מכשפה חדשה-ישנה

היום, היה להם שיעור התגוננות עם פרופסור מודי ורייבנקלו. הארי, גאיה והרמיוני הלכו יחד, מכיוון שרון עוד לא דיבר איתם.

הם העלו השערות איך יוכל הארי לצלוח את המשימה עליה סיפר האגריד להארי אתמול (בניגוד לכללים): לקחת ביצת דרקון מדרקון.

"אולי תשלח תעתועי קללות לא מזיקות לדרקון, ואז תגנוב את הביצה?" הציעה גאיה. "לא נראה לי שזה יעבוד, הדרקון רק יתעצבן" אמרה הרמיוני.

לבסוף הגיעו לכיתה והתיישבו, מחכים לפרופסור מודי. כשהוא נכנס, הם ראו שהוא מחזיק איתו כלוב עכביש קטנטן. "כיתה!" הוא נבח. "להכניס ספרים, היום שיעור מעשי!"

כולם התלהבו והכניסו ספריהם, וגאיה, הארי והרמיוני זינקו ממקומותיהם עם שרביטים שלופים בשמחה. "היום נלמד על הקללות שאין עליהן מחילה" הסביר פרופסור מודי.

"מי יכול לומר לי מה הן?" רון הצביע, ומודי אישר לו. "אבא שלי סיפר לי על קללת האימפריוס" אמר רון. "נכון" נבח מודי. "הקללה מאפשרת שליטה על מוח אחר".

הוא הוציא את העכביש מהכלוב והניח אותו על השולחן והצביע עליו בשרביטו. "אימפריו!" הוא אמר, והעכביש החל לעשות כרצונו.

גאיה הייתה מבועתת. לשלוט ככה במוח של מישהו אחר? "מה הקללה האחרת?". גאיה הצביעה. "קרושיאטוס" אמרה בחלחלה. פרופסור מודי הנהן והצביע על העכביש בשרביטו שוב.

"קרושיו!" קרא. העכביש החל לפרכס, והיא והרמיוני ועוד כמה ילדים צרחו. "די! מספיק!" היא צווחה ופרופסור מודי הפסיק ושחרר צחוק קצר ו... מרושע?

"והקללה השלישית?" שאל והרמיוני הצביעה. "אבדה קדברה" אמרה בטון קודר. "אכן. הקללה ההורגת. אף אחד לא הצליח לשרוד אותה חוץ מאחד, והוא נמצא ממש מולי" אמר מודי והסתכל על הארי שנהיה נבוך.

"אבדה קדברה!" קרא הפרופסור שהוא כיוון את שרביטו לעכביש שצנח חסר רוח חיים על השולחן. כולם נראו מבוהליים, אבל פרופסור מודי אמר ללא כל ריגוש: "חמש עשרה נקודות לגריפינדור,

על שלוש תשובות נכונות".

"היום, אני אלמד אתכם איך להתגונן מפני האימפריוס. אני אטיל אימפריוס על כל אחד מכם, ואתם תצטרכו לנסות להתנגד לו" הסביר. בחרדה די רבה, כולם נעמדו בטורים.

גאיה צפתה בהרמיוני שלא הצליחה להתנגד וקיפצה על כיסאות. היא צפתה בצ'ו צ'אנג שמשום מה החלה גאיה לתעב אותה, מסתחררת בחדר, ולאחר מכן בוכה על כישלונה בהתמודדות עם הקללה,

(בעוד גאיה שמחה לאיד) .

ואז, הכי קשה, היא צפתה בהארי מתפתל ונאבק באימפריוס. "יפה מאוד מיסטר פוטר, בינתיים המצליח הטוב ביותר" שיבח מודי בנביחה, והארי נראה כמתחבט בעצמו אם לגשת לצ'ו או לא.

ואז הגיעה תורה של גאיה. "אימפריו!".

ההרגשה כלל לא הייתה נוראה. גאיה הרגישה חסרת דאגות ומלאת שמחת חיים. "תקפצי על השולחן" שמעה קול בראשה. "לא!" צעק קול פנימי. "אבל אמרתי" נשמע שוב הקול.

"אבל אני לא רוצה" ענה קולה הפנימי. כך התחולל מעין קרב פקודות בין הקול לקול הפנימי, והיא מצאה את עצמה שהשתטחה על הרצפה. בעוד עשרות זוגות עיניים מביטות בה. "לא!" זעק קולה הפנימי.

"אף אחד לא ישלוט עליי!" היא קמה במאמץ, ואז ניערה את ראשה וצעדה חזרה לטור למראה המבטים ההמומים.

"יפה יפה" נשמע קולו המעריך של מודי. "הצליחה להתנגד במלואה לקללה, נו, לכזאת תוצאה אני מצפה ממכם!" צעק והזמין את ההבא בתור.

השיעור נגמר והם יצאו מפטפטים מהשיעור. "התחושה של הקללה כלל לא נוראה" אמרה הרמיוני. "כן, הכל נראה שלו פתאום" הסכים הארי.

"נו נו" נשמע קול לגלגני מאחוריהם. הם הסתובבו ושם עמד לא אחר מאשר- "מאלפוי" סינן הארי בכעס. "שמעתי שמודי העצל לימד אתכם להתגונן מאימפריו מסכן?"

הארי עמד לענות בכעס, אך גאיה הניחה יד על כתפו. "הוא לא שווה את הכעס שלך. בוא" אמרה לו. הארי נשם עמוק והם הסתובבו. "אימפריו!" היא שמעה צווחה.

היא הסתובבה במהירות עם שרביטה וקראה: "אימפדימנטה!". מאלפוי הוטח בקיר. הם הסתובבו חזרה והתכוננו ללכת, אבל נשמעה שוב צווחה של מאלפוי: "פטריפיקוס טוטאלוס!".

בדיוק כשהם הסתובבו, מאלפוי לא היה מולם-אלא נמייה לבנה וצחורה שצווחה בבהלה. "לשלוח ככה קללה כשהגב של היריב אליך-מלוכלך!" נשמע קולו הרועם של מודי.

ואז גאיה קלטה שהנמייה היא מאלפוי, וכמו בתזמון מושלם, היא, הארי והרמיוני פרצו בצחוק חסר-מעצורים.

פרופסור מקגונגל הגיעה מהר והתרעמה על פרופסור מודי. "זה תלמיד?!" היא צייצה ומיהרה להפוך את הנמייה חזרה למאלפוי.

פרופסור מודי לא לקח ברצינות את ההתרעמות של פרופסור מקגונגל. "רפלקסים ממש טובים! איך שהסתובבת ככה למאלפוי!" החמיא הארי לגאיה בחיוך והרמיוני הנהנה.

"לכם יש רפלקסים של שלוש שנים בבריחה, ולי יש את הרפלקסים של לברוח מבלטריקס, אז זה מתקזז" אמרה בבדיחות הדעת, אך הארי והרמיוני נדרכו.

"זוכרת את סיריוס?" שאל הארי. כמובן שזכרה, הפושע הנמלט שלא היה באמת פושע והוכר גם בעולם המוגלגים, הסנדק של הארי. היא הנהנה. "לפני משהו כמו חצי שנה,

שבלטריקס והפמליה הזאת ברחו מאזקאבאן, כולם האשימו את סיריוס, ולא חשבו לרגע שזה יכול להיות אחד המשרתים שרוצים להקים את וולדמורט לתחייה" אמר. "כן, משרד הקסמים

בינתיים מפציר באזרחים להסתתר בבתים" אמרה הרמיוני, אבל לפני שגאיה הספיקה לענות, פרופסור מודי קרא להארי ל"דיבור קצר". הארי הנהן והביט בהרמיוני וגאיה.

"נחכה לך בחדר המועדון" אמרה הרמיוני ומשכה איתה את גאיה.

כמה דקות לאחר מכן הארי רץ אליהן מתנשף בעיניים בורקות. "אני צריך שתלמדו אותי תוך יומיים לחש זימון" ביקש מהן, ואז הסביר להן את תוכניתו.

"הארי, זה גאוני!" החמיאה לו גאיה והוא חייך. הם התחילו לעבוד, ואחרי יומיים מפרכים בהם הארי זימן כריות וגיליונות קלף ומה לא. ולבסוף, אחרי היומיים האלה,

הארי שלט בלחש הזימון בצורה מדהימה. "ועכשיו, לישון!" פקדה הרמיוני.

"אתה צריך אנרגיה למשימה מחר!" הוסיפה גאיה.

הארי הנהן, ניצוץ שובבות בעיניו, ועלה לישון.

למחרת, הארי לא הסכים לאכול כלום בארוחת הבוקר, גם בגלל שהיה לחוץ, וגם בגלל שזעף על מאלפוי שחילק לכולם סיכות שרשום עליהן:

"סדריק דיגורי המתמודד האמיתי של הוגוורטס!" ואז הן מהבהבות ומתחלפות ל: "פוטר מסריח".

"הארי, תאכל, או שאני נשבעת שאני אדחוף לך אוכל לפה!" איימה עליו גאיה, והארי הכניס בחוסר רצון לפיו ביס מכריך ולגם מיץ דלעת. גאיה והרמיוני חייכו בשביעות רצון.

כשקיבל איתות מדמבלדור, הארי קם במהירות והלך אחריו לאוהל המתחרים. גאיה נאנחה ומשכה את הרמיוני כדי שימצאו בחוץ מקומות טובים.

כשיצאו גאיה ביקשה מהרמיוני לשמור לה מקום, שהיא באה עוד כמה דקות. הרמיוני הביטה בה בחשדנות, אבל גאיה לא שמה לב. היא התגנבה לאוהל מתחרים, וראתה את הארי הולך הלוך ושוב, לחוץ ומוטרד.

"הארי! פססט!" לחשה בשקט. הארי שם לב אליה ומיהר אליה. "גאיה? מה קרה?" שאל בלחץ ונשמע דואג. זה חימם את לבה של גאיה והיא חייכה. "כלום" אמרה.

"רק רציתי לאחל בהצלחה" לחשה וחיבקה אותו. הארי חיבק אותה חזרה והם שמעו קליק של מצלמה. "אוי, אתם כל כך חמודים!" נשמע קולה הצייצן של ריטה סקיטר.

"זה ייכנס היישר למהדורה של מחר, אני כבר מדמיינת את זה!" אמרה סקיטר בהתרגשות ופנתה לפטפט עם הצלם. הארי נאנח וגאיה הסמיקה. "בדיוק מה שהיה חסר לי" רטן. גאיה הרגישה קצת אשמה,

ואז הארי חייך אליה. "תודה" אמר. "זה לא משנה מה הסקיטר הזאת תעשה" אמרה לו גאיה בשקט. "נחצה את הגשר שנגיע אליו". "הא?" התבלבל הארי. "כבר שכחת ביטויים מוגלגיים?" שאלה בבת צחוק והוא חייך במבוכה.

"בהצלחה. אל תיפצע יותר מדי ותשתדל לא למות" אמרה לו גאיה. "אני אשתדל מאוד" אמר הארי בעוקצנות ידודתית. הוא חיבק אותה פעם אחרונה והיא יצאה במהירות. היא איתרה את הרמיוני בשורה הראשונה ורצה אליה מהר.

"איפה היית?" שאלה הברונטית המודאגת-מעט. "רק איחלתי הצלחה להארי". אמרה גאיה בחיוך קטן.

נשמעה שריקה, כמה משפטי קריינות, והתחרות התחילה. גאיה אישית קצת השתעממה. לא עניין אותה החן בה התמודדה פלר דלאקור עם דרקונה (והבנים שנעצו בה מבטיהם, אחמ אחמ רון)

לא עניין אותה השחקן הבולגרי ויקטור קרום, שבארוחת הבוקר ניסה להחליף איתה כמה מילים אבל היא די דחתה אותו (ודי בגסות).

ובמיוחד לא עניין אותה סדריק דיגורי, שכל הבנות בהוגוורטס משנה רביעית ומעלה בהו בו בעיניים מזוגגות וריכלו בהתרגשות: "כמה הוא חתיך! ראיתן את השרירים האלה?".

היא נשפה בבוז. היחיד שבאמת עניין אותה היה הארי, עם העיניים הירוקות שלו והשיער השחור שלו שחשבה שנראים הרבה יותר טוב מדיגורי. וכשהקריין הכריז: "הארי פוטר!" היא והרמיוני הזדקפו.

גאיה צפתה בבעתה בדרקון שהוכנס לזירה, ובהארי החושש שיצא החוצה.

הארי התגנב בזהירות מאחורי הסלע, וניסה להתקרב לדרקונית, שלרוע המזל שמה לב אליו והתחילה להשתולל. חולצתו של הארי נחרכה מהאש שירתה הדרקונית והוא הסתתר מאחורי הסלע.

גאיה זיהתה את תנועות שפתיו כשאמר: "אציו מטאטא!". אש המחץ שלו טסה אליו והוא קפץ עליה במיומנות. "אדון פוטר מציג פה כישרון תעופה מרהיב! ויקטור קרום-היזהר!" דיווח הקריין המשועשע שגאיה לא זכרה את שמו.

אחרי כמה דקות וצלילות שבהן גאיה עצמה את עיניה בפחד, הארי עלה למעלה, מחזיק בביצה הזהובה.

"והוא תפס את הביצה!!!!" הכריז הקריין בקול. גאיה והרמיוני מחאו כפיים וצרחו בהתרגשות. "עכשיו אני בטוח לחלוטין שמישהו מנסה להרוג אותו!" נשמע קול לידן.

גאיה פנתה וראתה את רון המריע לידן, וראתה שגם הארי שם לב אליו וחייך. "סוף סוף הבנת, מוח כרוב!" הטיחה בו גאיה בחיוך. הארי פנה לראות כמה נקודות קיבל, ואיתו הסתקרנו כולם. 45 נקודות.

"קרקרוף נתן לו 5?!?!" הזדעזע רון. "לקרום המגעיל הזה הוא נתן 9!" צווח. זה לא פייר. "זה לא באמת משנה לי". השלושה הסתובבו וראו את הארי המחייך לידם.

"הארי!" צרחו והתנפלו עליו בחיבוקים. "אתה גדול!!" צרח דין תומאס שהחליט להצטרף לחגיגה. "ואתם יודעים מה זה אומר?!?!" צרח שיימוס פיניגן שהחליט גם הוא להריע,

וכל בית גריפינדור צרח ביחד: "מסיבה בחדר מועדון!!!!!!!!!!!!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא