אמת או חובה - בני הנפילים

כן, זה השם של הפרק. בכל מקרה, אין לי טו מאץ' להגיד, רק שתיהנו מהפרק. ושאני מקורר למות.

 "אמת או חובה, איזבל?" מארק שאל. גלגלתי את עיניי כשג'ייס השתנק בתדהמה. הוא בטח חשב שאשתפן.

מה קורה? זאת איזי!

"חובה," אמרתי בעצלתיים ובחנתי את ציפורניי. ג'ייס שרק בהתפעלות.

"כל הכבוד על האומץ," אמר. שלחתי בו מבט קטלני.

"אני, בניגוד אליך, לא פחדנית."

"חובה עלייך," מארק פתח והרהר לרגע. עניין אותי לדעת מה ייצא מפיו של בן הפיות. מניסיוני, הם מאוד מוכשרים בנתינת מטלות ומשימות משפילות ומשעשעות.

"כן?" שאלתי בניסיון להאיץ בו. מארק חייך, כאילו עלה על משהו.

"חובה עלייך לספר את הסיפור המביך ביותר שקרה לך."

אלוהים אדירים, לא. הוא עשה את זה בכוונה. מחצית מעולם הפיות ידע על הסיפור הזה. זה היה מהתקופה שיצאתי עם מליורן; הוא היה כל כך מקסים, אבל אין מה לעשות שהחצרות של הפיות לא בדיוק אינטימיות.

"אני לא -" השתתקתי. "אני יכולה להחליף לאמת?"

"כן, אבל זה די יהיה אותו הדבר," מארק אמר באדישות.

"בסדר," רטנתי. "אז… פעם אחת, מליורן לקח אותי לאחת ממסיבות הפיות שלהם, ו…" הסמקתי מעט. אני יודעת שזו לא איזבל, אבל הסיפור הזה באמת מביך. "טוב, הוא סיפר כמה דברים… פרטיים שלנו לכל העולם ואחר כך גם הדגים את זה, כי הייתי שיכורה. מספיק טוב?" שאלתי את מארק וסובבתי את הבקבוק.

"רגע, איפה אני הייתי?!" אלק מחה. גלגלתי עיניים.

"במיטה של מגנוס." וכפי שציפיתי, זה סתם לו את הפה, וגם סתם את האוזניים של טאבי (ג'וליאן).

הבקבוק הצביע על סיימון ועל ג'ייס. ג'ייס חייך.

"אמת או חובה, לאבלייס?"

"בבקשה, תקרא לי לואיס," סיימון גיחך. "חובה."

חיוכו של ג'ייס התרחב. "רציתי שתבחר בזה."

"רגע - מה?"

"אתה ורוברט ביחסים טובים, לא?"

"כן. הוא מחבב אותי, בתור החתן שלו," סיימון אמר בגאווה. הוא היה מאוד גאה בכך שאבא שלי חיבב אותו, כי, טוב, אבא שלי לא מחבב את רוב היצורים החיים.

"חובה עליך להתקשר לרוברט לייטווד ולהגיד לו שבגדת באיזי עם מגנוס," ג'ייס קבע ונשען לאחור באדישות. סיימון פער את פיו.

"אבל זה בכלל לא הגיוני! מגנוס אפילו לא זוכר את השם שלי!"

"ג'ייס!" אלק צעק, "אבא גם ככה שונא את מגנוס!"

"אני אוהב להרוס את חיי הנישואין שלכם," ג'ייס הצדיק את החובה שהטיל על סיימון. התחשק לי לרצוח אותו.

לא, לא לרצוח. זה יהיה טוב מדי עבורו.

אני אמצא דרך לענות אותו. אולי אשלח בו חבורת ברווזים.

"בבקשה, אפשר עוד אפשרות?" סיימון התחנן. ג'ייס הרהר לרגע וחייך חצי חיוך.

"אתה יכול גם להגיד לרוברט שאתה זקוק לעזרתו, כי אתה חשוב שאתה מפתח רגשות לבן שלו."

"לאלק?!" סיימון שאל בזעזוע. אלק שלח בסיימון מבט זועף, ומגנוס נראה כאילו הוא עומד לאייד את ארוסי. סיימון המסכן שלי הסמיק. "אני… לא שאתה לא נראה טוב, או שאף בחור בחיים לא יתאהב בך, כן? תסתכל על מגנוס!" הוא קרא במתח. "הוא כמעט ויתר על חיי האלמוות שלו! עבורך!"

"באמת היית חייב להזכיר את זה, סמאדלי?!" מגנוס התלונן.

"מה הזכרתי?"

"'כמעט ויתר על חיי האלמוות שלו', שרווין," מגנוס רטן. "היית חייב להזכיר 'כמעט' במשפט?"

"מגנוס. זה בסדר." אלק נגע בידו של מגנוס. "אני מבין אותך. את שניכם." הוא הרים את מבטו הזועף לסיימון.

"מצטער," סיימון מלמל.

"הנקודה היא, שיש לנו שני בנים נפלאים, ושאנחנו נמצא דרך להסתדר. זוכר? לא משנה מה שרלוק אומר."

"שרלוק?" טיי התעורר מהצד השני של המעגל. נזכרתי שהוא אוהב את שרלוק הולמס. קיט חייך.

"לא שרלוק הזה, טיי. שרלוק הזה," הוא אמר והחווה בסנטרו על סיימון. טיי הזעיף פנים.

"אז למה הפסקתי לשמוע מוזיקה?" הוא רטן והחזיר את אוזניותיו לאוזניו.

"גם אתה התחלת עם זה?" סיימון התלונן. "מה כל כך קשה לכם להבין? סיימון. סיי. מון. קשה כל כך להבין?"

"בכל אופן, סיי מון," התערב ג'ייס, "מה אתה בוחר?"

"אני…" סיימון נאנח. "רגע. חוץ מאלק, אין לרוברט בן."

"אין לו, סיימון? באמת?" ג'ייס שאל בעלבון. עיניו של סיימון התרחבו.

"אני לא -"

"זה או זה או לבגוד באיזי עם מגנוס," ג'ייס אמר באדישות. קליירי חבטה בכתפו.

"ג'ייס. הוא לא רוצה לעשות את זה."

"זה המשחק, בייבי."

קליירי הזעיפה את פניה. "אמרתי לך לא לקרוא לי ככה."

"בסדר," ג'ייס רטן. קיט נאנח.

"אולי תעזוב את סיימון?"

"אין מצב."

"אני אעשה את זה," טיי אמר לפתע. "אני לוקח מסיימון את המשימה. אני אתקשר למי שתרצו ואגיד מה שתרצו. לא אכפת לי."

כולם בהו בטיי בתדהמה. הילד הימם את כולם. סיימון נשאר פעור פה לכמה רגעים, ואז התעשת.

"אבל אז יחשבו עליך דברים רעים. וחוץ מזה, למה אתה עושה את זה?"

טיי משך בכתפיו. "איזי נחמדה. אני לא רוצה שג'ייס יהרוס לה."

"ואני?" סיימון שאל בסקרנות. טיי חייך חיוך קטן.

"אתה גם נחמד."

"תודה."

"למי אתה רוצה שאתקשר?" טיי שאל. ג'ייס חשב לרגע.

"אני לא יודע," הוא אמר לבסוף. לא התכוננתי לאפשרות הזו."

"סיימון, פשוט תתקשר לרוברט ותגמור את זה," אמה ביקשה בקוצר רוח. ג'וליאן חבט בידה. "מה?" אמה שאלה.

"אמה," כריסטינה מלמלה, "אני מניחה שאנחנו צריכות לדבר עוד פעם על עניין הטקט."

"מה?!" אמה קראה. "זה השתפר!"

"אני לא רואה את זה," מלמל ג'ולס. גיחכתי.

"סיימון, תבחר באפשרות הקלה יותר ותעשה את זה. אני אגיד לאבא אחר כך שג'ייס הכריח אותך לעשות את זה," הבטחתי לו. סיימון נאנח והוציא את הטלפון שלו.

"אני שונא אותך," הוא מלמל לכיוונו של ג'ייס וחייג את המספר של רוברט.

"סיימון?" שמעתי את קולו של אבא דרך הטלפון, ממקום מושבי לצד סיימון. "למה התקשרת?"

"אני מפריע?" סיימון שאל בהיסוס.

"לא, אתה פשוט לא נוהג להתקשר אלי," אבי הסביר. סיימון מלמל "כן" וכחכח בגרונו.

"רציתי לדבר אתך על משהו, והנחתי שהוא לא סובל דיחוי."

"כן?"

"אתה יודע שאני מאורס לבתך."

"ברור שאני יודע, סיימון. תתקדם," רוברט אמר בקוצר רוח. צחקקתי כשסיימון הסמיק.

"אני חושש שאני מתחיל לפתח רגשות נוספים כלפי מישהו נוסף, ולא רק אל הבת שלך."

"הו," שמעתי את ההפתעה בקולו של אבא, "למה התקשרת אלי, אם כך?"

"כי מי שאני מפתח כלפיו רגשות הוא אחד הבנים שלך."

"אחד הבנים שלי," רוברט חזר בתדהמה. "אלק מאורס. הוא מתחתן באביב עם המכשף ההוא, מה שמו? אגנס? רגנום? מגנום?" אבא תהה. סיימון חייך.

"לא, לא אלק."

"ג'ייס?"

"בדיוק."

"אני מבין," אבי היה משועשע. "הוא אמר לך להגיד את זה?"

סיימון נראה מופתע. "כן."

"תיארתי לעצמי. זה משהו שג'ייס היה עושה." רוברט כחכח בגרונו. "תוכל להודיע לו שהוא מקורקע לשבועיים?"

"הוא לא בן עשרים ואחת?"

"אני עדיין אבא שלו."

"בסדר."

"להתראות, סיימון. אני שמח שהיית כן אתי. ותמסור לדאגי-נו שישמור מהבן שלי מרחק של לפחות חמישים סנטימטרים."

"דאגי-נו?"

"המכשף," רוברט אמר בביטול. סיימון גיחך.

"נפלא לדבר אתך, רוברט. אנחנו צריכים לעשות את זה לעתים קרובות יותר," סיימון אמר וניתק.

"איך הלך?" ג'ייס שאל בסקרנות.

"אתה מקורקע לשבועיים," סיימון הצהיר בשעשוע, "ודאגי-נו צריך לשמור מאלק מרחק של חמישים סנטימטרים לפחות."

"מי?" קיט שאל בבלבול. סיימון חייך חיוך רחב.

"נו, אתם יודעים. אגנס."

"מי?" אמה הצטרפה. סיימון צחק לעצמו.

"מגנום!"

"מי?!" הפעם מגנוס שאל זאת, וסיימון פרץ בצחוק.

"המכשף," הוא התנשף מבעד לצחוק, "וזאת נקמתו של סמאדלי-שרווין-שרלוק-שיימוס-שלדון-סיימון," סיימון הכריז. מגנוס השתנק.

"אבא של אלק באמת קרא לי ככה?!"

"'הוא מתחתן באביב עם המכשף ההוא, מה שמו? אגנס? רגנום? מגנום?'"

"אני לא מאמין לך."

"'ותמסור לדאגי-נו שישמור מהבן שלי מרחק של לפחות חמישים סנטימטרים,'" סיימון דקלם. מגנוס רטן לעצמו משהו, וסיימון סובב את הבקבוק בעודו צוחק.

הדבר שקרה אחר כך היה כל כך מופרך, שקשה לי להאמין שזה אפילו קרה.

הבקבוק הצביע על אמה וג'וליאן.

"אמת או חובה, קרסטיירס?" ג'וליאן שאל בקול קודר.

אמה בלעה רוק בעצבנות, ואם הייתי במקומה, אני נשבעת שהייתי עושה את אותו הדבר.

כן, פרק קצר, אני יודע. אבל כתבתי את רובו בשתיים בלילה, תכבדו.

אשמח לתגובות!

ואם תוכלו לא להתעצבן מזה שהפרק קצר מדי, אני אשמח!

פרק הבא אני אפנק אתכם, אתם רק צריכים לבקש: מאלק, קיטיי, קלייס או סיזי? או אולי אפילו ג'וליאמה, או כל שיפ אחר שעולה על דעתכם?

וגם, אני אשמח אם תבקרו בפאנפיק חדש שלי, "שלו. רק שלו." תשאירו תגובה, ותרצחו אותי!

או, שאתם יכולים לחטוף קיטש ישר בשיניים מהפאנפיק הנוסף שהעליתי בזמן האחרון, "first time he kissed a boy"!

לא, אני כל כך צפוי. משתמש בפאנפיקים שלי כדי לקדם פאנפיקים אחרים שלי.

לא, אבל ברצינות, התגובות האלה הן החיים שלי ואני חייב אותן.

לאב יו!

טיי(לור) :)

הפרק הקודם		הפרק הבא