יורשו של הלורד

הימים חלפו, מפנים את הקרירות של הסתיו לקור הצורב והיבש של תחילת החורף.עם הזמן ארנולד הפך למנודה יותר ויותר.העובדה שהוא היה רק בשנה ראשונה וכבר יכל להתמודד בכבוד מול תלמידי שנה שלישית גרמה לכל הילדים לקנא בו, וקצת לפחד מפניו.ג'סטין מיין המשיך בשלו והמשיך לשלח אל ארנולד מדי פעם לחשים במסדרונות, ואליו הצטרפו עןד גריפינדורים מבוגרים יותר שרצו לבחון את יכולותים מול החצוף הקטן מסלית'רין,לצחוק יחד במקרים שנכשל,ואם אלוירה(שבדרך כלל הלכה אתו) גם נפגעה - עוד יותר טוב. 

ככל שעבר הזמן ארנולד ואלוירה למדו להיות זריזים יותר, מהירים יותר בתגובות שלהם. הדריכות ליוותה אותם בכל פעם שהם יצאו מכיתות הלימוד. הם היו צריכים ללמוד איך להגיב ללחשי תקיפה, ואיך לתקוף בעצמם במקסימום עוצמה ובמינימום זמן. והם למדו היטב. יותר ויותר פעמים הם הצליחו להתגונן טוב, ובעבודת צוות גם לפגוע ביריביהם.

ארנולד ניסה כמה פעמים לשכנע את אלוירה ללכת עם שאר הילדים כדי שלא תפגע בגללו ולפני שתספיק לרכוש שונאים בתלמידי השנים הגבוהות יותר, אבל היא צחקה ובעיניים בורקות אמרה ''אני בשום פנים ואופן לא אפסיד את ההזדמנות להילחם 
בזמן אמת. וחוץ מזה- אני לא מוכנה לעזוב אותך לבד. הם יאכלו אותך בלי מלח.'' ארנולד גיחך לעומתה אבל לבו התרחב משמחה על זה שהיא לא השאירה אותו לבד.

גם במרתף סלית'רין לא נתנו להם שקט. את תפקיד הטרדן/מתעלל ראשי לקח על עצמו תלמיד שנה שנייה בשם פיליפ גרייס. למען ההגינות יש לציין שהוא התעלל בעוד תלמידי שנה ראשונה.ארנולד ואלוירה בקלות יכלו לגרום לו לשתוק,אבל בגלל שהוא לא השתמש בקסמים אלוירה שכנעה את ארנולד ללמוד במדשאות ולא לסתום לו את הפה בכל פעם שהוא פתח אותו.וכדי להתחמק מהצקות שם - ללמוד קרוב ליער האסור.

באחת הפעמים שהם ישבו במדשאות משתמשים ביכולותיהם כדי לחמם את אויר נובמבר הקפוא סביבם הם שמעו צרחות מכיוון היער. אוטומטית, באינסטינקטים שהושחזו בחודשים של התקפות פתע הם נעמדו תוך כדי שהם שולפים את שרביטיהם.
הצרחות נשמעו שוב מימינם והם התחילו לרוץ לכיוונם שכשפתאום הם ראו את אלבוס פוטר ואת סקורפיוס מאלפוי רצים מהיער בשיא המהירות כשבעקבותיהם שתי אקרומנטולות בגודל של מכוניות.
ארנולד ואלוירה המשיכו לרוץ כשמול עיניהם אחד העכבישים הצליח לנשוך ברגל את סקורפיוס והוא נפל בצרחת כאב.ארנולד הרגיש איך כח הקסם מציף אותו והצליח לקרוא ''שתק!'' ולשתק את העכביש לפי שייתן ביס לסקורפיוס בצוואר, בעוד אלוירה מרחיקה את העכביש השני בפרצי מים ואש.ארנולד שלח בעכביש המשותק עוד כמה לחשי שיתוק ליתר ביטחון. הם לקחו את סקורפיוס ספק הולכים ספק גוררים אותו ולא שמים לב לפיליפ גרייס שהסתתר בין השיחים, עיניו נוצצות באכזבה.

''מה לכל הרוחות עשיתם שם?'' שאל ארנולד, נאנק תחת משקלו של סקורפיוס הגונח. אלבוס היסס לרגע ואז אמר ''האמת שחיפשנו שערת חד קרן''. ארנולד נתן בו מבט מוזר. ''אתם לא יודעים שחדי הקרן נמצאים באיזור הצפון מערבי של היער ולא במרכז,ששם שולטות האקרומנטולות?'' אלבוס הסמיק.''בטת שאנחנו יודעים, ושם היינו,אבל העכבישים האלו פשוט הופיעו משום מקום והתחילו לרדוף אחרינו. ואגב -'' הוא הסמיק עוד יותר אם זה אפשרי בכלל ''תודה לכם.''
הם חייכו ואז אלוירה שאלה תוך כדי שהם נכנסים לחדר הקבלה במרפאה ''ובשביל מה אתם צריכים שערת חד קרן?''

לפני שאלבוס הספיק לענות לה נכנסה מדאם פומפרי בסערה לחדר וחלקה להם סדרה של הוראות, ואחרי בדיקה מקיפה לכל אחד מהם, שווידאה שכולם בריאים ושלמים (חוץ מסקורפיוס) שחררה אותם לנפשם.
כשיצאו מהמרפאה טס לעברם טייסן נייר. אלבוס תפס את הנייר והקריא אותו בקול ''אלבוס פוטר, אלוירה מראדיוס וארנולד קינס, נא לגשת לחדר המנהלת. הסיסמה: צניעות וכח.'' כשסיים לקרוא הפך המטוס לעשן.
''הסתבכנו?'' שאל ארנולד. ''מן הסתם.'' ענתה לו אלוירה תוך כדי הליכה לכיוון חדר המנהלת. ליד חדר המנהלת התפלאו לראות את פיליפ גרייס. ''עכשיו הסתבכתם קשות. להיכנס ליער האסור! מושלם." קולו השחצני היה רווי בהנאה.
''אז אתה אמרת לה שהיינו ביער?" קולו היה זועם והוא התחיל לשלוף את שרביטו. אלבוס היה אחד הילדים שפיליפ שנא. ארנולד ריסן אותו "תבחר את הקרבות שלך בחכמה." חיוכו של פיליפ התרחב כשאלבוס סינן לעברו''חכה חכה. זה לא נגמר כאן.'' "אני מחכה לזה." הוא ענה ובצעד גנדרני הלך משם.
הם אמרו למפלץ את הסיסמא - ''צניעות וכח" והמפלץ זינק, חושף בפניהם את המדרגות הלולייניות של חדר המנהלת.

הפרק הקודם		הפרק הבא