פלאות הקסם היהודי

בס"ד

ביקשתם יפה והנה זה בא, הפרק הבא! אני לא אחפור לכם יותר מדי ואגיד לכם תודה על התגובות המלבבות. אז הבה נמשיכה!

דפיקה קטנה על גבו של עומר הקפיצה אותו במקומו. הוא הסתובב וראה את הילדה עם השמלה הוורודה.

הילדה חייכה אליו ומלמלה דבר מה, משהו שנשמע כמו "ש. שי. שינ. שינה.", ועומר נפל על הדשא ונרדם.

רייצ'ל הביטה בבעתה בעומר שנח על הדשא, ואז הביטה בילדה הקטנה.

"אוי, את לא מבינה את מה שאני אומרת נכון?" הילדה שאלה בעברית צחה, "גם לא את הכישוף של הגבר הכוח שעשיתי לעומר עכשיו."

רייצ'ל לא פצתה פה. היא הניחה שהשפה המלאה בעיצורים גרוניים משונים ששמעה מפיה של הילדה היא צרפתית או ערבית או עברית. הילדה הזו לא מצאה חן בעיניה, והבטן שלה רק געשה מכל ההמבורגרים שהשתוללו בתוכה.

"טוב, אני אשמור אותו," מלמלה הילדה. גופו הישן של עומר שקע בדשא ונמוג לתוך האדמה.

"ועכשיו, מה נעשה לגבייך?" הרהרה הילדה, "את לא חשובה כמו עומר."

ואז רייצ'ל נזכרה במשהו שלמדה פעם. אמנם הידע שלה על שדים הוא תיאורטי, והיא מעולם לא פגשה שד אמיתי (וגם לא אבא שלה, גילדרוי), אבל היא ידעה שיוסף השד הידידותי אמר פעם שאם קורה משהו כזה, יש להחזיק את האגודל השמאלי ביד הימנית ואת האגודל הימני בידך השמאלית ולומר: 'אתם ואני יחד - שלושה,' ואם נשמע קול האומר 'אתם ואני יחד - ארבעה', יש לומר לו 'אתם ואני יחד - חמישה' כדי שלא לעמוד בזוגות. ואם נשמע קול האומר 'אתם ואני יחד - שישה', יש לומר לו 'אתם ואני יחד - שבעה' ולהמשיך לשאת ולתת כך עד שהקול יכנע. והקול הוא, כמובן, קול של שד או שדה.

וזה בדיוק מה שרייצ'ל עשתה. היא החזיקה את אגודלה הימני בידה השמאלית ואת אגודלה השמאלי בידה הימנית ואמרה: "אתם ואני יחד, שלושה!"

עווית עבר בגופה של הילדה הקטנה והיא נראתה מבולבלת לרגע, אבל החיוך חזר אליה מהר.

"אנחנו הרבה יותר משלושה," אמרה הילדה, "אבל נשחק איתך את המשחק... לא שיש לי ברירה אחרת. אתם ואני יחד - ארבעה."

זיעה קרה עטפה את גופה של רייצ'ל. היא לא האמינה שדבר כזה יקרה לה. הברכיים שלה רעדו והאגודלים המזיעים שלה איימו להחליק מבין ידיה.

"אתם ואני יחד - חמישה."

"אתם ואני יחד - שישה."

"עד מאתיים ושלוש זה המשיך," סיפרה רייצ'ל להאנה קראון לאחר מעשה, "ואז השדים הסתלקו."

"ומה עם עומר?" שאלה האנה קראון בדאגה.

"אני לא יודעת, כאילו בלעה אותו האדמה," ענתה רייצ'ל בחשש, "פשוטו כמשמעו."

האנה קראון נראתה מוטרדת. היא גירדה בסנטרה בדאגה. "הילדה הזאת, היא..." החלה האנה קראון לומר.

"שדה, אני יכולה לומר לך את זה בוודאות כמעט מוחלטת," אמרה רייצ'ל, "אבל אני לא יודעת מי היא או מה הכוחות שלה."

רעש סטטי חזק הקפיץ את עומר והוא עבר משכיבה לישיבה במהירות גדולה כל כך שהדם לא הספיק לזרום למוחו וטלאים כהים הופיעו בשדה ראייתו, כאילו הוא עומד להתעלף.

"אין מה למהר," נשמע קולה של הילדה הקטנה ההיא.

עומר מצמץ בעיניו, מנסה למנוע מעצמו את הפרכוס הבלתי נשלט של הקימה המהירה. שדה הראייה שלו סירב להתבהר וכך עומר לא ידע היכן הוא.

"הירגע, הירגע," אמרה הילדה, "אני לא רוצה לעשות לך משהו רע, עומר."

"אבל את בהחלט עשית לי," אמר עומר, "איפה אני בכלל?"

"אוי, אתה בטוח שאתה רוצה שאבהיר את שדה הראיה שלך?" שאלה הילדה, "אתה בטוח שאתה רוצה לראות את מה שקורה סביבך? את שדה הראייה ה... החדש שלך?"

"למה את מתכוונת, שדה?" שאל עומר.

"היי, תקרא לי בשמי," נעלבה הילדה, "תקרא לי הורמיז, קצת כבוד."

"הורמיז?" שאל עומר בטשטוש מה.

"כן, הורמיז בת לילית, הורמיז בנת ליליתא, הורמיז הזרטוסתראית, יש לי כינויים רבים, אבל אני הורמיז," המשיכה הילדה.

"זרטוסתראית?" שאל עומר, עדיין בטשטוש.

"ברור שאני לא זרטוסתראית," אמרה הורמיז, "אני הבת של לילית, כמו כל השדים, אבל אני ממשיכת דרכה העיקרית. לכן אני היחידה שמוצהרת כהורמיז בת לילית. לא שמעת על נעמה בת לילית, או קטב מרירי בן לילית..."

"או קורידון בן לילית," מלמל עומר.

"קורידון," הורמיז ירקה את השם שלו, "השד שגנב לי את כל התהילה. חוצפן פשוט. פעם כולם היו מכירים את הורמיז, ומאז שהשדים ירדו מגדולתם קורידון רק עלה... ועלה... ועלה..."

"קורידון הכניס את החברה שלי לוורטיגו," מלמל עומר.

"זה לא ווריטגו, זו סתם אי שפיות," זלזלה הורמיז, "וורטיגו אמיתי זה המצב שאתה נמצא בו."

"סליחה?!" התפלץ עומר, "אני מרגיש אני די שפוי!"

"ורטיגו זה לא עניין של שפיות," אמרה הורמיז, "ורטיגו זה עניין של יציבות."

"מה זאת אומרת?!" צעק עומר.

"תירגע, זה לא טוב לך ללחץ הדם," הפטירה הורמיז, "אתה מוכן לראות?"

"הו כן, תודה באמת," התלונן עומר. שדה הראייה המטושטש שלו נשאר מעורפל מאז שהתעורר.

"רק רגע," אמרה הורמיז, "גולם, תכייל אותו."

לכייל אותו? עומר לא הבין מה עומדים לעשות לו, אבל הוא שמע צעדים של גולם והוא הרגיש אצבע מחימר נכנסת לו לאוזן. הוא נרתע למגע הקר של החימר.

"עומר, אם תמשיך לזוז אתה תזיק לעצמך," הזהירה אותו הורמיז. עומר נאלם דום.

הגולם שוב הכניס את האצבע שלו לתוך האוזן של עומר. "א-אח!" עומר נאנק בכאב.

"הוא משנה לך את המגעים," אמרה הורמיז, "רצית לחוש ורטיגו, לא?"

עומר עצם את עיניו, למרות שהוא בין כה לא ראה דבר. ובכל זאת הוא הרגיש כאילו העולם כולו חג סביבו. היה לו מזל שהוא יושב, כי אילו היה עומד הוא היה בוודאי נופל.

"אתה מפחד ממה שתראה?" צחקקה הורמיז, "אתה לא צריך לפחד מזה... אלא אפ כן אתה רוצה שאני אתן לך סיבה לפחד. גולם, תכניס את עומר לטריפ."

אוי ואבוי. עומר שמע על הטריפים שאילון עבר כתוצאה מסוד הקסם היהודי. האם הוא עומד לחוש את אותו הדבר?

"אכפת לך לחשוב קצת יותר בשקט? אתה מפריע לגולם לעבוד," התלוננה הורמיז, "הנה, זה ישתיק אותך."

עומר מיד הרגיש את גופו מרחף באוויר ומתהפך כך שראשו פונה מטה ורגליו מעלה. הוא הרגיש את הדם זורם לראשו.

יד קטנה וקרירה של ילדה נגעה בשפתיו של עומר.

"פתח את הפה," אמרה הורמיז ופיו של עומר נפתח בניגוד לרצונו. לשונו של עומר נדבקה לחיכו כתוצאה משכחת ירושלים. סתם, כתוצאה מכוח המשיכה שפעל על הלשון ומשך אותה לעבר החיך שהיה למטה, וזה הקשה על עומר לנשום.

"הכל טוב? אתה קצת מחרחר," אמרה הורמיז והיה ניתן לשמוע את החיוך בקולה, "הירגע, שתה מעט מים. אגוואמנטי!"

מים קרירים נכנסו לפיו של עומר וזלגו במורד גרונו אל קנה הנשימה ולא אל הושט כתוצאה מהלשון שחסמה את דרכם. ריאותיו של עומר החלו להתלונן על מחסור בחמצן.

"אתה לא תמות מזה, עומר, זה רק גורם לך לחוש טביעה, אבל אתה תישאר חי," אמרה הורמיז, "החברים האמריקאים שלך משתמשים בזה על אסירים בטחוניים. שיטת עינויים אכזרית."

"חחררר!! גגרר!!!" השמיע עומר קולות.

"אתה בטח רוצה לשאול למה אני מעבירה אותך את כל זה," צחקקה הורמיז, "כן, אתה לא מליט הכרה טוב במיוחד."

שיט, היא קוראת את המחשבות שלו. ומצד שני, מה כבר יש לו להסתיר?

"מעולה, גישה טובה," אמרה הורמיז, "בהנחה ואתה לא משטה בי. אתה מחסידיו של קורידון, ולכן אתה סובל. ואתה הולך להמשיך לסבול עד שתגלה לי היכן הוא, או לפחות עד שתהיה מוכן לחשוף זאת במחשבותיך."

"גררר!! חרחרחרר!" חירחר עומר, והוא בוודאי ניסה לומר משהו כמו "אני לא יכול לספר לך משהו שנאי לא יודע ושאני מנסה למצוא אותו בעצמי!"

"תבין, אני מחפשת את קורידון לא מעט, לפחות מאז שהוא התבגר והתחיל להיות מה שהוא היום. אתה יודע, קורידון הוא אחינו הקטן שגנב לנו את כל התהילה."

"חחררר!" אמר עומר. לא נראה היה שהוא התלהב לשמוע את סיפור המקור של קורידון, הוא בעיקר רצה שהסבל הזה ייפסק.

"הכל התחיל כשהרמב"ם הכריז שאין דבר כזה שדים, אתה מבין? ברגע שאנשים מפסיקים להאמין בנו הקיום שלנו נחלש," החלה הורמיז לספר, "ואז גם מה שאתם קוראים לו כוח הקסם היהודי נחלש, ולמעשה כל הקסם בעולם נחלש בגלל זה, אבל זה כבר קשור למשהו אחר. בכל מקרה, לילית ואשמדאי הבינו שכדי לחזק את כוחם של השדים הם צריכים לברוא שד נוסף, שד אמיתי. לא חצי שד, כמו שאתה מתיימר להיות. ולאחר כמה מאות שנים לילית ילדה את קורידון. לכן הוא לא מוזכר בשום מקור או כתב עלינו השדים. לכן גם השם שלו הוא בלטינית. בתקופה שרובנו נולדנו, השפה הזאת בכלל לא הייתה קיימת."

עומר כבר התיאש מלצעוק ופשוט עצם את עיניו בייאוש.

"קורידון הוביל לתהליכים בעולם, הוא הוביל את המהפכה התעשייתית, את תרבות הצריכה העולמית, את שיגעון הקניות והתרבות החדשה הזאת והמתירנית הזאת... תבין, קורידון היה חייב במה, וזו הייתה הדרך היחידה שלו. הוא הפך את העולם שלנו למסחרי, לקפיטליסטי, וזה חיזק אותו. כל הבידור הזול והמצועצע הזה. וזה בא על חשבוני ועל חשבון הכוח שלי. ועכשיו אתה מגיע, אחד מחסידיו של קורידון, יחד עם עוד שותפה אמריקאית, מזמנים אותי ועוד רבים מאחיי, ולשם מה? קורידון שלח אתכם?"

"אעאעעאאאעעע!" קרא עומר.

"כן, אני רואה מה אתה חושב..." אמרה הורמיז, "ההכרה שלך פרוצה בפניי לחלוטין. כן, אני רואה... הילל בן שחר, יוסף השד, גולדי... אוי, גולדי. איזו מעצבנת היא הייתה. הו, הנה נעמה מככבת! נהדר! מה עוד? ארץ ישראל... מה שקורה בארץ ישראל... מעולם לא הייתי שם, אתה יודע? מה עוד? מי אלה האנשים האלה? אילון, רומי... והנה קורידון..."

העינוי הפסיק. המים הפסיקו לזלוג. גלימתו של עומר הייתה רטובה כהוגן והוא פקח את עיניו.

"רואה? היה קשה לספר לי?" צחקקה הורמיז, "ועכשיו אתה גם רואה... אם אפשר לקרוא ל... לדבר הזה, לראות..."

כן, הראייה של עומר בהחלט עברה שינוי. הוא עדיין ראה, אבל נראה היה כאילו שיחקו עם כפתור הצבעים במוח שלו. הכל היה חדגוני יותר ומפורט פחות, ובמקום לראות אינסוף צבעים בגוונים שונים הוא ראה באיכות שלא כיבדה טלוויזיה מיושנת בצבעים רוויים. והיה עוד משהו שעירפל את ראייתו, כמו הפרעות קליטה במקלט טלוויזיה מיושן. נקודות מרצדות להן הלוך ושוב בשדה ראייתו של עומר, כמו שלג בהתהוות שהיה ניתן לראות בטלוויזיות האנלוגיות מהעבר. עומר כמעט ציפה לשמוע גם רעש לבן יחד עם המראה העכור והלא איכותי.

"זה לא ורטיגו, עומר," אמרה לו הורמיז, "זו סתם איכות גרועה."

"למה?" הוא שאל. הוא הביט בהורמיז, הילדה הקטנה והחמודה עם השמלה הוורודה. הוא גם הביט במקום שבו הוא נמצא. זה נראה היה כמו חדר ילדוֹת, עם טפטים ורודים על הקירות ובית בובות זרוק על הרצפה.

"אני אגיד לך למה," אמרה לו הורמיז, "כי אני גם חיפשתי את קורידון, בדיוק כמוך. אני חיפשתי אותו במשך זמן רב. הוא לא יצר איתי קשר כלל. אין לי כל קצה חוט. ואילו לך, עומר, ועוד איך יש."

"אין לי," אמר עומר.

הורמיז הניפה את ידה, ומכיס גלימתו של עומר יצא פתק קטן ומקומט עליו היה כתוב:

"עומר שלנו קצת חמום מוח

הוא פשוט רוצה להשתמש בכוח

כי הוא לא שם לב לכשל הלוגי

הכרוך בלהביט לדוןן קורי בפנים

בלי

להיכנס

לוורטיגו

כי דון קורי

וקורידון

הם לא אותו אחד

נפלת קורבן לתרמית של ליצן

מיוחד".

"לא חשבת להשתמש בזה?" זעפה הורמיז, "זה היה לך מתחת לאף! כמה מטומטם אפשר להיות?!"

"לא, לא," אמר עומר. הוא חש שמשהו רע עומד לקרות.

"טיפש מטופש! אוויל משריש!" צעקה הורמיז.

"די, להירגע," מלמל עומר בחוסר אונים.

"אאאההההההה!!!!" צרחה הורמיז וקירות החדר רעדו. טייח נפל מהתקרה.

הפתק התקפל לכדור וזרק את עצמו על הורמיז כמה פעמים עד שחדלה לצרוח.

"ק-קורידון?" שאלה הורמיז בעיניים דומעות ולקחה את הפתק שאיכשהו זז מעצמו. היא פתחה אותו וראתה עליו רק את השירבוט הליצני הרגיל.

"אני שונאת אותך!" היא צעקה וזרקה את הפתק, "תחזור לאן שבאת ממנו!"

הפתק נכנס לתוך כיסו של עומר.

"טוב, זה לא עזר במיוחד," מלמל עומר והתיישב על המיטה עליה היה קודם.

"אתה לא עוזר במיוחד," עקצה הורמיז, "אתה עושה את זה כדי להציל את רומי שלך, נכון?"

"נכון, בהנחה שזה אפשרי," אמר עומר.

"זה אפשרי," אמרה הורמיז, "זה אפשרי, אני יודעת. אני יודעת מה קורידון עשה, זה לא ורטיגו."

"אז מה זה ורטיגו?" שאל עומר.

הורמיז גלגלה עיניים. "מה זה משנה בכלל? ורטיגו היא תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת. התחושה עלולה להיות מלווה בבחילה, הקאה, הזעה או קושי בהליכה. אני גרמתי לך לוורטיגו כשעצמת עיניים, לפני כמה דקות, זוכר? לא היו לך בחילות או קשיים בהליכה כי לא זזת במיוחד, אני אמרתי לך לא לזוז, אבל אני יודעת איך לעשות את זה. אני זו שבכלל המציאה את הדבר הזה. קורידון רק גונב לי את כל התהילה."

"קורידון..." מלמל עומר. הוא נחשף לצד חדש של השדים שהוא לא הכיר עד כה.

"אבל עכשיו אתה כאן, ואתה תעזור לי לנצח את קורידון!" הכריזה הורמיז בחיוך ילדותי.

"מ-מה? איך?" שאל עומר.

"ברגע שתציל את הקורבנות שלו, את כולם, קורידון יובס, ורק אז אני אחזיר לך את הראייה שלך."

"את כולם? כמה כאלה יש? אני רוצה את רומי!" אמר עומר, וברגע של שכרון חושים הכריז, "אוף, אין לי כוח לזה יותר. אני רוצה הביתה. אני רוצה הביתה לאימא. אני רוצה... אני רוצה לישון במיטה החמה, ושאימא תשיר לי שיר ערש. אני רוצה שאימא תחבק אותי. אימא אוהבת אותי."

הורמיז חייכה לעצמה. "ההשפעה של החדר שלי התחילה לפעול עליך, אני רואה," היא אמרה, "ואם תציל את רומי ואת כל השאר, אני יכולה לומר שתזכה להפתעה מאוד... מעניינת, בעניין אמא שלך."

"מה זאת אומרת?" עומר זקף את ראשו ומצמץ בעיניו כדי לנסות ולספוג את הדמעה הבודדת שהצליחה להימלט.

"אני לא אגיד לך יותר מדי, כדי שלא יקרו דברים מרושעים, כמו שנעמה עשתה לכם," אמרה הורמיז, "מה שמזכיר לי, אתה כרגע עומד לבצע עסקה עם שדה."

"כן, קורידון יובס ורק אז את תחזירי לי את הראייה הנורמלית," דיקלם עומר, "אני לא רואה יותר מדי ברירות אחרות."

"ועכשיו הגיע החלק שלי למלא את העסקה שלי עם שדה אחרת," התמוגגה הורמיז, ובתוך החדר התגשמה אישה שעומר לא ראה זמן רב.

"נעמה?" הוא הופתע ונעמד. השדה האימהית הופיעה שם במלוא גלימותיה המרופטות. עיניה היו נפוחות ואדומות.

"עומר!" היא קראה ורצה לעברו.

"עצרי," עומר אמר והיא נעצרה.

עומר פנה להורמיז. "את דיברת איתי על אימא. זאת לא אימא," הוא אמר לה.

"אל תדאג, יהיה לך כמה אימא שתרצה," אמרה הורמיז, "אני התחייבתי לנעמה לארגן מפגש שלה איתך, והיא התחייבה לעזור לי להביס את אחינו הקטן. אני עשיתי את החלק שלי, ועכשיו תורה של נעמה."

נעמה נשמה עמוק לפני שדיברה ונראה היה כאילו היא מנסה להדחיק דברים רבים שהיה לה לומר. עומר והורמיז חיכו לראות מה היא תעשה.

"שדים יכולים למות," נעמה אמרה במהירות ובקור, "אבל אני לא יודעת איך אפשר להרוג שד."

"ברגע שהורגים שד, כל השבויים שלו משתחררים?" שאל עומר.

"לא, לא, כבר אמרתי לך," רקעה הורמיז ברגלה בתסכול, "קורידון יובס על ידי שחרור כל האסירים שלו!"

"ולמה את לא משחררת את כל האסירים שלו?!" צעק עומר בחזרה.

"כי זה יראה ממש מכוער כלפי חוץ!" ענתה הורמיז, "שד שהורג שד? זה נראה לך בסדר? האדם צריך להרוג שד!"

"ואם אני גם שד?" הקשה עומר.

הורמיז השתתקה. נראה היה כאילו היא לא חשבה על זה.

"נעמה, עומר הוא גם שד?" שאלה הורמיז.

"אני לא יודעת," אמרה נעמה, "אף אחד לא יודע, הורמיז. עומר יצטרך פשוט לנסות."

"ואיך אני מנסה?" הוא שאל.

"אתה משתמש בקצה החוט שלך," אמרה הורמיז, "יש לך פתק. תשתמש בו. קורידון פתח איתך תקשורת, תנצל את זה כדי למצוא אותו. לי אין ערוץ תקשורת כזה ולכן אני לא יכולה."

קורידון הוציא את הפתק מכיסו. "איך הדבר הזה עוזר לי למצוא את קורידון?" הוא שאל.

"קורידון יוצר איתך קשר בעזרת הדבר הזה?" הסבירה הורמיז.

"נו?"

"אז תיצור איתו קשר בחזרה!"

עומר פקק את אצבעותיו. "תנו לי כלי כתיבה," הוא ביקש. אחד הגלמים הושיט לו עט.

עומר התיישב בחזרה על המיטה וכתב על הפתק: "איפה אני יכול למצוא אותך, קורידון? ענה את האמת!"

רטט קל עבר בפתק כשהתשובה החלה להיכתב:

"לא במישור המטאפיזי, אתה יכול להיות בטוח, אלא ברובד של המציאות בו אתה נמצא עכשיו.

אתה חיפשת במקום הכי מבדר. הבט בי, אני אינני מבדר. אני אכזר. חפש אותי במקום הכי אכזר.

אני חדש וצעיר, בניגוד לאחיי השדים. חפש אותי במקום מהעת החדשה.

XOXO

קורידון."

הפרק הקודם		הפרק הבא