לונה. לבד.

"אוי, שיט! עוד מישהו לחגיגה?..." נאנחה לונה, ושיתקה את וולדמורט בהינף שרביט, בועודו מנסה לעצור את הקללה.
"לונה לאבגוד! אפשר לדעת איך את כל כך חזקה?!" שאל תלמיד שנה חמישית. "...סוד!..." לחשה לונה בחיוך.
ופתאום - כולם אהבו אותה. היא לא הכירה הרגשה כזאת. פתאום היא נהייתה מ'המקובלות והמקובלים' של הבצפר. ממש ב'טופ'.
באחד הימים החמים ביותר של הקיץ, הגיעו מכל רחבי העולם של הקוסמים ברכות ומתנות ללונה. ינשופים רבו בדרך אליה 'מי יתן לה ראשון'. ינשוף שחור וגדול נבחר בסופו של דבר להיות ה'ספתח'.
לונה קראה בחיוך את המכתב שנשא: "לונה יקרה. כל הכבוד. אני חושב שאת פשוט מדהימה. אם את רוצה לקפוץ לספל קפה - גשי למשרדי ותיעני בשמחה. -דמבלדור-" לצד המכתב היתה חבילה של בונבוניירות איטלקיות משוקולד משובח.
ינשוף לבן היה הבא בתור: "לנוה עט מעמס עמיצא ועניא עואו עוטח. גילעד" לונה חשבה שזה כתב סתרים, עד שמימי חברתה הסבירה ותרגמה בקושי רב: "לונה את ממש אמיצה ואני אוהב אותך. גלעד." לונה צחקה והמשיכה למכתב הבא.
"לונה שלי. מצאתי קרן של שנורקק ונשכה אותי טוקליינחה. וכל הכבוד לך ילדה. תמשיכי כך אני אכתוב בירחון. קסנופיליוס לאבגוד." לונה הביטה בזלזול במשפט "נשכה אותי טוקליינחה" 'מה זה לעזאזל?!' חשבה.
ואז הגיעה חבילה עם מלא מלא סוכריות ברטי-בוטס שמוינו לטעמים הטעימים והטעמים המוזרים. הסוכריות היו מזויפות, ולונה חפרה בתוכן כדי לראות אם יש עוד משהו. לפתע התפוצצו לוה בפנים זיקוקי דינור. 'אח.. פרד וג'ורג'..." צחקקה.
ככה הגיעו אלפי מכתבים ומתנות, ולונה זרחה מאושר. 

--

הפרק הקודם		הפרק הבא