התערבות כפולה

תקופה: קונדסאים, שנה שביעית.
ז`אנר: הומור, רומאנס, פלאפי.
דירוג: PG13 בכולם.
שיפ: גיימס/לילי
אורך: לא ברור עדיין.
דיסקליימר: ה"פ לא שייך לי, גם לא הדמויות, רק העלילה. אה, כן, ו JK שולטת בעולם ! ~מוחעחעחעחחעחע D:~
הערות/הקדשות:
לבטאית המוכשרת כוכך שלי, Continuous Nightmare , שפשוט מקסימה אליי באופן בלתי אפשרי (:
-
לילי נאנחה והביטה בחברתה השטנית. שעשע אותה כפל המשמעויות. לא רק שקייטלין הייתה ממש שטנית (לילי הייתה בטוחה שהיא פשוט שליחה של השטן), צבע שיערה גם היה שטני.
"נו, קייט, זה בסך הכול פוטר! למה את טורחת כל-כך?" לילי גלגלה את עיניה.
"אמרה הנערה שלפני תשע שעות צרחה שאין לה מה ללבוש, ומה היא תעשה." אמרה קייטלין בזלזול. "חוץ מזה, תהיי בשקט, כמעט סיימתי!"
"נו, בחייך קייט, את יודעת שהייתי בשיגעון של הבוקר. לקום מוקדם לא עושה לי טוב." נאנחה לילי.
"נו, אז אני בשיגעון של אחר הצהרים. עכשיו תעמדי בשקט!"
לילי נאנחה, ולאחר חמש דקות המשיכה לדבר. "אז למה את לא עושה את זה פשוט עם קסם?"
"כי אני רוצה את זה כך! עכשיו שקט!"
לבסוף, קייטלין סיימה, נעמדה על רגליה כשחיוך מרוצה מתנוסס על פניה.
"זהו. למישהי יש שמלה מושלמת ללבוש לדייט היום." חייכה קייטלין.
לילי עצמה את עיניה, נשמה עמוק, והסתובבה אל המראה. נשימתה נעתקה.
סביב גופה הסתחררה שמלה בצבע ירוק עדין. הגזרה הלמה אותה וגרמה לה להיראות כמו בובת חרסינה מקסימה. השמלה הייתה ללא כתפיות, ומעליה תפרה קייטלין עליונית לבנה. שיערה האדמוני של לילי התפזר בטבעיות חמודה מסביב לפניה, ועיניה הירוקות הודגשו בצבעה הירקרק של השמלה. היא נעלה נעלי בובה בצבע ירוק בהיר, שהיו כהות במקצת מצבעה של השמלה.
"ק-קייטלין!" גמגמה לילי.
"מה?" נבהלה קייטלין, היא כבר החלה לחשוש שמא לילי אינה אוהבת את המראה החדש שעשתה לה.
"מה עשית לי?" שאלה לילי, מתקשה למצוא את המילים. "אני נראית... מדהים!"
"הו," קייטלין נשמה לרווחה. "טוב, כן, לא ידעת את זה?" היא גיחכה.
"אמ... לא." אמרה לילי במבוכה קלה.
"יופי, אז עכשיו את יודעת." קייטלין צחקקה. "קדימה, תדלגי לך למטה, הנסיך על הסוס הלבן מחכה לך."
לילי גלגלה את עיניה. "התיאור השטן על המפלצת מהגיהינום- יתאים יותר, אבל מה שתגידי."
קייטלין צחקקה. "קדימה!"
בינתיים, ג'יימס חיכה בתחתית המדרגות של מגורי הבנות. הוא היה עצבני. מאז שלילי כעסה עליו מול כל האולם הגדול (שמצא את ההצעה שלו משעשעת למדי), ולחשה לו בשקט שאין לה כל-כך הרבה ברירה, סיריוס ניסה לגרום לו להתייחס לדייט הזה ברצינות. הוא גרם לג'יימס להתקלח ולהתלבש. כל זה בשביל דייט עם לילי אוונס. עולם אכזר. הוא אפילו שכנע אותו להביא לה פרחים. אז עכשיו, בשעה ארבע ושתי דקות – כפי שהראה שעון היד שלו – הוא עמד עם בגדים נקיים, מדיף ריח של בושם לגברים, מחזיק זר ורדים לבנים, מחכה לבת הזוג שלו לדייט שתסיים להתארגן ותרד למטה. הוא הביט בארגה בסיריוס רמוס ופיטר, שצחקקו מהקצה השני של חדר המועדון, בוודאי מתכננים את מסע הקניות שלהם בהוגסמיד. השתעלות קלה מאחוריו הבהירה לו שלילי כבר ירדה. הוא הסתובב, ונשימתו נעתקה לשנייה או שתיים. לילי עמדה מאחוריו, ואפילו המוח של ג'יימס (שמסר לו כרגע מסרים שדומים ל - "לילי זה איכסה, לילי זה פיכס, אנחנו שונאים לילי, לילי לא יפה!"), לא הצליח להתעלם מהעובדה שהיא נראית מדהים. השמלה התאימה לה בדיוק, והסגנון בה היא הייתה לבושה, גרם לה להיראות כמו בובה מושלמת. אבל אפילו היופי בהתגלמותו לא יגרום לג'יימס פוטר אי-נחת.
"שלום לך, עלמתי הנאווה. הבאתי לך פרחים." הוא קד לה.
לילי הביטה בו בחשד. "הם לא מקוללים, צבועים, מזויפים או יתקפו אותי כשאני אגע בהם?"
ג'יימס הביט בה במבוכה. "לא,"
לילי חייכה חיוך קטן, עדיין חושדת במקצת . "אה! יפה מאוד מצידך, אדוני. תודה רבה."
"אוקי, בואי נצא מהפוזה. החלטת לאן אנחנו הולכים? כי אין מצב שאת גוררת אותי לבית הקפה עם הלבבות הזה."
לילי צחקקה. "בית הקפה של מדאם פדיפוט? אל תדאג, זה לזוגות מאוהבים."
ג'יימס נשם לרווחה. "ואנחנו בהחלט לא כאלה."
"לחלוטין, לחלוטין לחלוטין לא." היא הסכימה.
"אז לאן אנחנו כן הולכים?"
"אני לא יודעת, קיוויתי שאתה תבחר."
ג'יימס חייך חיוך רחב במיוחד. "כל מקום בהוגסמיד?"
לילי נאנחה. "כן, כל מקום. אפילו המקומות המתועבים שהחברים שלך הולכים אליהם. אבל אנחנו נלך קצת אחריהם! דייט מזויף או לא, אני לא הולכת להסתובב איתם ולהיכנס לצרות."
ג'יימס חייך חיוך רחב כל-כך, שלילי חשבה שהפנים שלו הולכות להיקרע.
"הו, אני הולכת להתחרט על זה." מלמלה.
"בהחלט." חיכך ג'יימס את ידיו, ומשך אותה לעבר היציאה מחדר המועדון.
-
ג'יימס ולילי הסתובבו כבר בכל מקום שג'יימס חשב עליו, והסיפוק עלה לו מעל הראש. הוא בדייט, עם לילי אוונס, הילדה שהוא הכי שונא ברחבי העולם, ובכל זאת, הוא עבר בדובשנייה, ב 'חנות התעלולים של זונקו', ב 'ציוד קווידיץ' מובחר', ועכשיו הם בדרך לפונדק שלושת המטאטאים, וכל הזמן הזה לילי לא הוציאה הגה כדי להתלונן. אבל כל אושר חייב להיגמר מתי-שהוא, כי עכשיו היה הזמן של לילי לבחור לאן הולכים.
"היי, פוטר, אולי נשב פה?" שאלה לילי, והצביעה על שולחן שעמד באור השמש, מול חלון זכוכית שמשקיף לעבר העיירה הציורית.
ג'יימס התנער מהרהוריו. היי, כנראה שכבר הגענו לפונדק שלושת המטאטאים, חשב. "אמ, כן, בסדר."
"יופי." היא חייכה.
הם התיישבו, לילי בצד שפונה למרחב הפתוח והירוק של העיירה, וג'יימס בצד שפונה לחנויות.
שתיקה של מבוכה התגנבה לה בין השניים, עד שלילי פצתה את פיה ואמרה, "תקשיב, אנחנו צריכים לקבוע כמה חוקים."
ג'יימס התנער והביט אליה במבט מודאג, חוקים הם לא הצד החזק שלו. "איזה מין חוקים, אוונס?" שאל בנימה חדשנית.
"חוקים שנקבע כדי שנוכל להסתדר ביחד. כמו למשל, די עם הפנייה של השמות משפחה. זה גורם אווירה מדכאת של אי-חברות. לא שאמורה להיות אווירה של חברות, אבל אני לא רוצה להיות מדוכאת כל הזמן." היא הביטה אליו במבט מתחנן, מנסה לגרום לו להבין.
הוא הנהן. "כן, נראה לי שהבנתי."
"כשאנחנו יוצאים ל'דייט' בהוגסמיד או בכל מקום אחר, יכולים להתלוות אלינו עד ארבעה אנשים בדיוק, שניים מהחברים שלך, ושתיים מהחברות שלי." היא המשיכה.
"בארוחות בוקר יושבים בימי שבת, שלישי וחמישי ליד המקום שלך, ובימי שני, רביעי ושישי ליד המקום שלי. ביום ראשון יושבים ביחד, רק שנינו באמצע." הוא אמר.
היא בלעה את רוקה. "רק שנינו?"
"רך-כף נוטה לעצבנות מסוימת ביום ראשון, ואני חושב שכך גם החברה שלך, הזו השטנית."
לילי הנהנה וצחקקה. "קייטלין לא אוהבת את ימי ראשון, ויש גם מי שאשם בזה."
הם ישבו וקבעו עשרות חוקים, ביניהם כמה חוקים שקבעו את העתיד שלהם.
לאחר שעה וקצת, הם קמו, והתכוונו ללכת.
"תודה רבה לך." ג'יימס חייך אל מדאם רוזמרטה.
הוא ולילי יצאו החוצה, ידיהם בתוך הכיסים של המעילים. הסתיו באנגליה כבר החל לתת את אותותיו של החורף, למרות שהחורף עצמו היה רחוק בשלושה חודשים. עלי שלכת בגווני חום, אדום וצהוב נשרו מהעצים. לפתע, לילי נתקפה עווית של קור, היא נרעדה.
ג'יימס הביט בה מודאג. "קר לך?"
היא הנידה בראשה. "לא, לא, אני בסדר."
"אז, גברת-אני-מחליטה-אחר-כך-מה-עושים, לאן הולכים?"
לילי חייכה חיוך קטן. "חכה ותראה."
היא הובילה אותו בשביל אבן שטייל בין הגבעות הירוקות מכוסות הדשא של הוגסמיד, ליד הנחל התכול, ואפילו עובר מעליו בגשר עץ ישן. שם לילי התיישבה, רומזת לג'יימס שיתיישב גם. "נכון מקסים פה?" שאלה לילי, מביטה בשמיים הכחולים ובדשא הסמיך והרך.
"מאוד." הוא הודה.
לילי הסירה את המעיל שלה ואת נעליה, ונשכבה על הדשא שליד הגשר, טובלת את רגליה בנחל.
ג'יימס התאפק שלא להעיר לה כמה מקסים היא נראית. זה עלול להוביל לדברים מוזרים, היא עלולה לחשוב שאני חושב שהיא יפה! זה עלול אפילו לקרב בינינו. חשב ג'יימס בפאניקה מסוימת.
זה לא מה שאתה רוצה? הרי התערבת עם סיריוס על זה. אמר קול אחר בראשו.
שקט! אל תתערב, אתה לא קשור. השתיק ג'יימס את הקול.
אבל... אני חלק ממך.
איזה קול מעצבן. אמרתי שקט!
לילי קלטה שג'יימס מסתכל עליה במבט מוזר, וכמעט התפתתה לבדוק אם משהו לא בסדר אצלה.
"את באה לפה הרבה?"
לילי הרימה גבה. זה היה נשמע בדיוק כמו המשפט שהיא שמעה כל-כך הרבה, כשגברים ללא שכל ניסו להתחיל איתה.
נראה היה שג'יימס הבין כמו מי הוא נשמע, והוא טלטל את ראשו. "לא, לא, לא! התכוונתי, את באה לפה - השביל הזה עם הגשר והכל - הרבה, כשיש יציאות להוגסמיד?"
לילי חייכה מהניסיון הבוטה שלו להיות נחמד. "לפעמים, כשיש לי עם מי ללכת."
כל-כך הרבה שאלות געשו במוחו של ג'יימס, שהוא החליט להשתיק אותם וללכת להבהיר עם רך-כף מה בדיוק הוא אמור לעשות בהתערבות הזו.
לילי שמה לב שג'יימס קם, וקמה גם כן. "אנחנו הולכים?"
ג'יימס הנהן. "כן, מצטער. כבר שש וחצי, אפילו שהזמן עובר מהר."
"כשנהנים."
"מה?" הביט בה ג'יימס, מופתע בעליל.
לילי נאנחה, נזכרת שהוא בן קוסמים. "כלום, לא משנה."
היא נעלה את נעלי הבובה, והוא עזר לה לקום וללבוש את המעיל.
בדרך להוגוורטס, כשהם עלו בשביל שעכשיו הואר באור שלפני שקיעה, ג'יימס הרגיש צורך להגיד משהו. כל דבר, לא משנה מה.
"את יודעת, אולי את לא כל כך גרועה, אוונס."
לילי חייכה אליו חיוך נוסטלגי. "ולפעמים, אין לי סיבה למה לפוצץ אותך למיליון חתיכות קטנות."
-
אחרי יומיים יש פרק חדש O:
זה רק בגלל שעד עכשיו העליתי פרק כשהיו 5 מגיבים או יותר (:
עכשיו צריך 8, ואז יהיה פרק חדש D:

הפרק הקודם		הפרק הבא