לונה - הסיפור האמיתי

פרופסור לוקהרט, הארי פוטר ואח של ג'יני נעלמו גם! אני מפחדת שגם אני יעלם עוד מעט...

בינתיים מבחני סוף שנה היו קלים אבל אני מפחדת שאולי נכשלתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הגיע סעודת סוף שנה. אכלתי הרבה והיתה לי בחילה.

באמצע הסעודה ג'יני נכנסה, מלאה בדם, ורצה לשולחן של רייבנקלו. קמתי מהר, רצתי אליה, חיבקתי אותה ושאלתי אם הכל אצלה בסדר. היא סיפרה לי שהיא מצאה יומן וכתבה בו, והיומן כתב לה בחזרה! בסוף היא פחדה ממנו וזרקה אותו

לשירותים. "אההה אז זה היומן שראיתי בשירותים!" קראתי בקול. "כן, כלומר לא, כלומר מה?" ג'יני התבלבלה לגמרתי.

"באמצע שיעור טיפול בחיות פלא הלכתי לשירותים, ואז שמעתי מישהו רץ, כנראה את, הדחת מים, זה כשניסית לזרוק את היומן, ושוב ריצה. אז ראיתי יומן שחור ריק על הרצפה." אמרתי "הדבר היחיד שלא הבנתי היה של מי היתה היללה?"

"מירטל המיללת!" ענתה ג'יני חצי צוחקת "היומן נפל עליה! בקיצור, היומן נעלם ובסוף מצאתי אותו במזוודה של הארי"

"חיטטת לו בתיק?!" התפאלתי על ג'יני "זה לא מתאים לך..."

"אל תאשימי אותי! הייתי בהשפעה של היומן!" היא מתרגזת "ואז פתאום מצאתי את עצמי באולם ענקי עם עיטורים של נחשים על הקירות. התעלפתי ואני לא זוכרת שום דבר מאז"

"אני שמחה שאת חיה. נקודה."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

החליפו חזרה את הקישוטים לאדום זהב וכולם אכלו ושמחו וכבר לא הרגשתי כל כך בודדה כמו בתחילת השנה.

ברכבת ישבתי ליד ג'יני עם עוד כמה ילדים ושיחקנו טאקי מתפוצץ. ניצחתי!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה היה הפרק האחרון של השנה הראשונה של לונה! מקווה שאהבתם ואני אמשיך לשנה השנייה כשיהיו 10 מנויים, 300 צפיות וחמש תגובות (טוב נו קצת הגזמתי, אבל אתם יכולים)

והפעם אני לא ממשיכה אם אין את מה שקבעתי. מועחעחעחעח

הפרק הקודם		הפרק הבא