פריחת הנרקיס השחור

נרקיסה בהתה בעצב במראה, היא הייתה מדהימה ביופיה. והיא שנאה את זה.

"קיסי? עוד מעט יגיע הזמן, את מוכנה?" בלטריקס שואלת ברוך משונה כשהיא מתקרבת אל אחותה. "אל תבכי, זה יקלקל את האיפור." היא מנגבת את הדמעה מלחיה של נרקיסה.

"אז מה?" נרקיסה מושכת בכתפה באדישות. "החתונה תתקיים גם אם האיפור שלי ימרח." עיניה מתבהרות מעט כשהיא מפנה את צומת ליבה אל האגם הכמעט קפוא המשתקף בראי.

"נרקיסה.! תקשיבי לי!" בלטריקס תופסת בסנטרה של אחותה ומכריחה אותה להביט אל עיניה הכהות והרציניות. "שלא תעזי אפילו לחשוב על זה! לוציוס ואני נשגיח עלייך תמיד!"

"למה אני?" נרקיסה משכה בתסכול בשמלתה הלבנה כמעט קורעת ממנה חלק מהסרטים שקישטו את כל מותנה וירדו בגלים כמעט עד לשולי השמלה, מזכירים לנרקיסה את התכשיטים הישנים של אמה. "אני לא רוצה לעזוב את בית הספר! במיוחד לא עכשיו כש..." סומק מופיע בלחיה של בת ה17 והיא משתתקת.

"זאת בדיוק הסיבה שאת חייבת לעזוב, קיסי." בלטריקס מחבקת את נרקיסה בחוזקה, מונעת ממנה להזיק לשמלתה ומרחיקה אותה מהראי. "אם את רוצה שהילד ההוא יחיה את חייבת להתרחק ממנו."

"זה לא אשמת דרק שהוריו מוגלגים." נרקיסה מוחה בכעס. "או שהיצור הזה מזיל עליי ריר."

"שלא תעזי לומר דברים כאלו בקול!" הסטירה שבלטריקס מנחיתה על לחיה של נרקיסה כמעט מפילה אותה לרצפה. "הנה סיבה נוספת להרחיק אותך מהבוצדם הזה!"

"אני מצטערת." נרקיסה לוחשת בהלם, גופה רועד מעט. "לא היית צריכה להכות אותי, בלה." קולה נסדק לקראת סוף המשפט ודמעות זולגות על פניה.

"קיסי, לא התכוונתי..." בלטריקס מתיישבת ליד אחותה על הרצפה ונוגעת בעדינות בפניה האדומות. "אבל, אם מישהו ישמע אותך... אני מפחדת." היא מחבקת את נרקיסה בעוצמה.

"אני יודעת מה את עושה עבורי, בלה." נרקיסה מחזירה חיבוק לאחותה. "תודה." היא נזכרת בכל הפעמים בהם היא התחבאה מאחורי אחותה הגדולה, מסתתרת מאותו לורד אפל.

"קדימה, נסדר לך את האיפור." בלטריקס מסייעת לנרקיסה לקום. "אל תתני לאורחים לחכות." והיא מושיבה אותה מול המראה.

נרקיסה צועדת אל החופה, בוהה בידידה הוותיק שבקרוב יהפוך לבעלה...

ואז מזילה דעמה אחת על בן המוגלגים אותו אהבה, ומהנהנת בראשה.

מקללת בליבה את הלורד האפל שהרס את חייה.

ומקווה שיום יבוא והיא תצליח לאחות את שברי ליבה...

הפרק הקודם		הפרק הבא