הקונדסאים קוראים הארי פוטר-האסיר מאזקבאן

חזרתי, אני לא יודעת אם אעלה פרקים בקביעות או לא אבל רציתי להעלות עוד פרק

~~~~

אם אחד המורים היה נכנס לחדרם של הקונדסאים באותו הרגע הוא היה חושב שהם התאבנו, הם היו רואים את ג'יימס וסיריוס יושבים ביחד על מיטה אחת ואת פיטר ורמוס על שתי מיטות נוספות בלי להוציא מילה (דבר הנחשב בלתי אפשרי כשמדובר בקונדסאים)

רמוס:*סוגר באיטיות את הספר*
פיטר: מה אתה עושה?
רמוס: *מחווה בראשו לעבר סיריוס וג'יימס שמבטי ההלם עוד לא עזבו את פניהם* אני חושב שכדאי שנפסיק לקרוא
סיריוס: לא
רמוס: מה?
סיריוס: אמרתי לא! אני רוצה לדעת אם נקמנו בוולדמורט האפס הזה
רמוס: אני באמת לא חושב שכדאי ש-
סיריוס: אני רוצה לוודא שנקמתי בו גם אם זה הדבר האחרון שעשיתי בחיי
רמוס: *לג'יימס* זה בסדר מבחינתך?
ג'יימס: *מהנהן באיטיות*
רמוס: *נאנח ופותח את הספר* אז בסדר
גמור

הארי הצליח להינצל מאותה תקיפה,

פיטר: מה?
סיריוס: איך?

ונותרה לו רק הצלקת על מצחו, היכן שקללתו של וולדמורט , במקום לחסל את הארי, קמה על יוצרה.

ג'יימס: *סוף סוף מדבר* אחרי כל הדברים שהוא עשה... כל האנשים שהוא הרג הוא לא הצליח להרוג ילד?
רמוס: איך זה אפשרי?

וולדמורט עצמו נחלץ בעור שיניו ונס על נפשו...

סיריוס: *אוחז בחוזקה בשרביטו וחושק את שיניו* אז הוא בחיים
פיטר: למה שאתם- יודעים- מי יברח מילד קטן?
רמוס: זה מדהים

אבל הארי נפגש עימו שוב, פנים- אל- פנים

רמוס: ילד מסכן

בהוגוורטס.

פיטר: מכל המקומות בעולם

בעודו עומד כך בחלון האפל,

פיטר: הוא עדיין מחכה לה?

נזכר הארי בפגישתם האחרונה,

רמוס: כמו שאקסים נפגשים?
סיריוס: *ברצינות לא אופיינית* יש דברים שלא צוחקים עליהם
רמוס: לא... אני בכלל לא התכוונתי ל... קרניים תעזור לי?

ונאלץ להודות שיש לו מזל שבכלל הצליח להגיע עד ליום הולדתו השלושה- עשר.

בשלב זה רמוס נאלץ לעצור עקב זה שסיריוס קם והתחיל להרביץ לקיר תוך כדי שהוא מסנן לעצמו על מה שהוא היה עושה לוולדמורט. ג'יימס ניסה להרגיע את סיריוס בכך שהוא דיבר איתו בשקט כך שהשניים האחרים לא יכלו לשמוע.

רמוס: אני יכול להמשיך?
סיריוס: *נושם עמוק* כן

הוא סרק את השמיים המכוכבים בתקווה לראות את הדוויג.

פיטר: היא עדיין לא חזרה מאותו בילוי?

אולי היא תגיח בטיסה גבוהה עם עכבר מת מתנדנד במקורה,

סיריוס: איכס

ותצפה לשבחים ממנו.

פיטר: הוא מדבר עם תנשמת?
רמוס: מסתבר...

הארי המשיך להביט כך בהיסח- הדעת מעל לגגות, וחלפו שניות אחדות לפני שהבין כי משהו אכן מתקרב לקראתו.

סיריוס: *עם שמץ מחיוכו הזחוח המפורסם* אז היא חזרה

צללית של יצור מעופף בעל צורה עקומה הצטיירה על רקע הירח הזהוב.

סיריוס: ירח מלא?
פיטר: מתי באמת הפעם הבאה?
רמוס: *בעצבות* בשבוע הבא
סיריוס: מעולה! כבר התחיל להיות משעמם
רמוס: לא, זה לא מעולה. זה לא יתן לי זמן להתכונן לבגרות בשינוי צורה
סיריוס: אתה לא צריך ללמוד אתה הכי טוב בשכבה
רמוס: זה לא מספיק בשביל להוציא קס"מ

הצללית גדלה מרגע לרגע, ככל שהנמיכה לעברו של הארי

סיריוס: זה מטאטא? זה היפוגריף? זה דרקון?
ג'יימס: *שההומור הישן שלו חזר אליו אט- אט* לא! זאת תנשמת שחזרה מבילוי סוער!

הוא עמד בדממה מוחלטת,

סיריוס: שוב הקרח הזה חברים, זה שוב הקרח

וצפה בצללית דואה ומתקרבת.

סיריוס: שנחתה עליו ישר בפנים והרגה אותו. סוף.

סיריוס ברח מג'יימס שניסה לחנוק אותו

לרגע קט הוא הניח את ידו על סוגר החלון, מתלבט אם לטרוק אותו.

רמוס: זה לא יפה, איך היא תיכנס?
סיריוס: פעם אמא שלי נעלה אותי מחוץ לבית
רמוס: מה?
סיריוס: זה היה בחופש הגדול אחרי השנה הראשונה, היינו בקדוש מנגו כשביקרנו אותך, זנב-תולע, כשהיו לך אבעבועות דרקון
פיטר: *מצטמרר* אל תזכיר לי את זה
סיריוס: וכשחזרתי ממך קצת מאוחר המכשפה הנחמדה הזאת (ה.כ כפל משמעויות) נעלה את כל הדלתות והחלונות כשאני בחוץ ולא נתנה לי להיכנס, התעוררתי כשרגולוס הנחמד מצא אותי ישן במדרגות הכניסה והחליט לשפוך עלי דלי מים
פיטר: כן, אני יכול להבין למה עזבת

אך בדיוק אז נכנס היצור העקום לתחום האור של פנסי הרחוב של דרך פירווט, והארי הבין מה זה

ג'יימס: התנשמת השיכורה שלך?

וזז הצידה במהירות. דרך החלון נכנסו שלוש ציפורים גדולות,

סיריוס: *בחיוך* יש לה שני חברים?

ונראה ששתים מהן מנסות לתמוך בשלישית שהיתה מחוסרת- הכרה.

ג'יימס: *בדרמטיות* רק אל תגידו לי שקרה לה משהו!

הן נחטו בחבטה שקטה על מיטתו של הארי

סיריוס: אני הייתי ממליץ לו להעיף אותם משם- אי אפשר לדעת איפה הם היו ומה הם עשו לפני כן

והינשוף האמצעי, שהיה גדול ואפור, התמוטט מיד ונשכב ללא ניע

רמוס: הוא..מת?
סיריוס: הוא כנראה פשוט עייף אחרי הלילה הזה

חבילה היתה קשורה לרגלו.

פיטר: אל תגידו לי שמישהו זכר את הילד המסכן הזה ושלח לו מתנה
רמוס: אני מקווה מאוד שכן

הארי זיהה מיד את הינשוף המעולף-

סיריוס: הוא מכיר את כל החברים שלה?

שמו היה ארול

ג'יימס: ויש לו שם!

והוא היה שייך למשפחת וויזלי

סיריוס: היא יוצאת עם הינשוף של חבר שלו?

הארי רץ אל המיטה,

רמוס: כמה גדול החדר שלו?

התיר את החוטים הכרוכים סביב רגליו של ארול,לקח את החבילה

רמוס: זה מה שחשוב לך עכשיו? הוא עומד למות!
סיריוס: רד לו מהגב, ירחוני, זאת המתנה הראשונה שלו אי פעם!

ואז נשא את ארול והכניס אותו לתוך כלובה של הדוויג

רמוס: לא עדיף לך לטפל בו קודם??
ג'יימס: מה לעזאזל הקטע שלך עם ינשופים?!

ארול פתח עין עייפה אחת,

סיריוס: ידעתי שהוא בסך הכל היה עייף!

פלט קריאת תודה חלושה והחל לגמוע מים במקורו.

רמוס: *נושם לרווחה* אז הוא בסדר

הארי פנה חזרה אל הציפורים הנותרות. אחת מהן, תנשמת לבנה גדולה הייתה הדוויג שלו. גם היא הביאה איתה חבילה,

ג'יימס: עוד מתנות!

ונראתה מאוד מרוצה מעצמה.

פיטר: ברור שתהיי מרוצה מעצמך! את מבלה בזמן שאותו נועלים בתוך ארון!

היא צבטה את הארי בחיבה במקורה

סיריוס: זה לא מפצה על זה שהשארת אותו לבד!

רמוס: זה ספר, זאת תנשמת. מה עובר עליכם?!

ג'יימס: אומר האדם שצרח פה רק בגלל אותה תנשמת

ואז עפה לכלוב להצטרף לארול

סיריוס: *בחיוך ממזרי* ומה הם יעשו שם?
רמוס: איכס!
סיריוס: לא חשבתי על זה, סוטה!

הארי לא זיהה את הציפור השלישית, ינשוף חום- זהוב יפה- תואר

סיריוס: לפחות הוא חתיך

אך הוא הבין מייד מהיכן הוא הגיע,

פיטר: דרך החלון?

רמוס: את ההתחכמויות המטומטמות, זנב- תולע, תשאיר לרך- כך, הוא טוב בזה
סיריוס: תודה, *חושב על זה רגע* היי!

כיוון שנוסף על החבילה השלישית

פיטר: רק אני חשבתי על זה שיכול להיות שזה כנראה יותר מתנות ממה שהוא קיבל כל החיים שלו?

רמוס: אני חושב שיכול להיות שהוא מקבל מידי פעם מתנות לחג המולד וכאלה

הביא הינשוף מכתב שנשא את סמל הוגוורטס

כולם: הוגוורטס!

כשהארי פטר אותו ממשאו, ניפח הינשוף את נוצותיו ברוב חשיבות עצמית, מתח כנפיים והמריא דרך החלון אל תוך הלילה

פיטר: חכה השארת את החברה שלך שם!
סיריוס: *מצקצק בלשונו* הגברים של היום זה לא הגברים של פעם

הארי התיישב על המיטה, תפס בחבילה של ארול, קרע ממנה את נייר העטיפה וגילה מתנה עטופה בנייר זהב,

סיריוס; או ההתרגשות!

ואת כרטיס הברכה הראשון שקיבל אי- פעם ליום- הולדתו.

ג'יימס: *בשיעול זועם* כמה טוב שיש לי חברים נאמנים שאפשר לסמוך עליהם שידאגו לבן שלי גם אחרי שאני אלך!
פיטר: איפה אנחנו באמת?
סיריוס: אני מקווה מאוד ששלושתנו נופיע איפשהו בהמשך

~~~

ת"ב?

הפרק הקודם