להציל את דיגורי

מקוות שתהנו זה פרק משמעותי

ג'ואי הסתכל כמה שניות על סמנתה וארמנדו, עדיין לא שם לב לדמות שעוקבת אחריו.

בלי לשים לב הוא פרץ בריצה, תוך כדי שהוא בוכה, והפיל כמה תלמידים בדרכו.

אפילו לא טרח להגיד להם סליחה, מה שלא התאים לו.

בשברון לב הוא רץ אל עבר היער האסור, למרות שהוא יודע שאסור לו להיות שם,

לשם הוא תמיד הלך ברגעים שהוא רצה להתבודד.

הדמות בברדס חייכה על העיתוי והתקבה אל ג'ואי בשקט.

בבת אחת היא הצמידה לפניו פיסת בד ועליה תמיסת פרגון-צמח היכול להרדים אנשים במהירות.

היא סימנה על צווארו סימן איקס, בדיוק כמו הסימן על חולצתה, הפכה לברדלס והלכה משם בהבעה מרוצה.

״ג'ואי!״ צעקה ג'ולייט בכל הוגוורטס. ״ג'ואי, איפה אתה?״

ג'ולייט הלכה אל מחוץ לטירה, המשיכה לחפש את ג'ואי.

כעבור עשר דקות סמנתה הגיחה מאחד העצים.

״מה קרה?״ סמנתה שאלה את ג'ולייט. ״אני שומעת אותך צועקת כאילו זה סוף העולם״.

״ג'ואי איתך?״ שאלה ג'ולייט.

״ג'ואי? מה פתאום שהוא יבוא לחפש אותי?״

״סמנתה?״ שאל ארמנדו. ״הכל בסדר?״

”לא,לא הכל בסדר״, צעקה ג'ולייט בהיסטריה. ״הוא היה אמור להגיד לך משהו חשוב, ופוף-הוא נעלם".

״למה את כזאת דרמטית?״ שאלה סמנתה בכעס, ״את מכירה אותו, הוא בטח מנסה להכיר עוד אנשים...״

״לא הקשבת לי?״ שאלה ג'ולייט, ״ג'ואי רצה להגיד לך משהו!״

סמנתה השתתקה, לבסוף שאלה, ״מה הוא רצה להגיד לי?״

”אממ... בנות, לא עדיף שקודם נחפש את ג'ואי", שאל ארמנדו בלחץ,

כאילו ידע מה עומד לקרות.

״צודק״, אמרה ג'ולייט במהירות, מנסה להתחמק משאלתה של סמנתה.

״טוב״, אמרה סמנתה, ״תמיד שהוא רוצה להיות לבד-אל תגלה לאף אחד ארמנדו-הוא הולך ליער האסור״.

״איזו סיבה יש לו ללכת לשם?״ שאל ארמנדו.

ג'ולייט חשבה לרגע, ואז הבינה, ״אתם... אתם ביחד?״ היא שאלה בעצב.

״כן...״ אמרה סמנתה. ״אבל זה לא העניין...״

״תאמיני לי, זה כן העניין״, אמרה ג'ולייט בלחש.

״מה?״ שאלה סמנתה.

״בואו פשוט נחפש אותו!״ אמרה ג'ולייט.

סמנתה נאנחה, והתחילה לצעוד במרץ לכיוון היער האסור.

”חכי רגע", אמר לה ארמנדו, "זה יהיה מטומטם אם לא נגיד למישהו לאן אנחנו הולכים".

”תשמע, אם אתה משתפן, אתה יכול ללכת. אנחנו נסתדר לבד", אמרה לו ג'ולייט בכעס.

"אני לא משאיר חברים במצוקה", השיב לה בכעס גם הוא.

”מ..פפפ כן בטח", אמרה ג'ולייט וגיכחה.

״מה הבעיה שלך איתי?״ שאל אמרנדו את ג'ולייט בזמן שהלכו ביער האסור.

״הבעיה שלי איתך היא שאתה פגעת בחבר טוב שלי״, השיבה ג'ולייט.

״איך בדיוק הוא פגע בג'ואי?״ שאלה סמנתה.

״את באמת לא מבינה, נכון?״ שאלה ג'ולייט, מופתעת טיפה.

”לא, אני לא מבינה, אז תסבירי לי״, קראה סמנתה בתיסכול.

”ג'ואי צריך להגיד לך את זה, לא אני״, אמרה ג'ולייט בכעס.

ארמנדו הסתכל עליהם לרגע, הוא מזהה דברים כאלה.

אני לא מאמין, חשב ארמנדו, הוא ראה אותנו... הוא אוהב אותה!

״אוף!״ אמרה סמנתה, כשג'ולייט לא הייתה מוכנה להסביר לה.

סמנתה הלכה בכעס כדיי להתרחק מג'ולייט, היה נמאס לה שהיא כל הזמן עצבנית.

״סמנתה, חכי!״ צעקה ג'ולייט.

״מה עכשיו?!״ שאלה סמנתה בכעס.

ג'ולייט הצביעה על אחד העצים ביער.

לא, לא על אחד העצים, אלא משהו שהיה מאחורי העץ.

שם שכב ג'ואי, מחוסר הכרה, אך נושם.

סמנתה שהיתה הכי קרובה אל העץ מיהרה אליו...

”ג'ואי, קום! נו קום כבר!״ היא צעקה עליו נואשות.

”א..את שברת לי את הלב, אני אהבתי אותך... את נישקת אותו...״

״מה?״ שאלה סמנתה, מופתעת.

״אני-שונא-אותך-״, הוא קרא בקושי מבין שפתיו ואיבד שוב את הכרתו.

אל תשכחו להגיב#

הפרק הקודם		הפרק הבא