ארץ האגדות

כן כן, אני יודעת מה אתם חושבים: שמעת את השם אליס גולדשטיין ואת בשוק?! למה, מי זאת, השטן? אז לא, התשובה היא לא. התשובה היא שהיא אימא שלי. אין לי שמץ של מושג מה היא עושה פה או איך היא בחיים בכלל, אחרת הייתי אומרת לכם. כשהגענו לארמון הצפוני, השומרים לקחו אותי לאולם הכס, שידעתי איך הוא נראה בגלל שפרצתי פעם לארמון. עכשיו אתם בטח חושבים לא יפה, ככה לפרוץ לארמון מלכותי? אז התשובה היא כן. אני פורצת, שודדת, וכייסת. ואם המחשבה שלכם הייתה פרצת לארמון? בבקשה תראי לי איך!!! אני גם רוצה!!! אז אני מתה עליכם. כשנכנסנו, אחד השומרים שיחרר אותי מהאזיקים, ודחף אותי קדימה. אני שונאת אותו חשבתי בזמן שהחזרתי לעצמי את שיווי המשקל שלי. "לונה. אני רואה שהביאו אותך. יופי." אמרה סינדרלה בקרירות (ולא, אני לא הולכת לקרוא לה המלכה. אז אל תטרחו בכלל.). הרמתי את מבטי והישרתי אליה מבט אדיש, נמנעת מלהביט באימי. סינדרלה המשיכה: "את נמצאת פה בגלל-" "ברשותך, הוד מעלתך, אני מרגישה שאני מוכרחת לקטוע אותך, אבל אני חייבת כמה הסברים לילדה." סינדרלה נראתה זועמת על ההפרעה. "אילו הסברים בדיוק?" "הסברים על למה לא יצרתי קשר עד עכשיו. היא בטח חושבת שנטשתי אותה ואת משפחתה." היא השירה את מבטה אליי.

"נטשת אותה ואת משפחתה? הסבירי את עצמך." "ברצון, הוד מעלתך. הילדה הזאת היא ביתי. אני מציעה שתשבו. אני רוצה לספר לכם משהו."

***

"לפני כארבעים שנה," היא פתחה "כשהייתי נערה נתקפתי דיכאון בגלל פרידה מהחבר שהיה לי באותו זמן" (אכפת לי?) "והתחלתי להסתגר יותר ויותר. בגלל זה השרשרת הופיעה אצלי, ולקחה אותי לעולם האגדות, שם השתחררתי מהדיכאון בעזרת המסעות ההולכים ונשנים שלי בין עולמי שלי, לבין העולם הזה. הצלחתי לשמוח שוב. כשהתבגרתי, התחלתי לצאת עם עוד בחורים, ובתחלתי להפסיק להשתמש בשרשרת. כשהתחתנתי עם אביך," היא אמרה לי, "הפסקתי סופית להשתמש עם השרשרת. לא הייתי צריכה אותה יותר." (או שלא רצית שהוא יגלה. גם אפשרות.) "איתך ועם אחותך ועם אביך הייתי מאושרת." "אז איך את פה?" התפרצתי לדבריה. "את מתת לפני שלוש וחצי שנים. איך את פה?" היא ענתה לי ברוגע מהול בעצב. "אני באמת מתתי. אבל השרשרת הביאה אותי לפה אחרי מותי. את הנשמה שלי. כמו שקורה בסדרת הספרים מגנס צ'ייס." "אז למה לא יצרת קשר? יש לך מושג מה עבר עלינו?" שאלתי בכעס. אימא שלי הביטה עליי בעצב. "את יודעת מה היה קורה אם הייתי יוצרת קשר. את חכמה. אבל השארתי לך את השרשרת. וזה מוביל אותנו למה שבשבילו הבאנו אותך לפה." "סליחה?!" התפרצתי "את מפילה עליי דבר כזה ומצפה-" "לונה, בבקשה תקשיבי לי ואחרי זה תוכלי לשפוך עליי את כל הכעס שלך. בבקשה." נשמתי וניסיתי להירגע, לא ברצון. "בטח שמעת שהנסיכה תקווה נחטפה, נכון?" 

בטח ששמעתי. כאילו, מי לא שמע בממלכה הזאת? 

"כן."

"אז אנחנו רוצים שתעזרי לנו למצוא אותה."

"מה??????"

טוב, אז אני שמחה לומר לכם שאחרי שעות של שיכנועים, בסוף הסכמתי לעזור להם. הם אמרו לי שאם אעזור להם, הם יבטלו את כל צווי המעצר שלי. ואני אוכל לצרף את מי שארצה למסע החיפושים שלי. אין מצב שאני הולכת בלי הידיד שלי. נקודה. אחרי זה הם הובילו אותי לחדר שלי, ששם הסתגרתי, למרות שאימא שלי רצתה להיכנס לשם כדי לדבר איתי. לא הסכמתי לה. ועכשיו החלטתי להתאמן קצת בהפיכת רהיטים. אתם יודעים, צריך להתאמן לפעמים.

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא