שובו_של_אוכל_המוות

תומס הלך במסדרונות. ספר לחשים בידו האחת ושרביטו בשנייה. הוא מתרגל שוב ושוב את לחש הזימון שלמד מאחותו, ללא כל הצלחה נראית לעין.
"אציו ספר לחשים! אציו ספר לחשים! אציו ספר לחשים!!! " אבל הספר מאין לזוז ונח בידו של תומס דומם.
"צריך עזרה, תומס?"שואל אותו פיטר, שנשען על דלת הכניסה למועדון רייבנקלו. בקול שמנוני נוטף חנופה.
פיטר תמיד היה מוזר בעיני תומס. מרוחק ושקט, זר ומנוכר. תמיד בודד או שקוע בעניניו הסודיים עליהם הוא לא מוכן לספר לאף אחד.

תומס חשב אותם למסוכנים ואפלים אפילו מבלי לדעת מה הם כלל.
"היי פיטר. אתה מחכה למישהו מסוים?" שואל תומס ועוקף את פיטר. הוא עונה על החידה של הנשר, נכנס למועדון ומתיישב על אחת הכורסאות.

כשפיטר עדיין מזדנב אחריו.
"את האמת תומס, שאני מחכה לך." אומר פיטר ומתיישב בכורסא שממול תומס. "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה. ואני מתכוון לזה, אתה לא תוכל לסרב לה"

הוא נותן בתומס מבט קר ומלא משמעות, מחכה לראות את תגובתו.
תומס מופתע, הוא כבר ניחש במה עוסק חברו בזמנו הפנוי ולא שש להענות לבקשת פיטר כל כך מהר.
"א-א-א-אני לא בטוח." הוא מגמגם בקול רועד וידו נעה אל שרביטו בחשש. "באיזו מין הצעה מדובר?" פיטר מטה את ראשו שמאלה ובוחן אותו בשעשוע.

ואז פורץ בצחוק רועם.
"אתה זהיר מאוד. בה, אני לא יכול להאשים אותך." הוא קם מהכורסא ונעמד בפתח המועדון. חוסם במודע או שלא במודע את נתיב הבריחה היחידי של תומס.
"בו נאמר שמדובר בתפקיד, תפקיד להסתיר מעשים שמישהו או משהו מבצעים. לחשי זיכרון ודומיהם, אתה יודע." תומס בוהה בו בתדהמה ופיטר מפרש זאת

כבקשה לפירוט ברור יותר מצידו של פיטר.
"אתה תעבוד בשביל קבוצה. משהו כמו הצ"ד הזה שלכם, מכיר?"
איזו שאלה. כמובן שתומס הכיר את צ"ד, הארגון החצי רשמי של כל ה"חברה הטובים" בבית הספר שמורכב ברובו מגריפינדורים. אחותו הגדולה הייתה פעילה

בארגון זה.
"אתה,אתה,אתה מצ"ד?" תומס שואל ועיניו נפערות בתדהמה, המשפט האחרון תפס אותו לא מוכן.
פיטר פורץ בצחוק בשנית ולא מפסיק לצחוק במשך שתי דקות תמימות
"לא,לא. ממש לא. אני יותר כמו אויב בלתי רישמי של צ"ד. אבל זה לא אמור להפריע לך או להיות משנה מבחינתך בשום דרך שהיא. אם תסכים להצעה- תתוגמל.

אם תסרב..... כבר אמרתי שזו הצעה שאי אפשר לסרב לה, לא?"הוא מחייך מהבדיחה שלו עצמו.
תומס חייב למשוך זמן ולספר לזואי, והוא יודע את זה.
"תן לי לחשוב על זה קצת, בסדר?" הוא מבקש.
פיטר חושב קצת. "תפגוש אותי היום בחדר המדליות בשעה אחת בלילה בדיוק, ואז תודיע לי את תשובתך הסופית. אל תספר על השיחה הזאת לאף אחד ואל תאחר"

אומר פיטר ומסתלק בלי להשמיע רחש ולו קל שבקלים.
תומס מנסה להרגיע את עצמו, נושם נשימות עמוקות וחושב מחשבות חיוביות ללא הועיל. מחשבותיו נודדות שוב ושוב אל הפגישה הלילית שתתקיים היום.
'כמה שהסתבכתי' הוא חושב לעצמו ורץ אל האולם הגדול. 'אני חייב לספר לזואי, ומהר.'

הפרק הקודם		הפרק הבא