לא "קוסם","מקובל"

בס"ד

30 באוגוסט אמצע חודש הרחמים והסליחות אבל הפעם זה לא מה שעניין אותי.

עניין אותי דבר אחד: היום אני הולך להוגוורטס

כמעט ולא ישנתי בלילה קמתי אוטומטית לותיקין

אחרי תפילת השחר אכלתי ארוחת בוקר ורצתי לודא שהכול ארוז ומאורגן.

אחרי שווידאתי בפעם החמישית שהכול מאורגן נשמעה דפיקה בדלת.

רצתי במהירות לפתוח את הדלת ומשה עמד בפתח.

"שלום" אמרתי "נצא?"

"לא" אמר האיש "דווקא חשבתי להכנס"

"מה זאת אומרת?" שאלתי 

משה חייך וענה "הפעם הייתי חכם והבאתי איתי אבקת פלו, דרך אגב כבר ענו לך על השאלה למה זה הייה משפט מטומטם?"

"האמת שעדיין לא"

"אז אולי אני לא המטומטם היחד"

"אני הייתי באתר הזה גם לפני שהפכנו לפאנפיק ולא נראה לי שהאנשים שם מטומטמים"

"אז בא נעשה התערבות כזאת: אם הם עונים הכותב יהפוך אותך למוצלח יותר ואם שבועיים הם לא עונים הכותב עורך את פרק שלוש ומכניס אותי לצוות המורים"

"אוקיי, אבל יש בעיה אחת ילד מוצלח זה משעמם"

"הכותב יסתדר. הוא הרי חכם וגאון כול כך"

"כן, ועל פי מה שהוא גורם לנו לומר הוא גם ממש צנוע"

"טוב בוא נפסיק עם השיחה הזאת לפני ששם הפרק יהפוך ל: השיחה המשעממת "

"אוקיי" אמרתי והלכנו אל האש אלא שאז עלתה הבעיה

"לאן בדיוק אנחנו עוברים?" שאלתי

"אופס, לא חשבתי על זה. נצטרך להתעתק לתוך האש של הרכבת"

"מה????? זאת רכבת קיטור?!"

"אלא מה חשבת שזה יהיה הרכבת הקלה!?"

זרקתי אבקת פלו לאש נכנסתי לאש תוך כדי אמירת: "הוגוורטס אקספרס" בקול ברור ויצאתי מול כף שזורקת לי גחלים לפרצוף

נכנסתי לאחד מהתאים ונצלתי את הזמן הפנוי להתארגן.

לבשתי את מדי הוגוורטס ישרתי את הגלימות סידרתי את מזוודותי כשראיתי שנשאר זמן פתחתי גמרא מסכת עבודה זרה ולמדתי

ב12:30 נפתחה דלת התא ושם עמד ילד נחמד "שלום אפשר לשבת כאן?"הוא שאל "בבקשה" עניתי לו "התא הזה לא שייך לי כך שאתה לא צריך לבקש ממני"

היחלד חייך "תודה, אני חשבתי שאני אהיה הראשון על הרכבת אבל אני רואה שאתה אפילו הספקת להתלבש"

"כן,אני הגעתי מוקדם מידי, באיזה שנה אתה?"

"שנה ראשונה, ואתה?"

"גם"

"אני מקווה להיות בגריפינדור"

לא עניתי לו הייתי לחוץ בגלל תגובה לפאנפיק. בן בטיח הציע שאהיה בבית שלא ידעו על קיומו וזה יכול להיות מפדח ברמות.

החלפתי נושא "איך קוראים לך?"

הילד חייך וענה "מייקל" והתיישב לימיני "ואיך קוראים לך?"

"דן"

"שם מוזר"

"כנראה"

"מה זה החוטים האלה שיוצאים לך מהגלימה?"

"לא משנה"

"מי שסיפר אותך פספס קצת באיזור האוזניים"

"לא בדיוק"

"אז?"

"לא משנה"

כך זה המשיך עד שהגיע זמן מנחה קטנה

שלפתי את שרביטי ואמרתי "סילנציו"

והילד השתתק

אחרי מנחה נזכרתי שאני לא יודע איך משחררים מסילנציו אז ניסיתי לחש היפוך "אויצנליס"

הילד אמר תודה מבוהלת וחז לשתוק. עד סוף הנסיעה היה שקט.

בא נדלג על בסירות כי זה היה משעמם ונספר ישר על טקס המיון 

אני לא אומר שמות אחרים כי אז אני אהיה מחויב להם בהמשך הסיפורואין לי כוח לזה עכשיו אז נדלג לקטע שמניחים לי את המצנפת על הראש

ברגע שהמצנפת נגעה לי בראש שמעתי 

"אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

אשמח לתגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא