חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אז כן, הגענו לפרק האחרון.

האומנם?

אני אסביר.

בזמן שבו אני כותב את הפרק הזה, אתם עדיין רחוקים ממנו, אז אני לא יכול ממש לדעת מה קרה בסוף, אבל בכל זאת אני אסביר:

חלק ב' באמת הגיע לסיומו, אחרי 25 פרקים שאם יורשה לי להחמיא לעצמי, יצאו מותחים מאוד, הגיע הזמן לסיים את הפרק הזה בחייו של גיבורנו, אלבוס, ואולי אף את הפאנפיק כולו, טוב, לגבי הפאנפיק, זה תלוי בכם. אם אתם רוצים שיצא חלק ג' (ולהקדים את היציאה שלו) אז כל מה שאתם צריכים לעשות זה:

1.  אני רוצה שנגיע ל5000 צפיות כוללות בפאנפיק (כן, אני יודע שזה ממש שטחי ורדוד, אבל לא תאמינו כמה זה מקפיץ מוטיבציה לפרסם פרק וכמה שעות אחרי זה לראות שעלינו בעוד מאה צפיות, זה ממש עוזר לי באופן אישי) אז אם בא לכם לקרוא שוב או סתם לראות איזה פרק שעניין אתכם עוד פעם אני ממש אשמח

2. יותר בגדר המלצה- אם בא לכם, אתם מוזמנים לכתוב לי פה בתגובות מה דעתכם על הפאנפיק, לדרג אותו ולשתף, ואם ממש נהנתם, להירשם אליו.

ועוד דבר אחד: אני מעריך שהחלק יצא באחד בספטמבר, זאת הפסקה של יותר מחודש אבל אני צריך עוד זמן גם לסיים לכתוב אותו.

אז זה היה הפתיח.

ומתחילים.

תהנו מהפרק:

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אלבוס הרגיש ריקנות.

ככה זה יגמר?

הערב ירד, והוא חש את השפעות הכישוף הדועכות לאיטן, הוא לא ידע כמה שעות הוא שכב שם, אבל כאשר הוא סוף סוף הצליח להשתחרר ולקום ממיטתו, הירח כבר עמד באמצע השמיים. לא היה לו טעם לנסות ולברוח, כי הוא ידע שזה לא יעזור: החלון והדלת היו נעולים ומכושפים, ויכול להיות שבכלל כולם עדיין ערים, אז הוא ישב וחיכה, ולאט לאט כאב החל לתקוף אותו, הפעם בראשו, הוא החל לצרוח, ראייתו היטשטשה, והוא התעלף, או לפחות חשב שכך קרה. לפתע, החדר נעשה יותר חי וחד, הוא הרגיש עוצמה שמבעבעת בו, ומשום מה, זה היה כיף, הוא פתח את הדלת בתנופה, ויצא למסדרון החשוך, הוא הניח שישמעו אותו, אבל זה לא היה אכפת לו, הוא ירד במהירות לקומת הקרקע, ועמד לצאת,  כשלפתע הוא שמע קול מוכר: "אלבוס, לא!"  ובאותה מהירות שזה התחיל, כך זה נפסק, ראייתו הצטללה, והוא הבין שהוא נמצא מול דלת היציאה מהבית, ושמי שקראה לו היא ג'יני. "א- אמא" אמר אלבוס בשקט "אני הולך, ולא כדאי לכם לעצור בעדי". ג'יני נראתה עייפה, ובחלוק הבית הדהוי שלה, היה אפשר להתבלבל ולא להאמין לכוח החזק שלה. "אני לא מתכוונת לעצור אותך" היא אמרה בקול עצוב, "אבל תהיה חייב להקשיב לי" הוא הינהן, והיא המשיכה: "יש אגדה- לא אגדה, שמועה, יש שמועה שאומרת שיש דרך אחת שבעזרתה תוכל להביס את הקסם הזה שנכבלת בו. אני לא אשקר, זה די קשה, ואין לך הרבה זמן, אבל זו התקווה היחידה שלך. שלנו", בעיניו של אלבוס הוצת ניצוץ של רגש, והוא שאל: "מה זה?" "זה דם של תלת-קרן". "של מה?!?!" שאל אלבוס, מזועזע מכך שאמו יכולה להמציא כזה דבר. "אני יודעת שזה נשמע מופרך, אבל נמצאו הוכחות במשרד הקסמים על קיומו של היצור, זה מאוד נדיר, ותלתי הקרן לא מסוגלים להתרבות, אבל זה הסיכוי היחיד שלך, ממה שאני יודעת, יש אחד ב-" צעדים נשמעו בקומה העליונה, "מהר, אלבוס", היא נתנה לו את שרביטו, והוא הסתכל עליה במבט עצוב. "קח את זה, ולך, מהר!" אלבוס פתח את דלת הבית, ויצא אל שמי הלילה הצחים.

(אה ואגב אתם מוזמנים גם לעקוב אחרי הפאנפיק החדש שלי "המזימה", אליו אני מעלה פרק חדש כל שבוע והוא גם קשור בצורה חלקית לזה :)

הפרק הקודם		הפרק הבא