מלכת הנחשים

סמנת'יה נכנסה לאולם הגדול עם ספרים בידה. זה היה היום הראשון ללימודים.

היא התקדמה בחינניות לכיוון שולחן ריק.

היא עברה ליד השולחן שבו ישבו גאווין, הלנה והומר. כיחכוך קליל הופץ כשהיא עברה על ידם.

סמנת'יה עצרה. "סליחה?", היא סיננה בחוסר סבלנות.

"אני עדיין לא סולחת לך על אתמול", הלנה אומרת בילדותיות ומפנה את גבה.

"אני חושבת שאת טועה, לא ביקשתי את סליחתך", סמנת'יה ענתה וסובבה את גופה לעברם, "כי את האמת, לא אכפת לי!", היא הוסיפה והסתובבה חזרה לכיוון שאליו הלכה.

הלנה הסתובבה חזרה והביטה בה מופתעת. כך גם גאווין והומר.

האריסון בא בריצה לעבר סמנת'יה אבל הומר עצר אותו.

"שמעתי שאתמול מיזמזת את סמנת'יה, פרטים!", הוא גיחך ואוזניים הופנו.

"זה לא עניינך", האריסון סינן ודחף אותו הצידה.

האריסון התישב לצד סמנת'יה ושם את ידו על מותנה. היא חייכה והשעינה את ראשה על כתפו.

גאווין קפץ אגרופו. הוא רצה לפוצץ אותם מכות.

סמנת'יה הפנתה מבט לעבר ידו של גאווין. "צריך להמשיך את ההצגה הזאת של זוג", היא אמרה להאריסון.

"זאת הצגה?", הוא שאל מבולבל ונעלב.

"לא!", היא מחתה, "פשוט צריכים להיות ממש דביקים, כדי לגרום לגאווין לקנא ויתחיל ריב".

"גם את שמת לב שהוא מתעצבן?", הוא חייך.

היא חייכה והדביקה נשיקה על פיו, אך הוא המשיך אותה.

ורידים בידיו של גאווין החלו להופיע ופניו נהיו אדומות.

הלנה שמה לב לשינוי ואחזה בידו הקפוצה.

גם האריסון וסמנת'יה שמו לב, אז סמנת'יה עברה וישבה על ירכיו עם הפנים אליו.

הומר התרומם כדי לסיים ריב שעוד לא החל.

סמנת'יה העבירה ידיים בשיערו וחייכה. אריסון העבביר את ידו לאורך הירך שלה ושמלתה עלתה מעט.

גאווין התנתק מידה של הלנה ודחף את הומר הצידה. הוא התקרב אל השולחן ונעמד מאחורי האריסון.

"לאבגוד...", הוא סינן. האריסון וסמנת'יה התנתקו והוא הסתובב אליו, באותה מאית השנייה האריסון חטף אגרוף מלא זעם לפנים.

צרחות בהלה נשמעו, ועד מהרה התקבץ קהל מסביב השניים.

האריסון ניגב כמה טיפות דם הזרמו מאפו ונעץ מבט זעם בגאווין שהתרברב באגרופו.

הוא תקע אגרוף חזרה בבטנו של גאווין שהתקפל באותה השנייה.

עד מהרה התפתח קרב של ממש, אך ללא כשפים.

"תחזור למדינה המסריחה שבאת ממנה!" גאווין קרא.

"אתה תתפלא מה יקרה לפני שאחזור הביתה", האריסון חייך חיוך ערמומי ודחף את גאווין, החוצפן קל הדעת.

עיני השקד של גאווין ריצדו ולפתע הוא צרח והסתער האריסון.

אבל הוא נעצר במקום. הוא נמשך לאחור. המבטים הופנו לעבר נערה אחת.

סמנת'יה.

"אין לי כוחות בשביל זה, תתבגרו. בשביל מה רבתם? כי התעצבנת על זה שהוא מיזמז אותי ואתה לא? חיכית יותר מידי זמן, אשמתך, לא אשמתי או אשמתו", היא אמר בטון קר, "עכשיו תעזוב אותנו בשקט".

הם הסתובבו ויצאו מהמעגל.

הקהלל התפזר וגאווין צנח על רגליו.

משהו קרה להאריסון לאבגוד וסמנת'יה טרז'ר, הוא אמר לעצמו, משהו רע.

פרק קצר, אני יודעת. אני גמורה מעייפות כרגע ונמחקו לי איזה 200 התחלות לפרקים.

מקווה שנהנתם, מקווה להעלות עוד פרק בשבוע הקרוב.

שוב אומרת, אני ממש צריכה לשנות את הכינוי, ואשמח אם תתרמו לי קצת כסף! אני ארשום את כל התורמים ואתן קרדיט מיוחד :)

xoxo, Happy

הפרק הקודם		הפרק הבא