"אני לא מה שאתם חושבים."

פרק שישי. יש לי במחברת עשרה פרקים מוכנים, אבל לוקח לי זמן להעתיק אותם למחשב.

לדעתי זה אחד הפרקים שיצאו לי פחות טוב, אבל… תקראו ותראו.

קריאה מהנה :)

התיישבנו בכיסאות ואחד התאומים שאל: "אממ… טוב, אז למה קראתן לנו?" אמר אחד התאומים.

"אנחנו רוצות לספר לכם משהו, ואסור שישמעו אותנו." אמרתי.

מאל ואני התחלנו לדבר, ולדבר, ולדבר. נאמנו את הנאום שלנו (המוזכר בפרק הראשון), וכשסיימנו, פרד וג'ורג' התפקעו מצחוק. אחד מהם אמר: "בדיחה טובה, אבל קצת ארוכה מדי," והמשיך לצחוק.

תפסתי את מבטה של מאל, והנהנתי. שינינו צורה לצורתנו המקורית. התאומים עדיין התפוצצו מצחוק ולא הסתכלו עלינו. "אהמ, אהמ," אמרתי, והתאומים הסתכלו עלינו.

קשה לתאר את התגובה שלהם, אבל אני אנסה.

פרד וג'ורג' איבדו את כושר הדיבור. זה הזכיר לי את העניין עם קית' הצהובה,אבל הפעם ההלם שלהם היה יותר ארוך. 4 דקות הם בהו בנו בפה פעור. לבסוף נמאס לי להיות מוקד לבהיות. "יש שאלות?"

"אממ…" אמר אחד התאומים. "אין סיכוי." אמר התאום השני.

"אנחנו נוכיח לכם," אמרה מאל. הכי אהבתי את ההוכחה של דיבור בלחשננית. "אתם כל כך איטיים." לחששתי, ומאל צחקה.

"אל תעשי את זה שוב, זה מפחיד," אמר אחד התאומים.

"אז... אתן לא אוכלות מוות?" שאל התאום השני.

"לא. לנו עוד נשאר קצת שכל - מה שלא קרה לאבא שלנו." עניתי.

"אבל כשהיינו בנות שנה, אבא שלנו עשה לנו את זה." אמרה מאל והרימה את שרוולה השמאלי.

"גם את אל תעשי את זה, זה גם מפחיד," אמר אחד התאומים.

"הממ… יש עוד מישהו חוץ ממנו שיודע?" שאל התאום השני. "כן, לונה לאבגוד. היא תתחיל ללמוד בהוגוורטס בעוד שנתיים." ענתה מאל.

הסתכלתי בשעון שלי וראיתי שעוד מעט יש שיעור.

"טוב, אז ביי," אמרתי וגררתי את מאל ליציאה. פרד ג'ורג' יצאו בעקבותינו.

"ביי." הם מלמלו. הם עדיין היו בהלם.

בסוף היום חזרנו לחדר המועדון שלנו, ומאל הלכה לישון. אני לקחתי את הספר "הוגוורטס: תולדות", וקראתי שם על הדיונון הענק שחי באגם.

הפרק הקודם		הפרק הבא