נפילת הממלכות

סליחה שלא המשכתי מלא זמן, מקווה  שתסלחו לי!

*באמביני זה ילדים באיטלקית למי שלא יודע

נסענו במשך כמה שעות לשיקגו ובקושי עצרנו וגם לא דיברנו בינינו כי רצינו להגיע כמה שיותר מהר למאיה. הגענו לשיקגו, ושם הוויז כיוון אותנו לסמטה צדדית אפלה וממש מפחידה. כולנו היינו ממש מבוהלות. מי לעזעזל הוביל אותנו לכאן? "הגעת ליעד," הוויז אמר בפתאומיות. עצרנו. כולנו יצאנו מהאוטו ובחנו את הסמטה. הייתה שם דלת אחת. אחרי שבחנו אותה במשך דקות ולא זזנו צעדתי לפנים ודפקתי. "חכי רגע, אלכס! אנחנו צריכות לתכנן תוכנית קודם!" איזבל לחשה, אבל כשפתחה את הפה כדי להוציא עוד משפט הדלת נפתחה בתנועה חלקה. כולנו הסתכלנו עליי. לא היה אף אחד בדלת. "אממ... אני מעלה לדיון את הרעיון שנלך," איזבל גמגמה. "עוד לא נכנסנו ואני כבר מרגישה בתוך סרט אימה." "ומה עם מאיה?" שאלה מרי בכעס. "אני לא משאירה את אחותי התאומה בתוך סרט אימה!" ונכנסה בכעס לתוך הבית. מיהרנו להיכנס אחריה. "היי יא חוטף נערות מזד**ן! תחזיר לי את אחותי!" מיהרתי לחסום לה את הפה. "מה את עושה?" סיננתי. "זה משנה?" היא ניערה את היד שלי מהפה שלה. "מה זה משנה?" היא שאלה. "הוא בכל מקרה יודע שאנחנו פה." היא המשיכה להתקדם. החדר שאליו נכנסנו היה מרובע, אפור וריק. ריק אחד גדול. לא היו שום דלתות חוץ מזאת שממנה נכנסנו ושטיח על הרצפה. מוזר. פתאום כל האורות כבו והדלת נטרקה. "לעזעזל." שמעתי את איזבל מקללת. "מישהי הביאה טלפון?" "לא," אני ומרי אמרנו. "באסה," איזבל אמרה. אבל אז הופיעה כתובת אש על אחד הקירות. ךבלת לאש מת אם איכה אראך ינפתא אל. "מה?" מרי שאלה. "למה הם מצטטים לנו את המשפט שכתוב על ראי ינפתא מהארי פוטר?" לפני שהספקנו לענות לה הרגשתי משהו רטוב ברגליים. "אתן מרגישות את זה?" "כן," איזי וקליאו אמרו. "מה זה? מים?" התשובה התבררה במהרה. זה היה מים. והם עלו במהירות. כשהם הגיעו לקו המותן שלי התחילתי לחשוב על כל הדברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות. לטוס ליוון ולנורווגיה ולרומא. ללמוד תואר. לעבוד. ואולי להתחתן מתישהו ולהקים משפחה. אני לא מוכנה למות עדיין! התחלנו לדשדש במים לכיוון הדלת. ניערתי את הידית של הדלת, אבל היא לא נפתחה. "זה לא נפתח! זה נעול!" קראתי בלחץ. "ואו, גאונה. עלית על זה," מרי נאנקה. "תבעטי בדלת הזאת כבר!" רעיון טוב. התחלתי לבעוט בדלת, אבל גם זה לא עבד. לעזעזל. "מה עושים?" קליאו שאלה בלחץ. הסתכלתי עלייה שנייה. "דבר ראשון, נושמים." אם נרגע אולי נצליח לחשוב כמו שצריך. "לנשום?!" איזבל צעקה. "תירגעי ותנשמי כמה שיותר לפני שייגמר לך האוויר!" שאגתי עליה בחזרה. ואז זה נחת עליי. נשמתי עמוק וצללתי לרצפה. פתאום נחת עליי תמונה אחת ברורה: אני ובן דוד שלי רצים אחד אחרי השני ביער. את לעולם לא תוכלי להציל אותו. בלעתי מים ועליתי מתנשפת מעל פני המים. ירקתי את כל המים שבלעתי. "מה קרה?" קלואי שאלה אותי. "א-אני..."גמגמתי. איזבל צללה אחריי. היא עלתה אחרי חצי דקה, ירקה מים ואמרה "אני מבינה על מה את מדברת." המים התחילו לעלות עד לחזה שלנו. בקרוב אנחנו נהיה חייבות לצלול. "אז מה עושים?" שאלתי. "ראיתי מקודם שטיח על הרצפה," איזי אמרה. "זה לא קצת מוזר שכל החדר ריק אבל יש שטיח?" "צודקת," אמרתי. "נצטרך לצלול ולבדוק אם יש מתחתיו דלת או משהו. אני לא צוללת. הספיקה לי צלילה אחת." "מה בכלל קרה בתוך המים?" מרי שאלה. המים הגיעו כבר לעצם הבריח שלי. התחלתי להתרומם מהרצפה. "תצללי ותראי," איזי אמרה. "הכי טוב שתראי מאשר שנסביר. זה מסובך להסביר." "בסדר..." השיניים של מרי התחילו לנקוש מהקור. "אז בספירה שלי," איזי אמרה. "שלוש, שתיים, אחת ו!" הן שתיהן צללו ביחד. מרי עלתה אחרי כמה שניות. "איך אנחנו אמורות להיחלץ מפה עם זה בראש שלנו?" "לא יודעת," אמרתי. החלטתי בכל זאת לצלול אחרי איזי. צללתי, ושוב תקפה אותי התמונה של בן דוד שלי. את לא תצליחי להציל אותו. זה הכול באשמתך. הוא פצוע וזה באשמתך. את אשמה בכל. לא. צא לי מהראש, מי שלא תהיה. עוף מפה! צללתי בעקשנות עד שהרגשתי את הרצפה. התחלתי למשש את הרצפה בנסיון למצוא את השטיח. אחרי כמה שניות בהולות של חיפוש מצאתי אותו והרגשתי גם את היד של איזי עליו. משכתי את השטיח כלפי מעלה. גששתי על הרצפה והרגשתי גם את איזי זזה לידי. פתאום מצאתי דלת מעץ.התחלתי למשש ביתר בהילות עד שהרגשתי ידית בצורת טבעת. תפסתי ומשכתי. זה היה נעול. התחלתי למשוך יותר חזק. התחיל להיגמר לי האוויר והתחלתי להיבהל ולמשוך חזק יותר. איזבל מצאה את היד שלי וכרחה את ידה גם מסביב לידית. משכנו ביחד חזק והרגשתי שאני מתחילה לאבד את הכרתי, אבל אז הדלת נפתחה בחוזקה. איכשהו המים נשארו בתוך החדר. גששתי כלפי שולי הפתח. מצאתי אותם ומשכתי את עצמי כלפי מטה. נפלתי בבת אחת על המזרון שהיה על הרצפה. כרעתי על ארבע וירקתי מים. אחרי שהצלחתי להסדיר את נשימתי הסתכלתי על הפתח. ראיתי את הפרצוף של איזבל וסימנתי באגודל למעלה. היא שחתה בחזרה לפני המים ואחרי כמה דקות היא גררה איתה את קליאו ואת מרי לעבר הפתח. היא דחפה את קליאו מעבר לפתח והצלחתי איכשהו לתפוס אותה לפני שנפלה. הורדתי אותה על המזרון וראיתי גם את מרי ואיזי נופלות. כשכולן סיימו להסדיר את נשימתן התחלנו להסתכל סביבנו.

טוב, אני מקווה שתאהבו, ואם למישהו/י יש הערות/ הארות/ תגובות/ שיתופים לגבי איך הרגשתם כלפי הפרק/הפיק בכללי אני אשמח שתכתבו

הפרק הקודם		הפרק הבא