קוואמים מופלאים

איש המים ישב רגל על רגל בשעמום עד שסוף סוף הוא ראה דמות לבושה באדום מתקרבת אליו, מזנקת בין הגגות.

"הגיע הזמן, ליידיבאג!" הוא קרא וקידם בברכה את פניה באמצעות נתז גדול של מים.

להפתעתו, הנערה שהביטה בו במבט זועף ואז ניסתה לתקוף אותו באמצעות היו-יו שלה לא היתה ליידיבאג.

הוא בחן אותה בזמן שהתחמק בקלילות מהצלפותיה.

היא היתה נמוכה יותר מליידיבאג, היה לה שיער ארוך יותר משל ליידיבאג ואדום כמעט לחלוטין.

היו לה עיניים גדולות יותר וכחולות יותר שהפכו את הפנים שלה לחמודות הרבה יותר משל ליידיבאג, אף על פי שהבעתה היתה נחושה ונכונה לקרב.

"ליידיבאג שלחה את המחליפה שלה?" התפלא איש המים, "קודם עש לילה ועכשיו-"

"שקט!" קרא נורו בחרדה, ומסגרת בצורת פרפר הופיעה שוב אל מול עיניו של איש המים, "ליידיבאג לא אמורה לדעת שאני מחליף את עש לילה היום!"

"שיואו, מה אתה לוקח את זה קשה," רטן איש המים.

הוא סחרר את בקבוק המים שלו באויר ואז הנחית אותו על הנערה באדום שהחליפה את ליידיבאג.

עכשיו כשהיא היתה מרותקת לקרקע, איש המים הושיט יד לאוזנה כדי לקחת את העגילים המופלאים שלה...

אלא שלא היו שם עגילים.

"הי, מזכירה, ליידיבאג שכחה להשאיל לעוזרת שלה את המופלאה! אפשר לעזוב אותה בשקט ולהמשיך להפוך אוכל למים?"

"העגילים אינם?" שאל נורו בקול מבוהל.

"מה?!" נשמע פתאום קול זועם אך מעומעם.

זה בודאות לא היה קולו הדקיק של נורו.

"עש לילה?" התפלא איש המים, "אז אתה כן יכול לדבר?"

איש המים שמע את נורו לוחש: "הוא הצליח לשמוע אותך, אדון."

"רגע, אני מצותת עכשיו לשיחה שלכם?" התפלא איש המים, "אתם לא יכולים לכבות את הפרפר הזה אם מתחשק לכם?"

"זה לא עובד כמו טלפון," הסביר נורו.

"אז כמו מה זה עובד?" שאל איש המים.

ואז במקום תשובה הוא קיבל חבטה במקל על הראש.

"אאו!" הוא קרא ואז הסתכל על מי שהיכה אותו.

זה היה נער צעיר וכהה עור בעל עיני חתול ירוקות ושיער שחור ומעט מתולתל.

הוא לבש חליפה זהה לזו של החתול השחור, אך ללא הפעמון ועם תוספת של שלושה מחושים על המסכה.

וגם היה הבדל בגוון- היו בחליפה של הנער הזה רמזים ל...סגול?

"השתזפת לאחרונה, חתול שחור!" התפעל איש המים, "עכשיו אתה באמת... שחור! וגם נעשית מכוער יותר.

אם כבר שינית את החליפה, למה נשארת עם אוזני החתול המגוחכות האלה?"

"אני לא החתול השחור, אני פלאג," ענה הנער וניסה להכות באיש המים במטה הכסוף שלו.

זה היה ניסיון עצלני ועלוב למדי להכות בו ואיש המים התחמק מפלאג בקלות.

"ולידיעתך, אני נראה הרבה יותר טוב מהחתול השחור הזה," המשיך פלאג לדבר, "ואוזני החתול האלה יכולות להיות שימושיות. אתה צריך לנסות לענוד כאלו."

"פלאג!" התנשמה הנערה באדום, שעדיין היתה מרותקת לקרקע תחת הבקבוק של איש המים, "האקומה... בבקבוק.."

"כן, אני כבר מטפל בזה, קוביית סוכר," ענה פלאג בשיעמום, "אבל לפני זה אני צריך לאכול כדי לחדש את הכוחות שלי. זה יכול להיות כל כך מעייף להשתמש בידיים וברגליים כדי לזוז."

פלאג שלף מאחד הכיסים שלו קופסה עגולה של גבינת קממבר.

"איכס!" נגעל איש המים, "הגבינה הזאת ממש לא טובה לתזונה. היא עושה דברים איומים ונוראים לגוף. וחוץ מזה, היא מסריחה!"

איש המים הניף את ידו והפך את גבינת הקממבר למים שזרמו דרך האויר והתווספו לבקבוק שלו.

"לא!" קרא פלאג בזעם, "אתה תשלם על זה שפגעת בקממבר שלי!"

הוא הסתער על איש המים במהלומות של מטה כסוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא