אכזבה בצל שמחה

חזרתי אחרי הרבה זמן, אני יודעת.

אל תשפטו אותי על זה. שיניתי קצת את העלילה שיהיה לי יותר קל להמשיך:)

הרמיוני הועברה לאגף התאוששות, וכעת כל ילדיה עברו לגור איתה.

חדר 19, החדר בתחילת המסדרון, היה חדר נעים למראה שתיפקד באמת כמו יחידת דיור.

זה היה חלל גדול בעל ארבעה חדרים - חדר שינה עם מיטה זוגית המשולב במטבחון וסלון זערורי, שירותים ומקלחת, חדר שינה נוסף עם מיטת קומתיים ומרפסת קטנה עם מערכת ישיבה.

הוגו ורוז התלהבו מאוד מהמקום שהוקצה להם. הם הציגו לג'יימס ואלבוס בהתרגשות את המיטה ואת החפצים המפוזרים שהגיעו על-ידי אחראי הסבלות בבית-החולים.

 הרמיוני נכנסה כעת לחודש שביעי, ובטנה החלה להפוך עגלגלה בהתאם. עם זאת היה לה קשה יותר לזוז, להתכופף, ומדי פעם הייתה גונחת ומעווה את פניה כשהתינוק ברחמה עשה תנועות בלתי-צפויות.

היא יצאה מהכלים כשראתה את לוח השעות שהרכיבה עבורה אמנדה, המטפלת הצמודה שלה, כשקלטה שמה שהיא תעשה כל היום זה לנוח ולטרטר בין מחלקות.

רוז והוגו נבהלו ואחת המטפלות הסבירה להם את עניין ההורמונים. 

ג'יני עשתה מעשה אמיץ ולקחה על עצמה להיות "עוזרת הבית" של הרמיוני עד שיקרה נס - או טרגדיה. 

הרמיוני, רוז, הוגו, הארי, ג'יני וילדיהם הורשו לבקר את רון בכל דקה ביום. הוא כמובן היה עוד מאושפז למרבה הצער.הרמיוני תמיד נשברה כשראתה אותו מחובר כך לאנפוזיה, לא נע ובקושי נושם.

היא נאלצה להודות שבכל בוקר שבו קמה קיוותה שיהיה היום הגדול.

כך קרה, שביום שלישי, כמו כל בוקר טיפוסי בחדר 19, הרמיוני עוד פעם התפרצה בהתקף זעם כששום דבר בלו"ז לא השתנה, למרות הבקשות של ג'יני לגברת אמנדה.

היא הרגישה בסדר גמור, פיזית - רק השתוקקה לצאת החוצה, לעשות כושר, להשתכשך במים וכאלה, ולא ממש התכוונה שיתחסו אלייה כמו זקנה ששברה רגל.

היא גם נאלצה לקום כל בוקר בשמונה לבדיקות, וזה עשה אותה עצבנית לגמרי.

כשהביטה בבוקר יום רביעי במערכת, היא ראתה חידוש:

8:50 - 8:15 < בדיקות הריון, כישופי רנטגן וקסם-סאונד מקיף.

9:30 - 8:50 < מנוחה קלה.

10:15 - 9:30 <בדיקות דם, חלבון עוברי, שקיפות עורפית ומדד סכרת.

10:45 - 10:15 < ארוחת בוקר (שעות פתוחות בקפטריה).

11:00 - 10:45 < שעות ביקורים

11:30 - 11:00 < שנת ביניים

12:00 - 11:30 < ניקוי פצעים, טיפולים קרדיולוגיים, טיפול פסיכולוגי.

12:30 - 12:00 < ארוחת צהריים.

1:10 - 12:30 < שנת צהריים.

זה לא היה הסוף של הרשימה, אבל הרמיוני עצרה. לא יצא לה לעבור שעות ביקורים.

בינתיים ג'יני נכנסה, מלווה את הוגו ורוז. שניהם ליקקו גלידות ענק עם שמנת ותותים בקצה. הוגו החזיק בידו חבילה של "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים".

"אמא!" קרא הוגו ורץ לחבק את אימו.

"היי, אמא," אמרה רוז בשמחה. "איך את מרגישה?"

"בסדר גמור... מה, אני רואה שדודה ג'יני לקחה אתכם לעשות חיים!" 

"כן - בהתחלה היינו בסמטת דיאגון, הסתכלנו על מטאטאים עם אלבוס וג'יימס, ואז הלכנו לגלידרייה המקומית, וג'יני קנתה כאלה של ליטר וחצי בערך, ואז ביקרנו בהוגסמיד וקנינו ממתקים בדובשנרייה, והיה קטע ממש מצחיק עם ג'יימס, המלצר החדש הביא לו וויסקי אש במקום בירצפת... זה היה אדיר! יצא לו מהנחיריים! ואז ביקרנו ב -נולה - אולה - איך קוראים לזה?" התבלבל הוגו.

"לונה פארק", תיקנה אותו רוז בחיוך. 

"כן, כזה, של מוגלגים, ואז רוז גררה אותנו לספרייה ונסענו ברכבת לכאן."

"טוב, נשמע שנהנתם. תסלחו לי, אני מחכה לגברת ג'וסלין שתלווה אותי לארוחת בוקר. אתם רוצים להצטרף?"

"כן!" אמר הוגו מיד, וג'יני החליפה איתו קריצה. 

"טוב, בוא נחכה לה בחוץ."

ברגע שהם יצאו ג'יני נעלה את הדלת ורוז שלחה את הינשופה סולי למשלוחים דחופים. הם סידרו את החדר לגמרי, ניפחו בלונים, פיזרו מתנות ברחבי הדירה, והביאו בלון הליום שנכתב עליו: מזל-טוב לתינוק שבדרך! והוא היה חצי כחול חצי ורוד. 

בסביבות 10:30 אנשים התחילו להגיע, והביאו מתנות, עוגות, וממתקים. משפחת פוטר תכננה הפתעה להרמיוני. זוכרים שג'יני ביקשה מאמנדה להכניס טוויסטים במערכת השעות?

היא אכן עשתה את זה. כי ביום ההפתעה, נקבע מין העובר בבית-החולים.

אחרי רבע-שעה נשמעו צעדיה של הרמיוני מחוץ לדלת, כנראה מסרבת לספר משהו להוגו, כי הוא נשמע די מעוצבן.

"אמרתי לך הוגוש, אתה תשמע ביחד עם כולם-"

"הפתעה!" צעקו עשרים קולות בבת-אחת. הרמיוני עמדה המומה.

בני-משפחת וויזלי עמדו אליה מחייכים. הוריה ניגשו לחבק אותה. הארי וילדיו בירכו אותה בהתלהבות. ג'יני ורוז עמדו באחת הפינות ושרו בשמחה. כל האנשים שהכירו אותה היו שם.

הוגו זלל דונאטס ותקע סופגניות, וכולם חגגו ושמחו. 

"נו, נו, מה זה?" קראה אמא של הרמיוני, רייצ'ל. כולם השתתקו והביטו בהרמיוני בציפיה.

"זה..." אמרה הרמיוני, מותחת אותם. "בת!"

שאגות התרגשות הציפו את החדר. כולם קמו לחבק ולברך את הרמיוני, לדון בגורלו של רון ולהציע לה הצעות להמשך ההריון. פרסי היה מעוניין בפרטי פרטים לדעת על התקרית בכביש, אבל הרמיוני לא רצתה לדבר על זה ובסוף גברת וויזלי משכה אותו והוא נעלם.

לפתע, צעדים נמרצים נשמעו במסדרון. כולם עצרו הכל. המלמולים דעכו. הרמיוני תהתה אם זאת חלק מההפתעה.

אבל לא. ד"ר סטנלי עמד בפתח, מתנשם ומתנשף, ומאחוריו חבורה של מרפאים ואמנדה במבט מבוהל. כולם התכוננו לגרוע מכל.

"עשיתי את זה," הוא אמר, "העברתי את ההצמחה! הוא הבריא!"

אף-אחד לא ענה. אנרגיה ומתח שררו באוויר. 

"אבל יש בעיה אחת קטנה. הוא לא במיטה שלו."

"הכושפים הרוסים לחלוטין," הוסיף אחד המרפאים.

"החדר שרוף," הוסיף אחר.

"נראה שנלחם על חייו," אמרה אמנדה בעצב. "אבל אין אליו כל סימן וזכר, חוץ מאשר... התקפה שגזלה ממנו את כוחו."

"זאת אומרת שהוא... מת?" שאל מישהו.

הרמיוני לא הקשיבה. גלים שאגו באוזניה. הלב שלה החסיר מאה פעימות.

"לא ידוע," אמרה אמנדה בדאגה.

זה הדבר האחרון שהרמיוני זכרה לפני שכולם רצו, הסתלקו מהחדר, התרוצצו בצעקות אימה. בשבילה זה הרגיש כמו לאבד אותו שוב - הרגשה נוראה בלי שמץ תקווה.

הפרק הקודם