סתם נערה

בס"ד

    יצא לי קצת קצר, ולא משהו.. אשמח לתגובות (:

ג'יני סיימה סוף סוף את הקישוט האחרון, ואספה את כולם בידייה, עולה לחדרו של רון. היא הכינה המון קישוטים בצבעי ורוד וסגול, שנועדו לקשט את חדרו של רון. לא, רון לא נהפך לנקבה במקרה שחשבתם, היא פשוט התכוונה לנקום בו על כך שניכנס לחדרה לפני יומיים, עם הינשוף הדביל שלו, (הוא טוען שמצא אותו בסוף השנה. מעט חשוד לדעת כל הדעות.) וכשהיא באה לחדרה גילתה שהוא מבולגן לגמרי. היא חשבה שחדר מפוצץ בשלטים ומיני קישוטים בצבעים של בנות שמחוברים בכישוף לקירות יהוו נקמה טובה. מכיוון שהיא כמובן לא יכלה לעשות קסמים מחוץ בהווגורסט ביקשה מאחיה ביל –שחזר לחופשה- שיעשה זאת בשבילה.

ביל חשב שמין הראוי שהוא יעזור לאחותו הקטנה בתכסיסיה, מה גם שרון לא יצא כל כך תמים מהסיפור הזה... היא הניחה את כל הקישוטים על המיטה של רון, ויצאה לקרוא לביל, שבדיוק חזר יחד עם שאר אחיו מטיול באזור.

"היי ג'יני, חבל שלא באת דווקא היה נחמד" קרא אליה צ'רלי. ג'יני חייכה אליו. כל כך כיף שביל וצ'רלי בבית. "לא התחשק לי.. אבל לא נורא  פעם אחרת. ביל אתה מוכן לבוא שנייה?" שאלה וקרצה לו. ביל חייך. "כן אני בא. חברה תתחילו לשחק, אני מייד מגיע..." אמר לרון, פרד, ג'ורג' וצ'רלי- שהתחילו כבר להוציא את המטאטאים שלהם מהארון לקראת משחק קצר.

הם נכנסו לבית ועלו לחדרו של רון. ביל חייך כשראה את כמות הקישוטים שהספיקה להכין. "מצחיקולה. נראה לי שלא יהיה לו סנטימטר בחדר בלי אחד מהשלטים שלך." הוא אמר וליטף קלות את שערה הארוך של ג'יני. היא חייכה. "זאת המטרה. קדימה תכשף את זה ככה שהוא בחיים לא יצליח להוריד..."

ביל נרתם למשימה וכעבור עשר דקות החדר כולו נצץ אליהם, ולא היה אפשר לראות דבר מלבד ורוד וסגול. ג'יני הודתה לביל ושניהם ירדו צוחקים ומרעישים במדרגות. דבר שלא היה ממש חכם בימים אלו. כצפוי- אחת הדלתות למעלה נפתחה בחבטה.

ביל גלגל עיניים. "אוך שוב פעם הנודניק הזה..." ואכן פרסי יצא זועם ונפנה אליהם. "ג'יני אני מניח שאת עדיין קטנה ולא מבינה את חשיבות עבודתי, אך אנא נסי להתחשב. ביל ממך לא הייתי מצפה! האינך מבין שמוטלת עלי משימה בחשיבות גבוהה? מר קראוץ' ביקש ממני למסור-"

"אנחנו יוצאים החוצה פרס, את מוזמן להמשיך לעבוד בשקט על אחת מהמשימות החשובות שלך." אמר ביל בעוד הוא וג'יני מתרחקים לעבר היציאה. ביל לקח את המטאטא שלו, וג'יני לקחה את של פרסי ושניהם עלו לשמיים והצטרפו למשחק.

השעה הייתה שעת אחר הצהריים- ערב, והשמש חיממה את העולם בדקותיה האחרונות, לפני שהיא שוקעת. השמיים נצבעו בורוד אדמדם של שקיעה וקולות צחוק רמים נשמעו מכיוון החצר של משפחת וויזלי. למעשה מהשמיים של החצר של משפחת וויזלי.

"והוא תופס את הקאופל, והוא זורק אותו לעבר החישוק והוא-"

"מחטיא ללא ספק!" אמר ביל באנחה. "קדימה גורג', תפסיק לפרשן ותתחיל להתרכז במשחק."

הם שיחקו ג'יני צ'רלי ופרד, מול רון ביל וג'ורג'. הכוחות היו שווים יחסית.

"קדימה ג'יני, היי פרד בוא הנה, תחסום את רון" צעק צ'רלי, המחפש כמובן. הוא היה אגדה בהווגורסט, לא היה טוב ממנו המון זמן. אבל ביל (המחפש  השני) היה במיטבו היום ולכן המשחק עדין לא נגמר.

"קדימה ילדים, אבא הגיע ואנחנו אוכלים עכשיו" נשמע קולה של מולי ברחבי החצר. כצפוי אף אחד לא הפסיק לשחק. כעבור עשר דקות ועוד שלוש קריאות נוספות מצד אמם (האחרונה הייתה ממש עצבנית) כולם ירדו לאכול. החשכה כבר ירדה, והיה קריר בחוץ, הם אכלו בתוך הבית.

לקראת המנה האחרונה הוציא ארתור מכיסו דפי נייר. הוא הוציא אותם באיטיות, כאילו זה המסמך החשוב ביותר, וחייך חיוך גדול.

"חברים, לא תאמינו מה הצלחתי להשיג היום. לגמרי בחינם." לשנייה השתרר שקט, שבא עם זיהוי של הדפים(שלא היו אלא כרטיסים בעצם...) ואחר כך נשמעו בליל של צעקות שמחה. טוב שבעה ילדים שמחים (או ליתר דיוק שישה, פרסי שמר על ארשת פנים רצינית למדי) עושים הרבה רעש.

"השגת ת'כרטיסים? יאו אני לא מאמינה! איזה כיף!!!"

"יש!! הולכים לאליפות העולם!! יוהו! שמעת ג'ורג'?!"

"בדיוק כמוך ידידי... וואי אבא אתה תותח!"

"כל הכבוד אבא אני ניסיתי להפעיל קשרים בבנק, אבל זה לא בדיוק עזר..."

"וואי אליפות העולם! כמה זמן שאנגליה לא ארחה..."

"יייייששששששששש! רגע אבא, קיבלת גם בשביל הרמיוני והארי או שלא היה מספיק?"

מולי חייכה לנוכח שלל התגובות, וארתור ענה לשאלה האחרונה, שבאה כמובן מפיו של רון.

"כן! ביקשתי מלודו בגמן כמה כרטיסים שהוא יכול להשיג והוא השיג עשרה! בדיוק כמה שצריך.. הוא אפילו שאל אם אני צריך עוד."

רון זרח. "אוקי אז מתי הולכים לאסוף אותם?"

"רגע," אמרה מולי. "קודם צריך לבקש רשות. אני ישלח מכתבים- עם ההורים של הרמיוני לא תהיה בעיה. מה שאני לא יכולה להבטיח עם הדודים של הארי המסכן. אבל אני בכל זאת ישלח להם מכתב לשם הנימוסים, וגם אם הם לא יסכימו ניקח אותו."

"רעיון טוב מולי. בכל מקרה, אני מציע, רון, שתשלח להארי והרמיוני עצמם ינשופים ותסביר להם הכל. האליפות עוד שבוע וחצי." אמר ארתור.

"בסדר" אמר רון ורץ לכתוב את המכתבים. באמצע הדרך הוא עצר. "אני יכול לקחת את הרולד? שנייה, בעצם יש לי את פיג! לא חשוב.." הוא  אמר והמשיך לרוץ.

מולי נראתה מוטרדת מעט. "אני לא בטוחה בקשר לינשוף הזה ארתור. אני לא מבינה איך הוא פתאום מצא אותו... "

"מולי, אל תדאגי. אם הוא אומר שהוא מצא אז הוא מצא. עכשיו קדימה, כולם לעזור להוריד מהשולחן..." ארתור אמר וקם.

ג'יני קמה גם היא מאושרת. ללכת לאליפות העולם? ועוד עם הרמיוני?? איזה דבר יותר טוב מזה יכול לקרות? אולי רק שגם הארי היה בא- שנייה, הוא כן בא! אושר הציף אותה, ודבר לא היה יכול לפגום בו. גם לא צרחותיה של אמא, שגילתה סליק חדש של הממתקים הקסומים האלה שפרד וג'ורג' מייצרים, וגם לא כשרון נכנס לחדר שלה אדום לגמרי, (לאחר שגילה את הקישוטים כמובן,) וצעק עליה עד שנגמר לו הקול.

***  

ג'יני עמדה בחדר המקלחת וסירקה את שערה האדמוני והארוך. היא סירקה אותו רק כשהיה רטוב, אחרת הוא היה מתנפח לה לממדים לא רצוניים. היא ניגבה אותו בעדינות ויצאה מהמקלחת, ממהרת לחדרה, עטופה במגבת בלבד.

אלא שמישהו כבר היה בחדר. יותר נכון מישהי. "הרמיוני! הייתי מחבקת אותך, אבל כפי שאת רואה אני רק עם מגבת.."

הרמיוני חייכה. "זה בסדר, אני ילך לרון בזמן שתתלבשי. אבל אחר כך תצטרכי להשלים את החיבוק! אני לא יוותר עליו." אמרה בעודה יוצאת מין החדר. ג'יני חייכה, ממהרת להתלבש. היא כל כך אוהבת שהרמיוני נמצאת אצלם! אמנם בדרך כלל לא הפריע לה מאוד שאין לה אחיות, אבל היה נחמד לפעמים שיש עוד בת בבית...

היא סיימה להתלבש והלכה לחדר של רון. היא פתחה את הדלת ונתקלה בפרסי, שבדיוק התעתק לשם. "אתם מוכנים בבקשה לסתום את הפה? שלום הרמיוני. טוב לראותך. אך אני מניח שרון וודאי סיפר לך כמה אני עסוק בימים טרופים אלה, אשר הקדרות הדולפות מאימות לפרוץ מכל פינה. לכן אני מבקש שבכל ימי שהותך פה תשמרי על השקט. תודה."

ג'יני גיחכה ופנתה להביט בחדר העמוס. על המיטה של רון ישבו הוא והרמיוני, ועל המיטה שנפתחה ממול, זאת שהולכת להיות של הארי, ישבו פרד וג'ורג'. על הרצפה היו מונחים חפציה של הרמיוני, ובין כולם הילך קרוקשנס. ללא ספק החדר הקטן היה עמוס במיוחד, מה גם שעדין זעק כולו בגווני הורוד והסגול. היא התיישבה על הרצפה, מרימה את קרוקשנס אל חיכה.

פרסי עדיין עמד בחדר עצבני כולו, ופרד החליט לנקוט באמצעיים אלימים כדי להעיף אותו משם. הוא דחף אותו בכוח החוצה. "יש לך עבודה, לא? עכשיו צא מכאן פוץ מגודל שכמוך, לפני שאנחנו מרימים פה מסיבת ריקודים." פרסי מיהר לצאת עצבני עוד יותר. "אני חושב שכדאי לך לכבד קצת יותר את אחיך הגדול, פרחח!  אתה עוד תתפלל לקצת יחס ממני כשאני יפרסם את ה-"

"שמענו, שמענו, אין ספק שאתה הולך להיות שר הקסמים הבא, עכשיו עוף!" קרא פרד, והתיישב בחזרה במקומו בעוד פרסי עולה למעלה.

"חייבים לעשות איתו משהו" אמר ג'ורג' בניד ראש. "המצב כבר ממש מתדרדר.. "

"אני שקלתי להרעיל אותו" הסביר פרד להרמיוני הצוחקת, "אבל עדיין לא הצלחנו להכין רעל מספיק חזק..."

"וואו. מצטערת אבל זה היה קצת מצחיק... מתי הוא התחיל לעבוד?" שאלה הרמיוני.

"בתחילת החופש" אמר לה רון. "ומאז המצב באמת מתדרדר, כמו שג'ורג' אמר..." הוסיפה ג'יני, וקמה להעניק להרמיוני את החיבוק המובטח. "אבל עזבי אותו, מה איתך? יצאת לחופש עם ההורים שלך?"

"כן" אמרה הרמיוני וחייכה מעט בחולמנות. "היה ממש כיף! טיילנו במלא מקומות... איך היה לך?"

"היה נחמד" אמרה ג'יני בקצרה.

"בדיוק הייתי באמצע לשאול את רון לפני שפרסי נכנס, מה הוא עולל לחדר שלו..." אמרה הרמיוני לג'יני, ואז פנתה לרון, "עדיין לא ענית לי. מה עובר עליך? אתה מנסה להזדהות עם ג'יני או משהו?"

פרד גיחך. "הוא קצת... איך להגיד.. התבלבל בנטיותיו המיניות..."

"שתוק!" אמר רון שהתחיל להאדים. "זאת ג'יני הדפוקה הזאת. קצת בלגנתי לה את החדר אז היא החליטה לנקום בי.."

"אז למה אתה לא מוריד אותם?" שאלה הרמיוני בפליאה.

"כי היא ביקשה מביל שיתלה אותם, והוא כישף אותם ככה שאני לא יכול להוריד אותם.." הוא אמר, אוזניו כבר אדומות לגמרי. ג'יני גיחכה. "טוב הרמיוני, בואי נשים את הדברים שלך בחדר לפני שאמא תקרא לנו לארוחת ערב..."  היא אמרה, מניחה את קרוקשנס על הרצפה.

***

"אז שלחתי להם מכתב הביתה, בדרך של המוגלגים. אני מקווה שהוא קיבל אותו. ההורים שלך קיבלו את המכתב שלי?" שאלה מולי בדאגה. הם היו באמצע ארוחת הערב והרמיוני בדיוק שאלה מה עם הארי. הרמיוני הנהנה.

"כן הם שמחו. תודה רבה. רק- את יודעת מולי, בול אחד מספיק בדרך כלל, לא צריך יותר.." היא חייכה אליה בעדינות.

"מה את אומרת!" התפעל ארתור. "אמרתי למולי למלות את כל המעטפה, את יודעת מה שבטוח בטוח. אבל לא חשבתי שאחד בלבד יספיק! זה משהו המוגלגים האלה! אז איך זה בעצם עובד?"

הרמיוני התחילה להסביר לארתור את נפלאות הדואר, בעוד כולם נאנחים.

אחרי ארוחת הערב עלו הבנות לחדרה של ג'יני. אחרי שלבשו פיג'מות, נשכבו כל אחת במיטתה, במטרה ללילה ארוך של דיבורים, בעוד קרוקשנס נשכב על השטיח ונרדם.

"איזה חמוד הוא, הוא נראה כזה קטן.." חייכה ג'יני.

"כן, אני מתה עליו. להורים שלי לקח קצת זמן להתרגל- בהתחלה אמא קצת התעצבנה- אבל עכשיו שניהם אוהבים אותו."

"את מתרגשת שאתם לקראת השנה הרביעית?" שאלה ג'יני.

"האמת שכן.. למרות שמבחינת לימודים אני רק ארד משנה שעברה. למדתי אז כל כך הרבה מקצועות! אבל זה בסדר, אני לא יכולה שוב פעם לקחת על עצמי דבר כזה... ומה איתך? איזה מקצועות את מתכוונת לבחור?"

"אוי נכון, אנחנו צריכות לבחור מקצועות השנה! שכחתי מזה.. האמת, אני לא יודעת. התגוננות מפני כוחות האופל אני ייקח, אולי שינוי צורה... לא יודעת גילוי עתידות.. מה את ממליצה?"

"אוי אל תיקחי גילוי עתידות! זה זוועה!" אמרה הרמיוני...

"כן רון סיפר לנו הרבה סיפורים על פרופסור טרלוני.. אני תוהה אם לקחת את המקצוע רק בשביל לבדוק אם הכל אמיתי. את מכירה את רון- אם יש משהו שהוא טוב בו זה להגזים."

"יש בזה משהו.." חייכה הרמיוני, והשתיים המשיכו לדבר אל תוך הלילה. 

***

שבת הייתה חמימה וכיפית. רוב הזמן כולם ישבו בחוץ, שיחקו שח או טאקי מתפוצץ, ובעיקר דיברו.

יום ראשון הוא היום שחיכתה לו ג'יני. בבוקר הם עזרו לאמה לסדר את הבית, ואחר הצהריים אביה והתאומים הלכו להביא את הארי. לפני שהם נכנסו לאח, ג'יני ראתה את פרד מכניס משהו לכיסו, וחייכה כשחשבה מה יקרה אם אמא תגלה את זה.

כעבור חצי שעה בארך הם חזרו, והפעם הארי היה איתם.

"הארי" הרמיוני חיבקה אותו. ג'יני רצתה גם היא לעשות את זה, אבל נזכרה במה שהרמיוני אמרה לה בסוף השנה. להתנהג רגיל. להיות היא. לא להראות לו שהיא אוהבת אותו.

היא חייכה אליו בחביבות ואמרה לו שלום. כעבור כמה דקות הם נאלצו לברוח למעלה, כי אמא כנראה גילתה שפרד לקח את הממתקים.

כולם התיישבו בחדרו של רון.

"אוי אני שונא שאמא צועקת. מה הפעם הם עשו?" שאל רון.

הארי צחקק. "הם השאירו על הרצפה בכוונה כמה מהממתקים שלהם, והבן דוד שלי דאדלי אכל אחת... "

רון וג'יני צחקקו אבל הרמיוני נראתה מרוגזת. "זה לא בסדר, מה הם חשבו לעצמם? מה קרה לו?"

"תרגיעי הרמיוני" אמר הארי. "בסך הכל התנפחה לו הלשון, אבל זה הרבה פחות ממה שבאמת מגיע לו... הם כאלה מוכשרים איך הם עשו את זה?"

רון הסביר להארי על פיתוח הממתקים של התאומים. הארי הקשיב לו, אבל תוך כדי הביט בחדר במבט מעט מוטרד. כשרון סיים לדבר הוא אמר בדאגה: "רון? יש משהו שאתה רוצה לספר לי?"

רון הביט בו במבט תמהה. "כמו מה למשל?" הוא שאל.

"כמו למה החדר שלך נראה ככה????"

חבל לספר על תגובתו של רון. בוא נגיד רק שהיא הייתה די רועשת, וזה ניגמר בזה שג'יני נעלה את עצמה בשירותים כדי לחסוך פציעות מיותרות.  

הפרק הקודם		הפרק הבא