מסע בין עולמות

... אני מצטער על הדרך בה בחרתי לומר כל זאת אך לא יכולתי להתמודד עם מפגש פנים מול פנים. את האדם הכי מדהים שפגשתי אי-פעם, זה אני שפשוט לא מספיק טוב בשבילך. הלוואי והייתי יכול להיות. אוהב אותך, הרמ-או-ניני שלי.

שוב ושוב היא קראה את השורות, היא כבר לא רצתה לבכות היא פשוט פחדה, פחדה ממה שעתיד לקרות. לקח לה זמן להבין שלא איבדה שום דבר, היא מעולם לא אהבה את ויקטור אבל הוא היה מפלט בדיוק כשכל תקוותיה התנפצו. כעת, היא תשוב לאומללותה, נכספת לאהבת אדם שאינו רוצה בה,כבר לא, בכל אופן. היא נאנחה עמוקות ביודעה שמכאן כנראה שתצטרך לעשות את הדבר שהיא הכי מפחדת ממנו, להיות לבד.

"הרמ'," נשמע קול מהוסס מפתח הדלת והיא מיהרה להכניס את פיסת הקלף לכיסה.

"את באה? לונה אמורה להיבחן בכל רגע." אמרה ג'יני.

הרמיוני מיהרה ללכת איתה למגרש.

"היי." הוא אמר בשקט, בהיסוס.

"היי." ענתה אמנדה בשקט.

"אני מבין שהמבחנים הלכו טוב." אמר רון.

"כן. יש לנו קבוצה איכותית השנה."

"תראי מנד', בקשר לקודם.."

"זה בסדר. אני מבינה."

רון חייך, שוב היא התפעלה מהרטט שחיוכו העביר בה בכל פעם מחדש.

"ידעתי שתביני. את תמיד מבינה אותי כל כך טוב." אמר והתקרב אליה.

"האמת.. די עזרו לי להבין." תיקנה אמנדה.

"מה? מי?" שאל רון, בטוח ששמה של הרמיוני יעלה.

"קייל."

קייל.. כאילו קייל דין? השרוף שחיצ'קנת?" תמה.

"כן. קייל השרוף שחיצ'קנתי." צחקה אמנדה.

"למה?" שאל רון, פניו חמורות סבר.

"כי הוא ידיד מאוד טוב שלי והוא היה בסביבה." אמרה, מעט בתקיפות.

"את מבלה איתו הרבה." ציין.

"ואנחנו גם נבלה יחד עוד יותר כי הוא בנבחרת." ציינה, בליבה מודה שהיא סתם רוצה לעצבן אותו דווקא.

רון נאנח ונשם עמוק.

"אני לא רוצה לריב." אמר בשקט ונטל את ידיה.

"גם אני לא." השיבה אמנדה והוא נשק למצחה.

"בואי נחליט שמעכשיו מפסיקים לריב?"

אמנדה הנהנה.

"אתה אוהב אותי?" שאלה.

"ממש לא.." צחק רון.

אמנדה נשקה לו בעדינות, "ועכשיו?"

"אולי, אני צריך לחשוב על זה."

"קסנדרה?" נשמע קול מפוחד מעט שהארי לא הצליח לזהות.

"קסנדרה, בבקשה עני לי." התחנן הקול.

"קסנדרה, בבקשה. הוא הרג את כולם, אל תתני לו להרוג גם אותי."

כעת ניתן היה לראות את הדמות הגבוהה ואדמונית השיער, נדמה היה שזה אחד מבוגרי משפחת וויזלי.

"הוא הרג את מארק ואת פול. בקרוב הוא ימצא גם את לוסינדה. רק את יכולה לעצור אותו." אמר האיש.

"פיאנונזה." נשמע רחש, צעקת כאב מרוחקת קרעה את האויר.

הארי התעורר בבהלה, זיעה קרה ניגרה על מיצחו. האיש, כה מוכר והשמות, כאילו כבר פגש באנשים האלה. פול, מארק, זו המשפחה של אמנדה. האם זה רק מקרי? ולוסינדה, מי זו? הייתה לו הרגשה שהוא לא רוצה לדעת.

יום ראשון הגיע והביא עימו עננים כבדים ואפרוריות לקראת היציאה למחרת להוגסמיד. כל השיעורים מחוץ לטירת בוטלו עקב הרוח הקרה והעזה שלא שככה אך האימונים לקראת המשחק הראשון השנה בין גריפינדור והפלאפאף לא נפסקו לרגע והארי מצא את עצמו מתווכח ארוכות עם אמנדה כדי שתיתן לו באופן חד פעמי לעשות אימונים במקום רייבנקלו בימי שני ושבת. עם הקפטן של סלית'רין הוא לא חשב אפילו לדבר. הוא נכנס לחדר המועדון אחרי שיעור גילוי עתידות שארך יותר מידי לטעמו. חדר המועדון היה ריק פרט להרמיוני שישבה באחת הכורסאות הפינתיות וקראה פיסת קלף. הארי לא התקשה לזהות את המכתב שקיבלה באותו יום בחופש.

"הרמ'?"

"היי הארי." היא השיבה ומיהרה לקפל את הקלף ולהכניס לכיסה.

"הכל בסדר? את נראת נורא." שאל בדאגה בעוד היא מסדרת את שערה הסתור.

"כן.. לא. לא ממש." הודתה.

"מה קורה?" שאל והתיישב לצידה.

"ויקטור זרק אותי כי הוא מפחד שידעו שהוא יוצא עם בת מוגלגים."

"הבן ז-"

"די. אני מבינה אותו. זה עלול להרוס לו את הקריירה."

"אל תביני. תכעסי. יש לך זכות לכעוס!"

"זה לא עד כדי כך מכעיס אותי." אמרה הרמיוני בשלווה "אני פשוט צריכה מישהו אחר שיסיח את דעתי ממנו."

"אז אני מבין שאת עדיין אוהבת אותו?"

"הלוואי והייתי יכולה להפסיק."

הארי הנהן, הוא רצה להגיד שהוא מבין אבל הוא פשוט לא יכל, זה יהיה שקר כה גס.

"בואי הנה ." אמר לה בחיוך קטן וחיבק אותה בחיבוק מנחם.

"תודה הארי." לחשה לו בשקט, הוא יכל להרגיש את רטיבות דמעותיה על לחיו.

"מנד', חכי שנייה." קרא הארי והחל לרוץ אליה, היא סימנה ללונה וג'יני להמשיך ללכת.

"כן?"

הארי העביר מבט חטוף לעבר מסדרון צדדי ואז משך אותה לשם מוודע ששאיש לא יכול לשמוע אותם.

"אני צריך את העזרה שלך, אבל אסור שהרמיוני תדע מזה."

"בטח, מה אתה צריך?"

"את מכירה בנים, נכון?"

"תלוי. למה?"

"אני רוצה שתשדכי לה מישהו."

"אבל חשבתי שהיא עם קרום..-"

"הוא זרק אותה כי הוא לא רצה להיות עם בת מוגלגים."

"המניאק המז-"

"את מבינה למה אני צריך אותך. אני צריך שתסדרי לה מישהו שיוציא אותה מהבוץ."

"למה שאתה לא תעשה את זה?"

"כי בנות יודעות יותר טוב בדברים האלה."

"אז תבקש מלונה. הרמיוני כל כך תתעצבן עלי אם היא תגלה..."

"לונה לא מכירה בנים כמוך ובקשר להרמיוני, אני אדאג אישית לכך שהיא לא תגלה."

אמנדה נאנחה.

"אז את מסכימה?"

"בסדר. בשביל הרמיוני."

"את בסדר גמור רייס."

"גם אתה לא כזה נורא בעצמך פוטר." היא השיבה בחיוך.

"אימון מעולה." אמרה אמנדה בחיוך רחב לקבוצה שלה "ואראס, היית מעולה אבל אתה צריך לעבוד על הנושא של עבודת צוות. ליסה, פשוט מעולה, את משתפרת מאימון לאימון וזה בולט. לונה, את טובה מאוד אבל את חייבת להשתלט על הנטייה שלך לרחף. פיטר, תהיה קשוח. תחבוט בכל הכוח, תפסיק לפחד עלינו ותראה שאתה באמת טוב כמו שהיית במבחנים. טימי, כל הכבוד היה אימון מעולה אבל גם לך יש נטייה לרחף, אתה חייב להשתלט על זה. קייל, עבודה טובה. אני צריכה שתישאר אחרי שאתה מסיים להתארגן." היא פנתה לחדר ההלבשה כשהיא ראתה שהם לא זזים.

"אתם משוחררים אתם יודעים."

הם נכנסו לחדר ההלבשה. רגע לפני שנכנסה גם היא, אחרונה, אמר לה ואראס, "את קפטנית טובה. זו תהיה העונה שלך."

"תיקון," היא השיבה בחיוך "זו תהיה העונה שלנו." ואראס חייך בשביעות רצון "ה' כמה שאת שונה מקונור..."

"אני אקבל את זה כמחמאה." השיבה בחיוך.

"היי מנד', אמרת שאת רוצה שאשאר."

"כן.. ת'שמע קייל. היית רוצה להצטרף אלינו בהוגסמיד?"

"בטח, למה לא. רגע, מי יהיה איתכם?"

"הרמיוני, אולי גם הארי ולונה או ג'יני ונוויל למרות שקשה לי להאמין שנוויל ירגיש איתנו בנוח...-"

"הרמיוני.. הארי.. לונה..-"

"די כבר. הם נורא נחמדים, במיוחד הרמיוני."

"לא אמרתי שלא."

"ואתה לא יכול להגיד שהיא לא יפה וחכמה.."

"את מנסה לשדך בנינו?" הגיע קייל ישר ולעניין.

"אני לא ממש טובה ברמיזות אהה..?"

"לא ממש."

"אז מה אתה אומר?"

"נשמע טוב."

"מעולה. רק בבקשה על תדבר על זה איתה, היא עדיין לא יודעת."

קייל צחק, "בסדר גמור." אמר לבסוף ומיהר ללכת, יותר מדי מיהר לדעת אמנדה.

הפרק הקודם		הפרק הבא