חייו ושקריו של אלבוס פוטר

את השייט באגם אלבוס בילה בנעימים עם חבריו החדשים, והכיר שם את האגריד, אשר נראה לו חביב למדי, והזמין אותו לקפה ביום שישי. כאשר הם נכנסו לאולם הגדול, שאר התלמידים כבר ישבו וחיכו שם, ביניהם הוא זיהה גם את ג'יימס, אשר ישב בשולחן גריפינדור ונופף אליו, ואת טדי, אשר חייך והצביע על תג המדריך שעל חזהו, כאילו שהוא לא דיבר עליה כל הקיץ, חשב אלבוס, אבל עשה את עצמו מופתע. הוא עמד בדיוק מאחורי סקורפיוס מאלפוי, אשר עמד לבדו ונראה מבוייש, אלבוס נגע קלות בכתפו ואמר לו: "מצטער על מה שקרה ברכבת, לא רציתי להיפרד מרוז- זאת אומרת, מבת דודתי, אתה נראה נחמד מאוד", סקורפיוס חייך אליו, ואמר: "תודה, אני מבין אותך, אתה יודע, בגלל השמועות". "אילו שמועות?" שאל אלבוס, מופתע, "שאני הבן של וולדמורט" ענה לו סקורפיוס, בסתמיות, אלבוס הזדעזע, וסקורפיוס ראה זאת, הוא שאל: "קרה משהו?" ואלבוס ענה לו: "לא, לא חשוב".

הקראת התלמידים למצנפת המיון החלה, ואלבוס ראה איך כל אחד מחבריו מהרכבת מגיע לגריפינדור, אפילו ג'יין עברה, וכולם נראו מרוצים מאוד.

"מאלפוי, סקורפיוס" נשמע קולה של הפרופסור מקגונגל

"סלית'רין!" שאגה המצנפת ברגע שהיא נגעה בראשו.

סקורפיוס נראה כאילו ציפה לזה, והלך להתיישב עם חברי ביתו, אשר מחאו לו כפיים וכמעט צרחו עבורו.

"וויזלי, רוז" מקגונגל אמרה, והקהל השתתק.

רוז ניגשה אל מצנפת המיון בפנים מפוחדות, אבל נראה שחששה לשווא, כי המצנפת צעקה: "גריפינדור!" ורוז ניגשה, מוכת הקלה, אל השולחן שממנו נשמעו הכי הרבה צעקות.

אלבוס צפה בתלמיד אחר תלמיד עולים ונבחרים לבתים השונים, עד שלבסוף קראה הפרופסור מקגונגל: "פוטר, אלבוס" הפעם השקט היה חזק, כולם נשאו את עיניהם לראות את בנו של הארי נבחר לבית, אלבוס התיישב על הכיסא, חבש את המצנפת על ראשו וחיכה, בראשו הוא חשב: רק לא סלית'רין, רק לא סלית'רין, והמצנפת שאלה אותו בראשו: "לא סלית'רין, אה, בדיוק כמו אביך, אם כן, כדאי שתלך ל- "גריפינדור!" המצנפת שאגה, חזק מכולם, ואלבוס רץ והתיישב, עם חיוך מאוזן לאוזן, יחד עם חבריו ומשפחתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא