חצויים מכל הסוגים

הרמיוני, אנבת, וג'יני הסתכלו על הבנים מנופפים להם לשלום ומפלסים דרך הקהל כדי להגיע לחנות הבדיחות. ברגע שהם נעלמו מהעיניים שלהם, היא רגע של שקט בין שלושת הבנות שהחליפו מבטים מביכים.

הרמיוני בחנה את אנבת' בזהירות. היא וג'יני עשו כמה ניסיונות להתקרב אליה כבר, אבל נראה שלאנבת' עדיין לא היה נוח בחברתן.

הרמיוני לא הייתה בטוחה מה היא חשבה על הילדה החדשה עדיין. היא בהחלט לא הייתה אחת שרוצים להתעסק איתה, והם הקרינו הילה מוזרה שהרמיוני לא ממש הצליחה להבין מה היא.

מה שהכי הפתיעה את הרמיוני היה פס אפור בשיער הבלונדיני מתולתל של אנבת'. היא לא נראתה אחת שצובעת את השיער שלה.                                                                                                   מה שהיה אפילו מוזר יותר שלפרסי היה פס תואם בשערו הכהה.

העיניים של אנבת' התרחבו קלות, כאילו רק עכשיו שמה לב להרמיוני וג'יני שבוהים בה, היא כחכחה בגרונה. "אז, מה אנחנו צריכים?" אנבת' שאלה. הרמיוני לא הייתה ממש רגילה עדיין לאיך שהיא דיברה.

"ובכן, אתם כנראה תצטרכו קדרות, אז כדאי שנגמור עם זה כבר", הרמיוני אמרה.

שלושת הבנות הלכו לכיוון החנות של הקדרות היא הסתכלה על הקוסמים והמכשפות כשהם הלכו. הראש של אנבת' הסתובב לכל הכיוונים כאילו היא בדקה וקטלגה במוחה כל פרט מסמטת דיאגון.

"אז , כמה זמן את כבר מכירה את פרסי וגרובר?" ג'יני שאלה את אנבת'.

"טוב, הכרתי את גרובר מאז שהייתי בת שבע, ופגשתי את פרסי כשהיינו בני שתים עשרה", אנבת' אמרה. "אנחנו הולכים ל...  לבית הספר ביחד מאז שהייתי קטנה",

"רק רגע, בית הספר שלכם מתחיל בגיל כזה צעיר כמו גיל שבע?" הרמיוני שאלה בחוסר אמון.

אנבת' היססה לפני שהגיבה. "מאיזה גיל מתחילים התלמידים בהוגוורטס?" היא תהתה.

"אחד עשרה", הרמיוני השיבה כשהם נכנסו לחנות. היא לא הגיבה כשאנבת' התחמקה מהשאלה המקורית שלה.

"יש פה הרבה קדרות", אנבת' מלמלה כשהיא נכנס הדרך הדלת. היא הביטה למעלה ולמטה במעברים של הקדירות.

"ובכן, ישנם סוגים רבים ושונים של קדירות. יש כאלה מפלדה אחרים מנחושת..."                                            הרמיוני המשיכה לציין את המאפיינים השונים של הקדירות בזמן שהלכו בחנות.

בערך באמצע הדרך, היא שמה לב שאנבת'  לא מקשיבה לה בכלל. היא הסתכלה סביבה וראתה שלושה נשים, כולן עם גלימות מעל ראשן מה שהטיל צל אפל על פניהם הנבולות. הם נשאו את מה שנראה כמו ציוד סריגה. אנבת' החווירה.

"אנבת' את בסדר?" ג'יני שאלה.

"כן, אני, אה... אני בסדר", אנבת אמרה באטיות, באופן לא ממש משכנע. "אני רק... אה... זה קדירה טובה?" היא אמרה במהירות וחטפה קדירה מכסף דק מהמדף לידה.

"החומר הוא יותר מידי דק. הנה, זה טוב יותר", אמרה הרמיוני, ותפסה קדירת נחושת שהייתה קצת יותר עברה מהקודמת.

"הו, תודה", אנבת' מלמלה, מעבירה עוד מסט חטוף לעבר שלושת הנשים לפני שלקחה את הקדירה מהרמיוני.

היא לקחה שניים אותו דבר והלכה לעבר הפקיד. היא הניחה את הקדירות על השולחן שלו

"שישה גלונים", הקוסם בדלפק אמר. אנבת' נראתה המומה לרגע, אבל אז, מבט של הבנה עבר על פניה היא חפרה בתיק שלה ושלפה חופן של גלונים. היא ספרה שש מטבעות והחזירה את השאר לכיסה.

"תודה רבה לך", האיש אמר, לוקח את המטבעת מתוך ידה.

"תודה לך", אנבת' הנהנה.

הבנות יצאו מהחנות, כל אחת מהם מחזיקה קדירה, והלכו לכיוון החנות ספרים. הרמיוני הייתה נרגשת לחזור אליה.

הרמיוני הייתה קצת שמחה שהבנים הלכו באותו זמן. היא יכלה לבלות יותר זמן בחנות הספרים מבלי שהארי או רון יגררו אותה משם.

כשהם נכנסו לחנות, חיוך רחב הופיעה על הפנים של אנבת', הראשון שהרמיוני ראתה.

"את אוהבת לקרוא, אני מניחה?" ג'יני שאלה כשהיא ראתה את הפנים של אנבת'

"מתה על זה", היא השיבה.

את והרמיוני תהיו חברות מהר אז", ג'יני המשיכה. אנבת' חייכה שוב, אל הרמיוני הפעם.

"אז, איזה ספרים אנחנו אמורים לחפש?" אנבת' ביררה הלאה.

"'ספר סטנדרטי ללחשים לכיתה השישית'                                                                                                      'ייצור שיקויים מתקדם'                                                                                                                                                   'להתעמת עם חסרי הפנים'                                                                                                                     'מדריך לשינוי צורה מתקדם'                                                                                                                              'תרגום רונות למתקדמים'

דקלמה הרמיוני והביטה למטה ברשימת הציוד בראש ערימת הספרים.

אנבת' הלכה לאחד המדפים ובחרה ספר. היא כיווצה את עיניה למראה הכותרת שבחזית.

"זה הספר של שינויי צורה?" היא שאלה. הרמיוני הביטה מעבר לכתפה על הספר שאנבת' בחרה.

"לא. זה ספר על יצורים קסומים" היא השיבה. אנבת' נראתה נבוכה. "לא הרבה תלמידים בשנה השישית עדיין לוקחים את השיעור הזה... איזה שיעורים את תיקחי?" אנבת' הססה לפני שענתה.

"אה... אני לא בטוחה עדיין. הקורסים כל כך שונים מבית הספר הקודם שהייתי בו", אנבת' אמרה.

"הו, באמת? איזה קורסים?" הרמיוני שאלה, להוטה ללמוד יותר על בית הספר האמריקאי. היא מעולם לא נתקלה בו באף אחד מהספרים שהיא קראה, והיא לא זכרה שאף מורה דיבר עליו לפני זה.

לפני שאנבת' יכלה להשיב לשאלתה של הרמיוני, הדלת של החנות ספרים נפתחה לרווחה. הרמיוני הסתובבה לראות מי נכנס וכיווצה את עיניה.

"אה, זה פשוט מושלם", מאלפוי לגלג. "הוויזלית, הדם המלוכלך, ו... הו, מי זאת?"

"תתעלמי ממנו", הרמיוני לחשה לאנבת' בחדות. אנבת' הנהנה. הרמיוני משכה ספר 'תרגום רונות למתקדמים' מהמדף ומסרה אותו לאנבת', ואז לקחה עוד שני עותקים לפרסי וגרובר.

"אף פעם לא ראיתי אותך לפני", מאלפוי אמר, מתקרב לאנבת'.

"מאלפוי, אתה רוצה שאני אחטיף לך בלחי השנייה?" הרמיוני התפרצה, זוכרת איך היא נתנה למאלפוי סטירה בפנים שלו כשהם היו בשנה השלישית שלהם בהוגוורטס.

"לא הייתי עושה את זה במקומך", מאלפוי נהם.

"למה לא?"

"בגלל שאני אספר לאבא שלי ואגרום לזה שיסלקו אותך", מאלפוי סינן, מפנה את אפו אל הרמיוני.

"תעזוב אותנו בשקט", אנבת אמרה בחדות.

"אל, אנב-"

"יש לי כל זכות להיות פה", מאלפוי נבח, משלב את ידיו בהתרסה. "חוץ מזה, מה את הולכת לעשות לגבי זה?" אנבת כיווצה את אגרופה בחוזקה, עיני הסערה האפורות שלה מתמלאות בשנאה. היא הביאה יד אחת למותניה והניחה את קצות האצבעות על החגורה. הרמיוני הייתה יכולה להישבע שהיא ראתה פגיון ברונזה במותניה, אך אחרי רגע זה נעלם. היא בטח דמיינה את זה.

"אני לא יכולה... עכשיו", היא לחשה מאיימת. הפחד הבהב על פניו של מאלפוי.

"אנחנו נראה לגבי זה", הוא אמר, רעד קל בקולו. לאנבת' היה את 'מבט המוות' שלה על פניה. אפילו מאלפוי לא יכול היה לחשוב למראה עיניה האפלות. הוא פלט נשימה מעורפלת ויצא בסערה מהחנות.

"אנבת', את המודל לחיקוי שלי", ג'יני אמרה בהתפעלות. אנבת משכה בכתפיה כשחיוך קטן נמצא בזווית שפתיה.

"הוא נראה כמו מניאק. אני מניחה שזה הגיע לו", היא אמרה בפשטות.

זה הגיע לו", הרמיוני הנהנה בהסכמה.

הם סיימו לאסוף שלושה עותקים מכל ספר שנמצא ברשימה והתקרבו לפקיד. בזמן שאנבת' שילמה הרמיוני המשיכה לדפדף בספרים שבחנות בנחת \. ברגע שאנבת' סיימה לשלם, שלושת הבנות יצאו מהחנות, הזרועות שלהם מלאות.

"כדאי שנמצא את גרובר ופרסי עכשיו?" אנבת' שאלה.

"כן, ואז נלך לחנות של אוליבנדר ונאסוף את הגלימות שלכם", אנבת' עיוותה מעט את פניה כשהרמיוני הזכירה את הגלימות.

"למה את לא אוהבת חצאיות? אני מתכוונת, התלבושת לא ממש אופנתית, אבל הם לא כאלה נוראיות", ג'יני אמרה.

"איך אני אמורה להילחם בחצאית?" אנבת' שאלה. ג'יני והרמיוני החליפו מבטים מבולבלים.

"כל מה שאת צריכה לעשות זה להניף בשרביט שלך", הרמיוני אמרה באטיות. אנבת' הסתכלה למטה על הנעליים שלה ומלמלה משהו בשפה מוזרה. היא מדברת יוונית? הרמיוני תהתה.

במהלך הקיץ, הרמיוני הוקסמה מאוד מכל המיתוסים היוונים, כך שבאופן טבעי היא למדה כמה דברים על התרבות היוונית. היא למדה כמה מילים פשוטות. וגם שיננה את האלף-בית.

"אה... מצטערת... בדיחה פרטית", אנבת' מלמלה. "אני פשוט לא אוהבת חצאיות", היא אמרה בפשטות.

"אז טוב שאת לא משחקת קווידיץ'", ג'יני התבדחה. הרמיוני צחקקה חרש, ואנבת' נראתה אבודה לחלוטין. לפני שהרמיוני הספיקה לומר לה משהו, ג'יני הושיטה את ידה והצביעה לעבר חנות הבדיחות של פרד וג'ורג'.

"הגענו", הרמיוני אמרה כשהם התקרבו לחנות הבדיחות. התאומים ציירו לאחרונה האשף של וויזלי בצבע כתום בוהק.

אנבת' בהתה בבניין ומלמלה משהו על המבנה שלו לפני שנכנסה פנימה. החנות, כרגיל, זמזמה חיי. יצורים קטנים זמזמו מעל ראשן של הנערות. תיבות תצוגה טסו לאורך התקרה, פורקות את עצמן בתצוגות שונות.

"ברוכים הבאים חנות האשף של וויזלי!" שתי קולות תואמים הדהדו ברחבי החנות.

"משלוח חדש של אוזניים ניתנות להרחבה, מעבר חמש", קרא פרד.

יותר צבעים של סגול וורוד בסוכריות למבריזים" המשיך ג'ורג'

ויש לנו חבילה חדשה של שיקויי אהבה, טריים מהקדירה!" פרד צעק. כן גבירותיי, אנחנו, באופן מפתיע, עדיין רווקים",

"הו! תראה מי קפץ לביקור פרדי!" ג'ורג' קרא. הרמיוני חיפשה מסביב את התאומים, אך הם לא נמצאו בשום מקום.

"זאת אחותנו היקרה! ג'יני היקרה! כמה מענג! דין תומאס בדיוק היה כאן ושאל לגבייך", פרד צחק. הפנים של ג'יני הפכו להיות אדומות כמו צבע השיער שלה.

"אחים", היא מלמלה וירדה כדי לחפש אותם.

"אלה אחים שלך?"

"שניים מהם", הרמיוני אמרה. "אף פעם אל תקבלי מהם איזה שהוא סוג של מתנה, תסמכי עלי,"

לפתע, היה פיצוץ גדול מהחלק האחורי של החנות. אנבת' והרמיוני הסתובבו.

"וזה יהיה  הפיצוץ של אש פראית", צייץ ג'ורג'.

דרקון עשוי זיקוקי דינור התפוצץ דרך החנות והגיע לכיוון אנבת' והרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא