זיכרונותיי מסיריוס

רמוס לופין ישב במשרד שלו בהוגוורטס, כחלק ממשרתו כפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל. הערב כבר ירד, וניכר היה שזו לא שעת שיעור; ואכן, הכיתה הייתה ריקה מלבדו. הוא עלעל בדממה במפת הקונדסאים, עבר ביסודיות קומה קומה, הלוך ושוב, עד שמצא את מי שחיפש - הארי, מדלג מעל אחת המדרגות הנעלמות בדרכו החוצה. כמו שאמרה לו תחושת הבטן שלו, הוא וחבריו הטובים היו בדרך להאגריד, שבעוד דקות אחדות ייאלץ להיפרד מההיפוגריף שלו; והיות שבריחתו של סיריוס מאזקבאן הייתה כבר מזמן עובדה מוגמרת, והמצפון של רמוס כבר בקושי אפשר לו לישון בלילות (בכל פעם שעצם את עיניו, הוא ראה בעיניי רוחו את הכלב השחור והגדול), הוא השגיח על הארי מרחוק, דרך המפה. כעת, הוא צפה בו מתקדם במהירות מרשימה למדי לכיוון היער האסור.

רמוס החליט להכין לעצמו תה רותח. בקרוב, סוורוס סנייפ יגיע עם שיקוי האל-זאב שרקח עבורו. לופין העדיף להמתיק את התחושה בפיו טרם ישתה את השיקוי המבחיל שהיה מר בצורה יוצאת דופן.

ידו קפאה בעת שערבב את הסוכר כשהבחין באורח הנוסף והלא רצוי שהסתתר שם בבקתה, מישהו שכבר שנים היה אמור להיות מת...

"זה לא ייתכן..." הוא מלמל לעצמו, מצמץ והביט שוב כדי לבדוק שעיניו אינן מטעות אותו - ואכן, הנקודה הזעירה 'פיטר פטיגרו' בהחלט הייתה שם, ממש בסמוך ל'הרמיוני גריינג'ר'. הוא בהה בחתיכת הקלף הישנה שעמדה פרוסה מולו וחיבר את פיסות המידע שברשותו, עד שההבנה חלחלה בו...

האמת הכתה בו מהר יותר מצלקת הברק שפגעה בהארי פוטר בילדותו - כל הזמן הזה, לא רך-כף היה הבוגד; היה זה זנב-תולע שבגד בהם והסגיר את הפוטרים לוולדמורט!

הרגש הראשון שעלה בו בעקבות הגילוי המדהים (אחרי ההלם, כמובן) הייתה הקלה גדולה. תוך שניות חלפו במוחו כמה מרגעי האושר שלו ושל חבריו הטובים. זנב-תולע. כעת הכל מסתדר...

סיריוס מעולם לא שיקר לו, זה היה פיטר פטיגרו - זה תמיד היה פיטר!

אחרי ההרגשה המופלאה הזו, הגיע כעס - פיטר הבוגד! איך הוא העז לעשות את מה שעשה, ואז לזייף את המוות ולגרום לסיריוס להיראות האשם!

הוא נזכר בדבריו של דמבלדור, שכדאי לו לנתב את הכעס למקומות כמה שיותר טובים. הוא הביט שוב בנקודות הנעות של הארי, רון, הרמיוני ופיטר ונשמתו כמעט נעתקה - סיריוס! הוא קם כמעט באותה מהירות שבה סיריוס, רון ופטיגרו נעלמו מהמפה כשנכנסו תחת הערבה המפליקה. הוא שלף את השרביט שלו בכוננות ורץ החוצה.

~

"ואז פטיגרו ברח. קצר ולעניין." הארי סינן מבין שיניו.

"לפחות הזיכרון לא המשיך. צפינו מספיק פעמים בפטיגרו בורח..." הרמיוני לחשה בעצב.

"כן, מחולל הזמן..."

"וסנייפ. איכשהו, תמיד סנייפ קשור."

"היי, אתם יודעים מה חשבתי פתאום?" רון הביט בשניהם במבט משועשע.

"שיכולנו לשנות עוד דברים בעזרת מחולל הזמן?" הציע הארי.

"מה שלא חשבת, בבקשה אל תגיד את זה בקול..." הרמיוני ביקשה בייאוש.

"שאנחנו יודעים שהקונדסאים הקניטו את סנייפ כשהם למדו ביחד; וכשהם גדלו, סיריוס המשיך לשנוא את סנייפ, אבל לופין היה בסדר איתו! מה אם היה משהו בין לופין לסנייפ?"

"ידעתי, לא היית צריך להגיד את זה בקול." הרמיוני נראתה כאילו היא מתאפקת לא להרביץ לו.

"שלוש-אחת לי?"

"אני מוכן להמר על כל הכסף שלי שלא היה שום דבר בין סנייפ ללופין." הארי נחרד רק מהמחשבה המזעזעת הזאת.

"ברור שלא היה, זה סנייפ! סנייפ אהב את אמא שלך, הארי!"

"אם כבר, סנייפ היה מאוהב בדמבלדור."

"וואו, הארי! שלוש-שתיים!"

"תפסיק עם הספירה המגוחכת הזאת, רון."

"את אומרת את זה רק כי אני מוביל..."

"לא, אני אומרת את זה כי אני מנסה למזער את השטויות שיוצאות לכם מהפה. סנייפ ולופין, נו באמת."

"וסנייפ ודמבלדור?"

"אח שלי כבר שנים לא התאהב." אברפורת' התקרב אליהם. "מאז הנער האיום ההוא. מים, מישהו?"

"לא, תודה. אתה מדבר על גרינדוולד, אדוני?"

"האחד והיחיד." הוא אמר וניתן היה לשמוע את המרירות שבקולו. "אבל מספיק לדבר על המשפחה שלי. אתם בסדר בינתיים?"

"תגדיר בסדר. יש דברים שהלוואי ולא הייתי רואה..." הרמיוני שוב עשתה פרצוף נגעל במיוחד.

"את לא חייבת להישאר, הרמיוני." הארי אמר ברצינות.

"ולהשאיר את שניכם לבד? לא נראה לי." הרמיוני סיימה לשפוך את הזיכרון הבא, וכרכה את זרועותיה סביב חבריה - ביד ימין היא משכה את רון, ובשמאל נגעה בהארי בחינניות.

"לאן הגעתם, עד כה?"

"ללילה שבו פטיגרו הבוגד ברח." הארי סינן בכעס. "בגלל השקרים שלו סיריוס סבל כל כך הרבה, ולופין בכלל לא רצה ללמד בהוגוורטס..."

"מזל שדמבלדור לא ויתר לו - כלומר, אלבוס." הרמיוני תיקנה את עצמה כשנזכרה שהיא מדברת עם דמבלדור בעצמו.

"כן, טוב... אני רואה שאתם מסתדרים יופי; אחזור לעמדה שלי. אם תצטרכו משהו, אל תהססו לבקש." הוא הביט בשלושתם, בעיקר בהרמיוני, אך לא אמר שום דבר.

"תודה, אדוני." הרמיוני השתדלה לחייך אליו בחביבות. "קדימה. הארי?"

הוא הנהן, ונגע שוב בנוזל השקוף.

הפרק הקודם		הפרק הבא