ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 6 - מדריכה

"ידעתי!" צעק רון והניף אגרוף נלהב באוויר. "אתה תמיד יוצא מהמצבים האלה!"
 "הם היו חייבים לזכות אותך", אמרה הרמיוני, שכבר הייתה קרובה להתעלף כשנכנסה למטבח וכעת כיסתה את עיניה ביד רועדת. "לא הייתה שום הצדקה להרשיע אותך, שום הצדקה!".
גברת וויזלי ניגבה את עיניה בסינר ופרד, ג'ורג' וג'יני רקדו מעין ריקוד אינדיאני לצלילי שיר שמילותיו "הוא זוכה, הוא זוכה, הוא זוכה..."

פרד ניסה להדחיק את רגשותיו מהדקות האחרונות לפני שהארי הגיע. מצד אחד רצה בכל מאודו לשתף את ג'ורג' במתרחש, אך מצד שני דאג מאוד מה ג'יני, אחותו הקטנה אך הלא-תמימה בכלל, הסיקה על מה שראתה במחסן.
התחושה השלווה והשלמה שהרגיש כשהרמיוני הייתה בזרועותיו כבר התפוגגה, וכעת כל מה שהרגיש הייתה הרגשה עזה של לחץ בחזהו ותחושה עוד יותר עזה שמשהו חסר.
-
ביום למחרת הגיעו המכתבים מהוגוורטס.
למרבה התדהמה, ההפתעה והפליאה, רון מונה למדריך. פרד כמעט התעלף מרוב אושר במחשבות על בדיחות שהוא וג'ורג' יוכלו לעשות על חשבונו של רון המדריך.
"רוני-פוני המדריך, האם תיתן לנו עונשים?" קנטר ג'ורג'.
"כדאי להתחיל לפחד?" פרד הצטרף, מבסוט כולו.
רון נראה מרוצה מעצמו מאוד וגם נבוך, בו זמנית.
"איך הארי לא מונה למדריך?" תהה פרד בקול רם. "מי מקבל שם את ההחלטות המשונות האלו בהוגוורטס? התחלקתם על השכל?" הוא הסתכל לתקרה כאילו ציפה שזו תענה לו.
"אתם ממש מגזימים!" הרמיוני נעמדה לצידו של רון, מגוננת עליו. "רון הוכיח את עצמו אין-ספור פעמים. הוא זכה בסיכה ביושר."
פרד לא היה יוכל שלא לשים לב לכך שהמעטפה של הרמיוני גם היא עבה מהמקובל.
"'מיוני, גם את?" הוא שאל אותה, הפעם ללא צל של ציניות.
היא הבינה לכוונתו מיד. "כן, גם אני מדריכה."
תחושה קטנה של אכזבה התלוותה לברכותיו.
הוא לא קינא. לא בה ולא ברון. פרד וג'ורג' מעולם לא רצו ולא שאפו להיות מדריכים.
הם לא רצו להשליט סדר ומשמעת, לא רצו לחנוך את תלמידי השנה הראשונה, לא חיפשו את הכבוד שאנשים נוהגים לתת לבעלי-הסמכות.
אפילו מבחינת בגרויות – כל אחד מהם ניגש רק לשלוש. זה לא היה רלוונטי. פרד וג'ורג' שאפו להיות יזמים. בגרויות לא עוזרות לך כשאתה רוצה להמציא דבר-מה חדש לחלוטין. גם לא כשיפומטרי.
פרד וג'ורג' שאפו לסיים את בית הספר עם עסק מצליח לבדיחות-לא-מזיקות. או לפחות לבדיחות מזיקות-מעט. כשיפומטרי ממש לא היה חובה מבחינתם, והסיבה שהחליטו להמשיך לשנתם האחרונה הייתה האפשרות לקדם את העסק העתידי להם. ואולי גם כי פחדו מתגובתה של אמם לרעיון של פרישה-מבית-הספר.
פרד וג'ורג' נהנו מניסוי-וטעיה, משעות ארוכות של סיעור-מוחות, מהצלחות ומכישלונות  של טריקים שיצרו.
ועכשיו... הרמיוני נהייתה מדריכה.
כלומר, אין ספק שהרמיוני תמיד הייתה סוג של שוטרת. אוכפת משמעת. חובבת שליטה וסדר.
היא איימה להלשין על הבדיחות של פרד וג'ורג' אין – ספור פעמים. עד עכשיו זה לא היה משנה.
האם התואר מדריכה ישנה בה משהו? האם זה אמור להשפיע על טיב היחסים שלהם?
פרד היה מבולבל. ביומיים הבאים הוא בחר להתרחק מהרמיוני, והיא מצידה הייתה עסוקה בארגונים אחרונים לקראת החזרה לבית הספר ולא הראתה כי שמה לב לשינוי ביחסיהם.
או לפחות זה מה שהוא חשב.
-
קליק.
הדלת ננעלה מאחוריו. פרד הסתובב במהירות ושלף את שרביטו.
"כדאי לך מאוד להוריד את השרביט הזה, פרד וויזלי. או שאני עלולה לשסות בך את קללת עטלפי הנזלת שלי." ג'יני נגלתה לפניו בחדר השינה שלו.
הוא נרגע. זו רק ג'יני. לא אמא שלו. היא לא תגלה את אינספור הדברים הלא חוקיים שנמצאים מוחבאים בחדרו.
הוא הוריד את שרביטו והתיישב במיטתו. "היי, ג'יני. אין צורך להיות כל כך תוקפנית."
היחסים בינו ובין ג'יני דווקא היו דיי קרובים. בשונה מרון, ג'יני זכתה להערכתם של האחים. היא ידעה לעוף טוב על מטאטא, לכשף את כל מי שהפריע בדרכה ולהטיל אימה על תלמידי סלית'רין בני שכבתה.
לא היה נראה כאילו שג'יני מתרככת מדבריו. "אני רוצה להבין מה אתה מנסה לעשות, פרד. זה לא מצחיק. הרמיוני ואתה... מה קורה שם?"
"עד כמה שידוע לי, הרמיוני בכלל יוצאת עם ויקטור קרום. זה שראית אותי מפגין איזשהו רגש אדיב ומנחם כלפיה ביום שבו היא כמעט התעלפה מרוב לחץ כי הארי היה בשימוע במשרד הקסמים רק מראה כמה ג'נטלמן מקסים אני, ולא מעבר." ענה ביובש.
למשמע דברים אלו- ג'יני האדימה כולה.
"שקרן. הרמיוני לא יוצאת עם ויקטור קרום." ג'יני התריסה כלפיו. פרד ניסה לשמור על הבעה קרה ומרוחקת כדי שלא תבחין שבליבו צצה תחושה של שביעות-רצון ממה שכרגע אמרה לו. "ואתה משחק בה. אתה שקוף, פרד. כל הזמן ניסית להיות בקרבתה ולנקות איתה את אותם החדרים, ללוות אותה לקניות בחוץ, להתקרב ולהכיר. ופתאום, בלי כל הסבר מתקבל על הדעת, התרחקת. לא דיברת איתה מאז שקיבלה את סיכת המדריכה. זה או שאתה משחק ברגשותיה, ואם כן אתה חתיכת אידיוט או שיש לך פחד לא ברור מסמכות וזה הדבר הכי ילדותי שאי פעם שמעתי. ואתה לא ילדותי, פרד וויזלי. לפחות לא בדרך כלל."
פרד היה המום מדבריה של ג'יני. איך היא ידעה את כל זה?
"איימתי על ג'ורג' שאלשין עליו בנוגע לכל הדוקסים המשותקות שהחבאתם מאמא. הוא סיפר לי. ואתה שקוף בלי קשר,"  ג'יני הפטירה.
אוקיי, לא טוב. איך אני יוצא מזה?
"שמעי, ג'יני. יש פה קצת אמת בדברים שציינת, אבל אני לא משחק ברגשותיה של הרמיוני. אני בטוח שאני רוצה לצאת איתה. לא סתם התקרבתי אליה. לא סתם הסתכנתי בכך שתסרב לי כשיש- או כשחשבתי שיש- את ויקטור על הפרק. או את רון. או את הארי.
היא ממש מוצאת חן בעיני. וכן, זה מרתיע שהיא תהיה מדריכה מעתה."
"אני לא מבינה למה שזה ירתיע."
"כי מדריכים הם האנטיתזה המוחלטת אליי ולג'ורג'. הם מתנגדים לכל מה שאנחנו עושים. אנחנו ממציאים ממתקים שיגרמו לך לחלות בשביל לצאת משיעור, אזני-עזר להאזנות סודיות... כלומר, זה היה צפוי שהרמיוני תיבחר להיות מדריכה. וזה מערער את התקווה שלי שאולי נוכל לצאת אחד עם השנייה." תוך כדי שפרד הוציא את המילים מהפה, הוא הבין את הסיבה להתרחקותו והסתייגותו הבלתי מוסברת מהרמיוני.
ג'יני התנשפה בהקלה. "אני ממש שמחה שזה ההסבר שלך. חששתי שאתה שוביניסט ושקשה לך שאישה תהיה בעלת יותר סמכות ממך." היא צחקה.
"האישה היחידה שיש לי איזשהו קושי עם הסמכות שלה היא אמא, ג'יני," אמר פרד ברכות. "וגם זה רק כי היא מסרבת לתת לי להיכנס לישיבות של המסדר."
"אני ממש מקווה בשבילך שהרמיוני תסכים לצאת איתך, פרד." קליק. ג'יני פתחה את הנעילה של דלת-החדר, שנפתחה באותו הרגע וגילתה את ג'ורג' שעמד מאחוריי הדלת עם מבט מזועזע בעיניו.
"אני כל כך מצטער, פרד," ג'ורג' השתנק. "לא יכולתי לעשות כלום כנגדה."
ג'יני יצאה מהחדר, רגע לפני שנעלמה מעיניו היא אמרה בשקט אך בצורה ברורה. "אולי כדאי שתפסיק להיות פחדן ופשוט תציע לה לצאת, פרד."
לפני שפרד או ג'ורג' הצליחו להגיב היא כבר לא הייתה שם.
"טוב, אין ספק שהיא האחות הכי מפחידה לבית וויזלי," פרד נשם לרווחה וג'ורג' סגר מאחוריו את דלת חדרם.
"והכי מפחיד אחי, זה שהיא תמיד צודקת." הוסיף ג'ורג'.

הפרק הקודם		הפרק הבא