אף פעם לא באמת שנאתי אותך

הבית של מאלפוי בעצם היה דירה גדולה ומאווררת, עם תקרות גבוהות וגלריית שינה רחבת ידיים. הבית היה מעוצב בסגנון מודרני והצבעים ששלטו בו היו לבן, אפור וקצת ירוק כהה.

'הוא לא יכול להשתחרר מהסלית'ריניות שלו' הרמיוני חשבה לעצמה וחייכה.

"בית יפה," היא אמרה בכנות לדראקו בחיוך רחב.

"את עושה אותו יותר יפה." הוא זרק, וכשפגש במבטה הוא קצת הסמיק. "מה? אסור לי להחמיא לחברה שלי?"

"הממ.. אני אוהבת לשמוע את התיאור הזה. וברור שאפשר," היא אמרה בחיוך. כל היום הזה היה חיוך אחד גדול.

"אז מה את רוצה לאכול?" הוא שאל בנימה עניינית.

"כל מה שאתה רוצה," היא ענתה והתיישבה על הספה הבהירה (והבטח יקרה).

"נפלא. אני אכין ביצה מקושקשת," שלוש ביצים עפו מהמקרר.

"סלט ירקות," גזר, עגבנייה, מלפפון, חסה, בצל, קרש חיתוך וסכינים עפו מהמקרר ומהמגירה.

"פסטה כמו שאנחנו אוהבים," עפו עוד מצרכים מהמקרר וחבילת פסטה מהארון.

"ומה דעתך על יין דבש למשקה?" יין דבש התעופף ממדף שנועד לשמור על המשקאות.

"הכול נשמע מקסים דראקו. צריך עזרה?"

"הכול עוד שנייה מוכן, אין צורך, באמת. בינתיים בואי נשב." הוא החווה אל שולחן האוכל והניף את שרביטו. כתוצאה מכך כיסא אחד התרחק מהשולחן. הרמיוני הבינה את הרמז והתיישבה.

יין הדבש מזג את עצמו אל תוך שתי כוסות זכוכית. דראקו התיישב על הכיסא שלו, הניף בשרביטו, ושתי מנות הפסטה, הסלט והביצה המקושקשת התעופפו אל השולחן.

"וואו! באמת הצלחת להכין ארוחת ערב רומנטית מהר!" הרמיוני התפעלה. היא לא ידעה שיש לו כישרון כה גדול לקסמי משק בית.

"למרות שהיה לנו גמדון בית, אמא שלי אהבה מאוד לבשל. אחרי שהוא יצא לחופשי בזכות פוטר הקדוש שלכם, היא נאלצה לעשות את זה על בסיס יומיומי. היא לא נתנה לאבא שלי להעסיק מבשלות או משרתות, היא רצתה שאני אגדל להיות ילד נורמלי. טוב, זה לא כל כך עבד..."

"אתה יודע דראקו, אם כבר הזכרת את הארי, אני חושבת שכדאי שתבלו קצת זמן בייחד. יכולתם להיות חברים ממש טובים. במיוחד אחרי שהשתנית."

"-אני לא יודע בקשר לזה... אני לא חושב שהם סלחו לי על המלחמה עדיין," הרמיוני הניחה שב'הם' הוא התכוון לוויזלים והארי.

"הארי בעצמו אמר לי היום בבוקר שהוא ישמח לפגוש אותך. הוא מעוניין להתחיל דף חדש."

"את אמרת לו?!" דראקו הופתע מאוד. "טוב, אני מניח שאני יכול-"

הוא לא סיים את דבריו כי הרמיוני קפצה עליו בחיבוק ונישקה אותו במתיקות על פיו. ריגש אותה לשמוע שהוא יכול להיות נחמד, לא רק אליה. הוא, מצידו, התרגש לדעת שהרמיוני באמת שמחה להיות איתו, שמחה להיות בת הזוג שלו, שמחה בו.

"טוב, ארוחת הערב לא תתחמם עם הזמן.." אמרה הרמיוני.

"אני מסכים. לחיינו!" הוא הרים את הכוס שלו. הרמיוני הרימה את שלה והם השיקו את כוסותיהם.

"לחיינו."

הארוחה עברה עליהם בנעימים. הם דיברו הרבה, והרמיוני הרגישה שכל מילה שלו גורמת לה להתאהב בו יותר ויותר.

בסוף הארוחה, מאלפוי פנה אליה לפתע.

"רוצה להישאר לישון?"

הרמיוני תשמח להישאר לישון.

"כן בטח! אני רק צריכה להתעתק רגע אל הבית שלי כדי לקחת דברים שאני אצטרך.."

"אין בעיה," הוא אמר ואז נישק אותה.

היא התעתקה אל הבית שלה, לקחה כמה כלי רחצה, פיג'מה ואת הבגדים ליום למחרת. היא התעתקה בחזרה אל הדירה של מאלפוי.

חיכתה לה הפתעה. בדירה דלקו מאות נרות, שהונחו על חפצים בבית אך גם חלקם ריחפו באוויר. וורדים רבים היו מפוזרים בכל מקום- על הרצפה, על המיטה, על הספה, על השולחן- בכל מקום אפשרי. האור עומעם, והיא יכלה לשמוע מוזיקה מאיפשהו. היא גם הרגישה שהאוויר מנצנץ. הכול היה כל כך קסום וכל כך יפה.

"נו? את אוהבת?" היא שמעה את קולו של דראקו מצד ימין שלה. היא אפילו לא שמה לב שהוא היה לידה. המחווה שהוא עשה כל כך הדהימה אותה.

"וואו...." לא היה לה משהו אחר להגיד. היא הרגישה שהיא בתוך חלום.

הוא תפס את ידה ושילב את אצבעותיו באצבעותיה.

היא סובבה אליו את ראשה.

"אף אחד אף פעם לא עשה בשבילי דבר כזה.." היא אמרה בשקט.

"כי אף אחד אחר לא הבין איזה בן אדם מדהים את. נתת לי הזדמנות שנייה. נתת לי להוכיח את עצמי. נתת לי להיות מי שאני באמת, בלי כל המסיכות שהיו לי בבית הספר. אמרו לי שאני מאלפוי, אז נאלצתי להתנהג כמו מאלפוי. את שברת את זה."

היא כל כך התרגשה ממה שהוא אמר.

הם פשוט הסתכלו אחד על השני למשך כמה דקות, מתחילים להבין במה הן זכו.

אחרי כמה דקות של שקט דראקו קבע:

"טוב הרמיני, אני חושב שהגיע הזמן שנעזוב את הארוחות ונגיע לחלק הטוב של הערב."

הפרק הקודם		הפרק הבא