אחרי...

טוב אזזזזז

צירפתי פה שלושה פרקים כדי שזה יהיה ארוך יותר

כי הרגשתי שזה ממש קצר...

 ----------------------------------------------

שבוע אחרי המסיבה שלחתי לפרופסור מקגונגל ינשוף לגבי העבודה שלי כהילאי, היא ענתה שלא אמורה להיות בעיה, 

בעיקר אחרי שבזכותי וולדמורט הובס,

היא אמרה שאין סיבה שאני לא אתקבל אבל במקרה של להיות הילאי עדיף לדבר עם קינגסלי, שהיה שר הקסמים החדש.

שלחתי ינשוף וקבעתי לדבר עם קינגסלי, הפגישה הייתה שבוע הבא, 

הלכתי למחילה לבקר את מולי, היא הייתה לבד בבית כולם היו בעבודה וגיני הייתה בלימודים.

״הארי מה שלומך חמוד?״

״ אני בסדר גברת וויזלי את?״

״בסדר...בסדר...משתפר, אני רוב היום לבד כולם בעבודה הרמיוני באה לבקר לפעמים, 

אגב אתה יודע שהיא עובדת במשרדהקסמים עכשיו נכון?״

״כן היא שלחה לי מכתב, לא ממש הבנתי מה היא עושה שם אבל היא אמרה שהיא נהנת, וזה מה שחשוב...

את יודעת, שלחתי מכתב לקינגסלי וקבענו להיפגש שבוע הבא בקשר לעבודה שלי בתור הילאי...״

״אוי הארי... זו עבודה כל כל מסוכנת אתה בטוח שאתה רוצה את זה?״

״ חחח כן תודה על הדאגה גברת וויזלי אבל זו העבודה שהכי מושכת אותי, וגם.. כבר אין כל כל הרבה סכנה כמו פעם...״

״ טוב הארי... אני חושבת שתהיה נפלא בזה.״

אחרי כמה זמן נפרדתי לשלום וחזרתי הביתה ,

פתחתי טלוויזיה, כן כן יש לי טלוויזיה מוגלגית, פתחתי על חדשות ואכלתי ארוחת ערב שקריצר הכין.

קיבלתי ינושף מנוויל ששאל לשלומי ושאל אם אפשר להיפגש לבירצפת...

—— 

אני ונוויל נפגשנו בשלושת המטאטאים לבירצפת, המקום לא היה מלא במיוחד,

ואז נכנסו לבפנים, מאלפוי ומישהי לא מוכרת, הוא עבר לידנו הניד בראשו והתיישב כמה שיותר רחוק מאיתנו...

לא ראיתי אותו מאז הקרב על הוגוורטס הוא השתנה קצת, הוא לא היא קפוץ כולו, והוא לא היה מפוחד.

היה מוזר לראות אותו בלי שיגיד איזו הערה מעליבה עליי או על מי שיושב אתי, נוויל היה מופתע לראות אותו,

 בסופו של דברגם אני הוא הזכיר לי דברים שהעדפתי לשכוח.

נוויל סיפר לי שפרופסור מקגונגל הציעה לו עבודה כמורה לצמחים בעוד שנתיים, אחרי שפרופסור ספראוט תעזוב...

הוא נשמע נרגש, והייתי ממש שמח בשבילו.. הוא אחד האנשים האמיצים שפגשתי... לא סתם שמו אותו בגריפינדור.

אני ונוויל בילינו בנעימים ואחרי מספר שעות עזבנו, ראינו את הוגוורטס , המקום היה נראה יותר טוב ממה שהיה בקרב , אניבטוח שעבדו עליו קשה.

——-

עברה שנה מהקרב על הוגוורטס 

והיום רון והרמיוני מתחתנים,

את האמת, אני חושב שאין זוג יותר מתאים מהם, 

רון ביקש שאני אהיה השושבין שלו, התרגשתי בשבילם הם החברים הכי טובים שלי,

 תמיד ידעתי שהם בסוף יהיו ביחד, למרות הריבים והוויכוחים והבלאגנים שלהם...

החתונה הייתה יפה, כל כך הרבה אנשים באו, גורג ואנגלינה ופרד התינוק, פרסי ואישתו, ביל ופלר, אנדרומדה וטדי, 

האגריד, פרופסור מקגונגל, קינגסלי, נוויל, לונה ועוד כל כל הרבה אנשים שנלחמו לצידנו.

החתונה הייתה כל כך שמחה, בכלל השנה הזאת הייתה רצופת חתונות, כולם התחתנו אחרי המלחמה,

תכננתי כבר הרבה זמן להציע נישואים לגיני, קיבלתי את האישור של הוויזלים, ואני חושב שראיתי אצל מולי דמעות של אושרבעיינים, 

תכננתי להציע לה נישואים מחר...

אבל לפני מחר יש לנו לעבור את החתונה של רון והרמיוני. הרמיוני. היא הייתה כל כל לחוצה, אפילו גיני,

החברה הכי טובה שלה, לא הצליחה להרגיע אותה, אני פחדתי לנסות, אם יש משהו שלמדתי על הרמיוני זה שאסור לעצבן אותה, בעיקר כשהיא לחוצה,

אי אפשר לדעת איך היא תגיב...

בסוף כולם היו מוכנים, גיני בשמלה הזהובה והרמיוני בשמלה הלבנה של הכלה... רון כמעט בכה מרוב התרגשות, לא כל יום מתחתנים עם הרמיוני.

החתונה עברה בנעימים ולא היו מקרים חריגים חוץ מזה שאחד הדודים( נראלי) של רון שתה יותר מידי וויסקי אש והתחיל לרקוד כמו משוגע ברחבה.

רון והרמיוני יצאו לירח הדבש שלהם,

ואני שקיבלתי שבוע חופש מהעבודה שלי כהילאי נשארתי במחילה עם גיני לעזור לסדר...

----------------------------------------------

מקווה שאהבתםםםם❤

תרשמו לי מה חשבתם🙃

ובקשר לזה שרשמתן שצריך להוסיף מתח...

אני עשיתי את הפאפניק הזה בשביל לספר על החיים שלהם אחרי הקרב

תמיד חיפשתי סיפור עליהם בלי כל הבלאגנים וולדמורט 

רק מה קרה להם בחיים

❤

הפרק הקודם		הפרק הבא