השנה הראשונה- רון

פרק קצת קצר להיום. קריאה מהנה! מבטיחה להמשיך בקרוב!!

----------------------------------------------------------------------

אנחנו עכשיו בשיעור לחשים.

"ווינגרדיום לביוסה!" קראה כל הכיתה בפרקי זמן שונים.

"זה לביאווווסה, לא לביוסהההה!" שמעתי קול מעצבן ומנדנד בצד ימין שלי.

סובבתי את הראש שלי בכעס ולא להפתעתי מצאתי שם את הרמיוני גריינג'ר.

"ומה אכפת לך?" שאלתי.

"אם אתה תיכשל במבחן בלחשים בסוף השנה אל תאשים אותי!" היא התגוננה.

"אז תראי לי איך עושים את זה אם את כל כך חכמה שאת לא עובדת ובאה להציק לאחרים!"

היא נראתה כעוסה שאני מפקפק באינטליגנציה שלה.

"ווינגרדיום לביוסה!" היא קראה. הנוצה שלה התרוממה וריחפה חצי מטר באוויר. היא לא נפלה! קיוויתי שהיא תיפול כבר.

"יפה מאוד העלמה גריינג'ר! 20 נקודות לבית גריפינדור ופטור מהשתתפות בשיעורים עד חג המולד, כי עד אז רק נתאמן. אם את רוצה, אני יכול לתת לך ספרי לחשים כדי שתתקדמי עוד יותר." פרופסור פליטיק הזערורי הגיע אלינו ושיבח את הרמיוני.

לעזאזל, למה כל המורים אוהבים את הרמיוני גריינג'ר?

היא מעצבנת, היא מתפרצת, היא חכמולוגית, היא מציקה ברמות על, היא אמנם חכמה אבל ממש מתנשאת, והיא מאוד מאוד חננה. אבל מורים אוהבים חננות.

אני לא אוהב אותה במיוחד. טוב, שיניתי את דעתי. אני לא אוהב אותה בכלל.

"הארי, יש לך אימון היום נכון?" שאלתי אותו. מאז שהוא הצטרף לקבוצת הקווידיץ' המורים דאגו לקנות לו נימבוס 2000, שהוא המטאטא הכי טוב בעולם, ולהתנהג אליו יותר בכבוד. חוץ מסנייפ. ככל שהשאר אהבו יותר את הארי, כך סנייפ יותר שנא אותו והציק לו.

"פוטר, פוטר, פוטר. זה שאתה מפורסם  עכשיו וגם שחקן קווידיץ', לא אומר שאתה יכול להתבטל בשיעורים שלי. עוד חצי מטר של חיבור בשבילך." זה מה שהוא אמר להארי בשיעור האחרון.

"פוטר, פוטר, פוטר. אני מבין שאתה רוצה לאחר איחור 'אופנתי', אבל בשיעור שיקויים בבית הספר הזה זה מאוד לא מקובל. 20 נקודות יורדות מגריפינדור." זה מה שהוא אמר לו לפני שני שיעורים. לא נמאס לו לרדת על הילד?

אתמול בלילה הארי אמר לי שקשה לו פה מאוד. כולם מסתכלים עליו כל היום, כולם מציקים לו ובבית סלית'רין במיוחד, כולם בוהים בו וכל המורים או שמרחמים עליו או ששונאים אותו.

"אל תתייחס לסנייפ. פרד וג'ורג' אמרו לי שכל שנה הוא בוחר שעיר לעזאזל אחר מבית גריפינדור." ניסיתי לעודד אותו אבל זה לא כל כך עבד.

"אז אתה חושב שאני הולך לסבול ממנו בשבע השנים הקרובות?" הוא שאל.

"אני לא יודע אבל זה נראה ככה," אמרתי לו. זה לא היה הדבר הנכון להגיד.

"אז עכשיו גם יציקו לי במסדרונות, גם יבהו בי וגם אני אסבול מסנייפ ארבע שעות בשבוע? למשך שבע שנים?" הוא התחיל לכעוס. ניחשתי שהוא לא כועס עליי, אלא על העולם ורק מוציא את זה עליי. זה ממש לא התאים לי.

"הארי, אתה מפורסם. אתה מפורסם כי הצלת את עולם הקוסמים. רוב האנשים מעריכים אותך מאוד ויש קצת אנשים שכנראה תמכו באתה יודע מי לפני כן, אז הם פחות מרוצים ממך. יש לך את כל מה שאתה רוצה, יש לך כסף, יש לך חברים, יש לך שכל ויש לך מעריצים. אה, חוץ מזה, אתה זכית להיות המחפש בקבוצת הקווידיץ' של הבית, מה שאף אחד אחר משנה ראשונה לא יכול להיות. כולם מתייחסים אליך בכבוד. כולם בוהים בך מתוך עניין והערצה. אנשים אוהבים אותך. תפסיק להתייחס רק לסנייפ המגעיל, כי כל השאר בבית הספר הזה מתים עליך!" התעצבנתי עליו. יש לו כל מה שהוא רוצה והוא מתקטנן.

"רון, יש לי דברים שטותיים. לאף אחד לא אכפת מכסף חוץ ממאלפוי, ותאמין לי שאם היית במצב שלי לא היית נהנה להיות מפורסם. אני רק רוצה להיעלם בתוך שאר התלמידים כל היום. ובקשר למה שיש לי ואין לי, אין לי הורים ואין לי משפחה. היחידים שאני יכול לקרוא להם משפחה הם הדרסלים, והם בכלל לא אוהבים אותי." התחלנו להתקרב לריב שטותי.

"אני מצטער הארי, לא חשבתי על העניין של המשפחה." אמרתי בקול שקט. קודם לא שמתי לב למה שאמרתי.

"זה בסדר רון. בוא נשלים ונשכח מזה." הוא נשמע עייף.

"טוב," אמרתי. מחר ליל כל הקדושים ולא רציתי להיות בריב עם מישהו בליל כל הקדושים. אמא שלי אומרת שזה מזל רע.

בכל מקרה, בחזרה לשיעור. הארי אמר לי שהאימון התבטל כי קייטי בל, אליסיה ספינט ואוליבר ווד הקפטן חולים ואי אפשר לקיים אימון של ארבעה אנשים.

"וואו רון תראה!" הוא קרא פתאום בשמחה. סובבתי אליו את הראש שלי, כי הייתי עסוק באותו הרגע בלקלף את הנוצה שלי. הוא הצליח להרחיף את הנוצה שלו לחמש שניות ולגובה נמוך מאוד, ואז היא נפלה בחזרה על השולחן.

"הארי, אתה צריך לנופף בשרביט שלך בתנועה מעגלית ואז לטפוח לכיוון הנוצה באוויר," שמעתי שוב את הקול המאנפף והמתנשא של הרמיוני גריינג'ר.

הארי סובב אליה את הראש שלו והסתכל עליה במבט הכי מעוצבן בעולם.

"אוקיי הרמיוני, תקשיבי לי טוב. זה שאת כל כך חכמה וזה שאת כל כך מוכשרת לא אומר שאת יכולה להסתובב פה ולהחליף את התפקיד של המורה. לכי תוציאי את האף שלך מתוך ספר ותמצאי חברים!" מישהו היה צריך להגיד לה את זה.

היא הסתכלה עליי במבט מופתע ו- פגוע?

היא הרכינה את הראש שלה והלכה מאיתנו.

"אני לא חושב שהיית צריך להיות תוקפני אליה כל כך.." התחיל הארי להגיד.

"שניכם פתטים חסרי מוח! אני עושה את זה כי אני מרחמת עליכם!" היא הסתובבה אלינו לפתע עם מבט רושף בעיניים וצעקה.

הארי נראה כאילו פגעו לו בראש עם מרביצן. הוא הסתכל עליי בשאלה.

"עכשיו אתה מבין למה הייתי צריך להיות תוקפני?" שאלתי אותו.

"מבין לגמרי. כל הכבוד חבר." הוא אמר ושלח מבט כעוס אל הגב של הרמיוני גריינג'ר.

 ***********************

"היא סיוט, באמת!" אמרתי לנוויל, שיימוס, דין והארי אחרי שהשיעור נגמר ועלינו במדרגות לכיוון מגדל גריפינדור. "לא פלא שאף אחד לא חבר שלה, הילדה מטורפת!" המשכתי.

שמעתי כחכוח גרון עדין מאחוריי והסתובבתי. לרוע המזל, זאת הייתה הרמיוני.

היא הרימה גבה אחת באוויר ואז הורידה אותה בחזרה ועיניה התמלאו דמעות. היא הסתובבה מהר והתחילה לרוץ לכיוון השני.

"רון אני חושב שהיא שמעה אותך," אמר נוויל בשקט.

"אז מה?" יריתי. היא כל כך מעצבנת, היא הרסה לי את כל היום של האלווין!

הפרק הקודם		הפרק הבא