העולם השלישי

לונה כבר הייתה בשביל הגישה של הבניין שבמרומו דירתו הקטנה של הארי. הוא סיפר לה על אישה מפתיעה שהופיעה אתמול בביתו, שהיא יודעת על העולמות המקבילים. הוא רק התעקש שלא לומר לה את שמה, "צריך לראות כדי להאמין" הוא התעקש. היא עלתה במדרגות ודפקה על הדלת. הארי מיהר לפתוח אותה.

"טוב שבאת." אמר הארי והדביק לה נשיקה עדינה ומהירה על הלחי. היא נכנסה וראתה את האישה יושבת לצד שולחן המטבח הקטן.

היא זיהתה אותה מהתמונות שאמנדה הראתה לה מבלי הרף. השיער החום הבהיר ועיניים הכחולות, היא הייתה כל כך שונה מאמנדה, פרט ללחייים, הלחיים התפוחיות של אמנדה היו ללא ספק ממנה.

"קסנדרה רייס." לחשה לונה, מתקשה להאמין, "אני ל-"

"לונה." קטעה אותה קסנדרה, "אני יודעת."

"איך-?"

הארי וקסנדרה מיהרו להסביר.

"אמנדה תתמוטט אם היא תגלה על זה עכשיו." אמרה לונה.
"אל תדאגי." השיבה קסנדרה, "כבר הבנתי את זה."

"אני הולך להביא לנו שתייה." אמר הארי ומיהר למטבח.

לונה ניצלה את העדרו כדי לשאול, "יכול להיות שגם ההורים של הארי.. חיים?"

קסנדרה נאנחה, "אני חיה רק כי חייתי באחד מהעולמות וכך גם לגבי הארי. ההורים שלו.."

לונה הבינה.

"אין סיכוי?"

"אני לא חושבת."

קסנדרה הביטה בהשתקפותה מחלון הראווה של אחת החנויות. היא שינתה את שערה החום לבלונדיני- לבן והוסיפה כהות לגוון עורה הבהיר. פרט לעינייה היא שינתה כל פרט בחזותה החיצונית, עיניים תמיד היו עקב אכילס שלה בשינויי צורה.

היא חייכה לעצמה חיוך מחזק ונכנסה לחנות ההומה של האחים וויזלי. היא זיהתה את ביתה במהירות, מסדרת את שורות המוצרים. כה הייתה דומה היא לאביה. עורה הכהה ושערה השחור ועינייה, עיניו שלו. היא החלה להתקרב אלייה.

"שלום." היא אמרה בשקט.

אמנדה מיהרה לסתובב אלייה, אז קסנדרה הבחינה בשקים השחורים מתחת לעינייה, המבט העצוב.

"מה אני יכולה לעזור לך?" שאלה אמנדה והשתדלה לחייך אך לא ממש הצליחה. היא הביטה בפניה של לקוחתה, היה משהו בעיניים שלה, כל כך מוכר, זה לא ייתכן..

"הכל בסדר?" שאלה קסנדרה בקולה האימהי.

"כן," מיהרה אמנדה לומר, "פשוט העיניים שלך-"

"דומות לשל מישהי שאת מכירה." השלימה קסנדרה את המשפט.

"כן, בדיוק." השיבה אמנדה.

"איך קוראים לך?" שאלה אמנדה.

"קס-קסידי." מיהרה קסנדרה לתקן.

"אני אמנדה." השיבה אמנדה והחוותה בידה על תג השם על חולצתה.

"אני מחפשת בשמים עם אורך חיים ארוך." אמרה קסנדרה ואמנדה הובילה אותו למדור הקוסמטיקה.

"יש לנו את זה-.. בת כמה את?" שאלה לפתע.

"שלושים ושבע." השיבה קסנדרה.

אמנדה מיהרה לאחוז בידה, היא ניסתה להפשיל את שרוולה כשקסנדרה המופתעת מיהרה לשלוף את ידה מבין אצבעותיה.

אמנדה מיהרה לשלוף את שרביטה, "לכי מכאן." אמרה בתקיפות, "ואל תחזרי." קסנדרה הפגועה והמבולבלת מיהרה לעשות כדבריה.

"מה את חושבת שאת עושה?" התרעם פרד, "הלקוחה הזאת-"

"היא לא לקוחה." קטעה אותו אמנדה, "אני כמעט בטוחה שהיא אוכלת מוות."

"כמעט?"

"היא לקחה את ידה לפני שהספקתי לראות את האות האפל."

"את משוגעת? אם זה נכון היא הייתה יכולה להרוג אותך!"

"יש לי תחושה, שהיא לא הייתה הורגת אותי, אולי היא צריכה ממני משהו."

הפרק הקודם		הפרק הבא