אני

שלום!

לא כתבתי פה כבר הרבה זמן.

עברה יותר משנה!

ועכשיו אני כבר בת אחת עשרה!

היום כשקמתי בבוקר ישר קפצתי מהמיטה.

התלבשתי בבגדים חגיגיים, וירדתי למטה.

היום טוני אפילו אמרה לי היי!

אני ממש מקווה שיגיע המכתב שלי מהוגוורטס.

אכלנו כולנו במטבח פנקייק אוכמניות, המאכל האהוב עליי!

פתאום שמעתי נקישות על החלון.

נחנקתי ומיהרתי לרוץ אל החלון.

יש! יש יש יששש!!!!!!

זה היה המכתב.

חיבקתי את הינשוף שהביא לי את המכתב וכמעט שמעכתי אותו.

סוורוס כבר קיבל את המכתב שלו לפני ארבעה חודשים.

עיינתי במכתב בהתרגשות.

הדבר היחיד שגרם לי להיות מעט עצובה הייתה טוני.

כשעברתי לידה בדרך לסוו היא שמה לי רגל וקראה לי פריקית.

היו לי דמעות בעיניים.

אז פשוט ברחתי החוצה.

התיישבתי על סלע והתייפחתי.

סוורוס הגיע בלי ששמתי לב, התיישב לידי, וליטף את השיער שלי.

״אוי סוו, למה היא כל כך שונאת אותי!?!?!״ שאלתי ובכיתי על כתפו.

הוא חיבק אותי ואמר לי:

״היא מקנאת בך, ליל.״ אמר לי בשקט.

הינהנתי ומחיתי את הדמעות.

״אז קיבלת את זה?״ הוא שאל אותי בהתרגשות.

הרמתי את המכתב ושנינו קפצנו ושמחנו וצחקנו עד הערב.

כשהגעתי הביתה אמרו לי ההורים שמישהו מחכה לי בסלון.

הלכתי לשם והסתכלתי בסקרנות.

ראיתי שם אדם גדול מאוד עם שיער וזקן מדובללים וענקיים.

הוא אמר שהוא האגריד והסביר לי על סימטת דיאגון.

מחר נלך לשם.

אני כל כך מתרגשת! 

אני ממש מקווה שכבר יהיה מחר.

להתראות!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא