הנרי ומקס 2 - טורניר הקוסמים העולמי

"תגיד שמעת על וולדמורט החדש?" שאל אותי יום אחד הנרי. ישבנו בארוחת בוקר באולם הגדול של הוגוורטס. בחוץ ירד גשם.
"לא", אמרתי לו ולקחתי טוסט חם. מילאתי את הכוס שלי בשוקו.
"רוצה ללכת לעצור אותו איתי? זה שווה. אנחנו נקבל תהילת עולם. יכתבו עלינו ספר 'הרפתקאות הנרי ומקס' ויהיו שבעה ספרים ובאחרון נלחם בוולדמורט החדש הזה. יהיה שווה."
"כן, בטח... מאיפה בכלל שמעת על וולדמורט חדש?" שאלתי אותו.
"מקורות פנימיים", הוא אמר.
ניגבתי את הפה שלי במפית ונעמדתי. "טוב. בוא."
יצאנו מחדר האוכל ומאולם הכניסה. חצינו את המדשאות וירדנו בשביל לכיוון תחנת הרכבת. ברגע שעברנו את שער הברזל הגדול הנרי הושיט לי יד.
"מה?" שאלתי.
"נתעתק" הוא אמר.
"אה..." הושטתי לו יד והרגשתי את חווית צינור הגומי המוכרת לקוראי הארי פוטר.
. . .
נחתנו בסמטה צדדית במרכז לונדון. שלט עם סימן של שירותים התנדנד מעלינו והצביע על גרם המדרגות לכיוון מטה.
"משרד הקסמים", אמרתי.
"יפה", אמר הנרי.
ירדנו במדרגות, נכנסנו לשירותים, הורדנו את עצמנו במים והופענו מתוך האח החמימה בקומת הכניסה של משרד הקסמים. פסל ענק של פיל ברזל ניצב במרכז האולם.
"אל תסתכל לו בעיניים", אמר הנרי. "אל תסתכל לפיל בעיניים".
עקבתי אחרי הנרי והלכנו לדלפק הקבלה.
"היי", אמר הנרי לפקידה היפיפיה.
היא הביטה בו במבט אטום. "מה רצונך?"
"אממ..." אמר הנרי. "בדיוק גילינו ממקורות פנימיים על מישהו שמכנה את עצמו וולדמורט החדש ורוצה להשתלט על אנגליה. בטח כבר שמעתם עליו. באנו לפה כדי לבקש ממכם שתביאו לנו תגבורת כוחות שיעבדו תחתינו ויעזרו לנו לעצור אותו. לאיזה מחלקה אני צריך ללכת בשביל זה? אגב, אמרו לך פעם שאת מכשפה יפה?"
המכשפה לא הזיזה גבה. "לא, לא שמענו על וולדמורט החדש הזה."
"מה זה לא שמעתם? הוא מסתובב ואומר לכולם מי הוא! הוא לא ממש מתחבא... רק תביאי לנו את התגבורת הזאת מותק. בעצם בטח לך אין את הסמכות לעשות את זה, אז רק תפני אותנו למי שכן".
היא שלפה מתוך הדלפק הסגור שפורפרת, דיברה כמה מילים, וחזרה אלינו.
"לא, ילד. אין מישהו כזה. אתה כנראה הוזה".
"בוא איתי מקס, נלך לבד. כנראה רק בדרגים הגבוהים מכירים אותו".
"נראה לי אתה מבלבל לכולם את השכל", אמרתי לו.
"לא אני לא." התחלנו לחזור אחורה. "ואגב, אל תשכח לא להסתכל לפיל בעיניים".
. . .
יצאנו משם והתעתקנו.
נחתנו ליד בית חווה גדול ומכוער. קורות עץ שבורים נראו מכל פינה.
הנרי מילמל כמה קללות וניפנף בידיו. אחרי דקה הוא סימן לי לבוא, והתקרבנו לבית ונעמדנו ליד אחד החלונות. היה שם שולחן ארוך מוקף באנשים חבושים ברדסים, ובראש השולחן עמד בחור צעיר, שחור שיער עם עיניים חדות.
הוא דפק על השולחן וצעק, "לא יודע מאיפה שמעתם על זה! אני לא מנסה לחקות את וולדמורט ואל תפרסמו אותי בתור וולדמורט החדש! וולדמורט לא מתקרב לקרסוליים שלי!"
"טוב", אמר לי הנרי. "התוכנית שלי היא כזאת. אתה תעמוד פה ליד החלון, וברגע שאני אסמן לך תכניס את זה דרך החלון".
הוא הניח לי ביד כדור כחול קטן.
"בהצלחה", הוא אמר. הוא רץ והתחיל לטפס על הבית. אחרי כמה דקות הוא עמד על הגג, מעל צוהר בתקרה.
הוא סימן לי וי עם האגודל.
פתחתי חריץ בחלון וזרקתי את הכדור פנימה.
הכדור התגלגל על הרצפה, נתקע ברגל של השולחן והתפוצץ.
עשן מילא את כל החדר ברגע.
נשמע רעש של כמה חבטות והעשן התחיל להתפזר. כל אנשי החדר היה מעולפים על הרצפה.
הצוהר בתקרה נפתח והנרי קפץ פנימה. הוא נחת על השולחן ונעמד. הוא שלף מהכיס שלו שק גדול, והלך אל עבר הבחור עם השיער השחור.
פתחתי את החלון שלי ונכנסתי פנימה.
"לא!" צעק הנרי. אבל היה מאוחר מידי. כבר הייתי בפנים.
"למה לא?" שאלתי. "מה קרה?"
"לא אמרתי לך להיכנס! למה אתה לא מקשיב לי מקס?!"
באותו רגע הרגשתי מישהו תופס אותי מאחור. ידים חנקו לי את הצוואר.
"לעזאזל", קילל הנרי ושלף שרביט.
שניה אחר כך, מישהו מאחוריו נעמד ותפס אותו גם כן.
נדפקנו.
. . .
"טוב", נעמדה מישהי, מכשפה צעירה עם שיער בלונדיני זועק. "אז אתם הנרי ומקס. אל תשאלו איך או למה אני יודעת. בטח חשבתם שהאדיוט הזה עם השיער השחור הוא הוולדמורט החדש. חה".
היא הברישה את האבק מהשמלה שלה, ושלפה מתוך אחד הכיסים סכין גדול.
היא התקדמה לעבר הנרי.
הנרי התפתל. הבחור מאחוריו תפס אותו בחוזקה.
המכשפה צחקה. היא תפסה את הסכין, תפסה את הנרי, וחתכה לו את כף היד באבחה מהירה.
הנרי זעק.
באותו רגע החדר כולו הואר באור ירוק, ומכיוונים שונים נורו קללות ירוקות ופגעו בכל אחד מהאויבים, כולל המכשפה. הם כולם נפלו.
מבין העמודים בצדדים הופיעו אנשים לבושים מדים של משרד הקסמים. שניים מהם רצו לעבר הנרי והתחילו לחבוש לו את היד.
"אני לא צריך את העזרה שלכם, אדיוטים", הוא צעק. "אם אתם לא רוצים לעזור לנו, אל תגיעו גם ברגע האחרון."
"תן להם, הנרי", אמרתי לו.
הוא נרפה ושכב בפישוט איברים. "נו, טוב".
. . .
שלושה שבועות אחר כך ישבתי עם הנרי ליד מעיין נסתר שנמצא בעמק של הוגסמיד, והנרי בחן את גדם היד החבוש שלו.
"היד שלי לעולם לא תחזור", הוא אמר. "אבל אני יותר עצבני שמשרד הקסמים קיבל עכשיו את כל התהילה. היה אמור להכתב עלינו ספר."
"שבעה ספרים".
"שבעה ספרים!" הוא אמר. "הפסדנו מקס. הפסדנו. לעולם לא ייכתבו עלינו ספרים. לעולם לא יבוא יותר וולדמורט חדש."
"כנראה", אמרתי.
"כנראה".

מין פרק פרידה שכתבתי. ביי!

הפרק הקודם