סיפורו של ערפד אחד

פרק 6: אסמה

קארלייל המשיך לעבוד בבית החולים. אך למרות שמצא את ייעודו ולמרות שכעת כבר לא היה בודד יותר, הוא עדיין הרגיש שמשהו חסר לו. הוא לא ידע מה, אך ידע שהוא עדיין לא שלם.

אדוארד החל להשתעמם לבסוף. "קארלייל, אני נורא משועמם" אמר אדוארד. "היה אולי משהו בחיים הקודמים שלך שאתה זוכר שאהבת לעשות?" עודד אותו קארלייל. "לנגן, לנגן על פסנתר" אמר אדוארד לאחר מחשבה. "מצוין, עכשיו אני יודע מה לקנות לך" אמר קארלייל בחיוך ונשק לראשו. "אתה באמת מתכוון לקנות לי פסנתר?" שאל אדוארד. "כמובן, מה שטוב לך טוב גם לי" הוא חייך אליו. "תודה" אמר אדוארד. "אל תודה לי, אתה הבן שלי, כל דבר שיעשה אותך מאושר, יעשה גם אותי" אמר קארלייל. הוא באמת התכוון לזה. אדוארד היה בנו וככזה הוא אהב אותו מאוד ורצה באושרו.

"אני הולך למשמרת, כשאני אחזור אני אעצור בחנות לכלי מוסיקה כדי לקנות לך פסנתר, נתראה" אמר קארלייל נשק לראשו ויצא מהבית כשהוא מותיר את אדוארד מאחור עם תחושה של אדם אהוב למרות כל מי שאיבד.

קארלייל נכנס לבית החולים כדי לראות דבר איום עוד לפני שהחל את המשמרת שלו. מיטה שעליה גוף מכוסה בסדין לבן, אדם שמת. "מי זה?" הוא שאל את האחיות. "הרגע הגיעה, קפצה מצוק, היא לא תחיה" אמרה אחת האחיות. "מה זאת אומרת לא תחיה? עכשיו היא חיה והיא מכוסה? ללא טיפול?" שאל קארלייל. "כל הגוף שלה מרוסק, אין כבר מה לעשות בשבילה" אמרה האחות. "אתן משוחררות, אני אטפל בזה" אמר קארלייל. האחיות משכו בכתפיהן והלכו משם משאירות אותו לבד עם "הגופה".

קארלייל חשף את הפנים של  האישה. הוא גילה אישה צעירה, פניה מדממות וכך גם גופה. הוא הכניס אותה לאחד החדרים הריקים והחל לבדוק אותה. כעבור זמן הבין שהאחיות צדקו, היא לא תחיה זמן רב, אך כעת ליבה פעם וקארלייל נשבע לעשות הכל כדי להציל חיי אדם, הכל.

הוא הודיע שעליו ללכת בגלל מקרה דחוף ואז כמו עם אדוארד זינק מהחלון כשהוא נושא את האישה איתו. אדוארד ישב בחדרו וקרא ספר כששמע את הדלת נפתחת ונסגרת ואיתה גם מחשבות שונות מהרגיל. 'מה קורה לי? אני כבר מתה? למה הגוף שלי מטלטל בצורה כזו?'. הוא יצא מחדרו. "מי זאת?" הוא שאל. "מישהי שמצאו אותה אחרי שקפצה מצוק" ענה קארלייל. "נשכת אותה כבר?" שאל אדוארד. "עדיין לא" ענה קארלייל.

אדוארד הרגיש שריח הדם שלה משגע אותו וקארלייל הבחין בכך. "תחזור לחדר שלך ילד, אני רואה שקשה לך" אמר קארלייל. אדוארד הנהן וחזר לחדרו.

קארלייל לקח את האישה אל החדר שלו והשכיב אותה במיטה ואז רכן לעבר צווארה ונשך. הנשיכה גרמה לה לשאיפת אוויר חדה אך מהר מאוד היא שקעה בעילפון. קארלייל נשאר לצידה במשך כל הימים הבאים עד שהושלם התהליך. בזמן שהמתין הוא התקשר לחנות מוסיקה והזמין את הפסנתר שהבטיח לאדוארד.

כעבור שלושה ימים האישה התעוררה. קארלייל הסביר לה מה היא נהייתה. "למה הצלת אותי?" היא שאלה, כאב ממלא את עיניה ואת קולה. "כי אני רופא ולא הייתי יכול לוותר עלייך, את היית עדיין בחיים כשמצאו אותך" הסביר קארלייל. "אבל אני רציתי למות, התינוק שלי מת, בשביל מה יש לי לחיות?" היא שאלה בכאב. "בגלל זה קפצת מהצוק, בגלל התינוק שאיבדת?" הוא שאל ברוך. היא הנהנה. "מה שמך?" הוא שאל. "אסמה" היא ענתה בשקט. "אני כאן בשבילך אסמה, בשביל כל דבר שתצטרכי" הוא אמר וליטף את לחיה. הוא הרגיש את ליבו מתפוצץ מכאבה.

הפסנתר הגיע יומיים לאחר מכן. אסמה נותרה בחדרה בלי רצון לצאת ממנו. היא הייתה שקועה בדיכאון עמוק, היא אפילו לא הלכה לצוד למרות האש שבערה בגרונה מהצמא לדם.

אדוארד ניגש אל הפסנתר והעביר את אצבעותיו על הקלידים. הוא החל לנגן. צלילי הפסנתר ריחפו בבית. צלילים רכים ונעימים של מוסיקה קלאסית. אסמה התיישבה במיטה למשמע צלילי הפסנתר. היא ירדה למטה ונעמדה בשקט מאחורי אדוארד. 'הוא מנגן כל כך יפה' חשבה. "תודה" הוא ענה למחמאה שלא נאמרה. "אתה קורא מחשבות?" היא שאלה. "כן, אני שומע את המחשבות של כולם" ענה אדוארד.

שתיקה שררה לפתע. "אני מבין מה את מרגישה" הוא אמר לפתע. היא התיישבה לצידו על המושב לפסנתרן והביטה בו בסקרנות. "אני איבדתי את הוריי לפני המון זמן בגלל השפעת הספרדית" הוא אמר בעצב. "אני איבדתי את התינוק שלי, בגלל זה ניסיתי למות, אבל קארלייל הציל אותי" אמרה אסמה. עיניה נצצו כשאמרה את שמו. "הוא מרגיש כמוך את יודעת" אמר אדוארד. "למה אתה מתכוון?" שאלה אסמה. "את יודעת למה אני מתכוון. קארלייל, הוא מאוהב בך כמו שאת מאוהבת בו" אמר אדוארד. "הכישרון שלך ממש מטרד, אתה יודע?" היא אמרה. הוא צחק. היא נשקה על מצחו ונעמדה. "תודה אדוארד" היא אמרה וחזרה אל חדרה.  

*פרק חדש...

תהנו, שבת שלום! 

הפרק הקודם		הפרק הבא