"תאכל משהו." "אני לא רעב." "תאכל!" התחנן פרד. "אני לא רעב!" אלבוס צעק. "אתה רוצה בכלל לעשות משהו?" שאל פרד, מיואש. "אני רוצה ללכת להאגריד," ענה אלבוס לאחר דקה ארוכה. "טוב, נלך אל האגריד," הסכים פרד.
פרד דפק על דלת העץ השייכת לביקתתו של האגריד, וזו נפתחה בחריקה רמה. "שלום, ילדים," אמרה מדאם מקסים במבטא צרפתי כבד. "שלום," אמר אלבוס בקול קודר. "איפה האגריד?" "אני כאן!" עלה קולו של האגריד מתוך הבקתה. "היכנסו." באח שבפנים דלקה אש חמימה, ומסביבה ישבו האגריד, מדאם מקסים, גראפ ושיפה (שיפה היתה חברתו של גראפ). "שלום הוא לכם," אמר האגריד וחייך אל הילדים. "האגריד, יש לנו שיחה חשובה איתך והיא צריכה להיות פרטית." אמר אלבוס במהירות. מנימת קולו של אלבוס האגריד הבין מייד שזה חשוב מאוד, ואמר, "תבואו בחצות."
אלבוס ופרד יצאו ממגדל גריפינדור והלכו במסדרונות הטירה. הם חמקו מפילץ' שטייל בקומה הרביעית, ויצאו החוצה. היה קר במדשאות, ואלבוס ופרד הלכו לכיוון הבקתה של האגריד. "לומוס," מלמל אלבוס וקצה שרביטו נדלק. "גם לך יש הרגשה שמסתכלים עלינו?" שאל פרד בחשש. "כן," ענה אלבוס והסתכל לצדדים. "שתק!" צעק אלבוס בדיוק בזמן. סילון אור אדום עף משרביטו של אלבוס ופגע בחזה של אדם שקפץ שנייה לפני בשרביט שלוף. "וואו," אמר פרד בהשתאות. "מי לימד אותך לעשות את זה?" "אבא שלי," ענה אלבוס בפשטות. "תשלוף שרביט." פרד שלף גם הוא את שרביטו והשניים המשיכו לצעוד, עדיין מסתכלים לכל הכיוונים. פתאום שלושה אנשים עטויי ברדסים יצאו מבין העצים עם שרביטים שלופים. "תורידו את הנשק," ציווה הראשון. "עכשיו." "שתק!" צעקו שני הילדים בתיאום מושלם. משרביטו של אלבוס פרץ האור האדום ופגע במצחו של הראשון שקרס על האדמה, אבל מהשרביט של פרד יצא אור חלוש שהתפוגג במהרה. "רוץ!" צעק אלבוס, והם רצו, אך בדרך הם פגשו עוד חמישה אוכלי מוות. אלבוס שיתק אחד ויצא לקרב, אבל לפרד לא היה סיכוי - הוא זינק לקרב ונפל מייד...
המשך יבוא...
|