השבעה בהוגוורטס

הפרק מוקדש ל-liorhalev ל-אנבת' צייס -בת אתנה 1 ל-מארג' סימפסון ל- G'inny Weasley.

תודה על תגובות נפלאות.

פרק 6

 נ.מ הארי

 אבא של פרסי מאוד מוזר, אם לא הייתי יודע הייתי חושב שהוא בן נוער בעצמו.

"אז פרסי, מוכן לקנות שרביט?" ג'ורג' שאל בנימה משועשעת. 

"כן" נאנח פרסי, "למה לא?".

נכנסו לחנות של אוליבנדר, "היי אוליבנדר" קראה הרמיוני, דמותו של אוליבנדר נגלתה בפנינו.

הוא לא השתנה, זקן נחמד וחביב.

"הו, את מי הבאתם אליי?" הוא צחק.

אך קפא כשראה את פרסי ולידו פוסידון.

"אוי, פרסראוס ג'קסון, אדון" הוא פנה אל אבא של פרסי.

פרסי נראה מבויש, הוא נופף לשלום נמוך, והחזיר את ידו לכיסו.

פרסי-הגרסה-המבוגרת צחק, "אוליבנדר, כמה זמן לא ראיתי אותך?! גדלת!"

אוליבנדר חייך. 

אני לא מבין, אם פרסי לא ידע שהוא קוסם עד עכשיו, מתי אבא שלו הספיק לפגוש את אוליבנדר?

"היי" התפרצתי לשיחה, מיד הרגשתי מבטים ננעצים בי.

"אנחנו צריכים שרביט לפרסי", "כן, כן, אני מבין" אמר אוליבנדר.

"בואו איתי, אדון פרסאוס ואדון סיד*".

סיד... חשבתי לעצמי, אז ככה קוראים לאבא של פרסי.

באנו ללכת אחריהם, זה בטח נראה מוזר.

גוש בשילוב של כתום, שחור וחום מקורזל.

"לא, לא, לא" אמר אוליבנדר בחביבות, "אנה מכם, שמרו על פרטיותו של אדון פרסאוס" פרסי עיווה את פניו למשמע שמו המלא.

פרסי, סיד ואוליבנדר התקדמו למעמקי החנות.

תוך שלוש דקות, שמעתי מדפים נופלים.

ת'אמת, מעניין אותי לדעת איזה שרביט הוא יקבל.

-----------------------

כמה דקות לפני...

-----------------------

נ.מ פרסי

הם הובילו אותי במסדרון חשוך, הרגשתי לא נעים, מוזר.

זאת לא הטריטוריה שלך, קול  משועשע, אמר בראשי.

אבל המשכתי ללכת.

"איך... אתה יודע מי אנחנו?" שאלתי את אולי-מה שמו בחשש.

"פרסי, פרסי" פוסדון צקצק בלשונו.

"ממך ציפיתי ליותר! אתה לא יודע לזהות חצוי כשאתה פוגש אותו?!" אבא המשיך.

"חצוי?" שאלתי מבולבל, "כן" ענה אולי-מה שמו.

"אתה חושב שרק הצעירים שורדים?" הוא המשיך בקול קצת נעלב.

"בן של מי אתה?" התחילה להכנס אליי תחושה לא טובה.

"הקטה" הוא אמר באגביות תוך כדי שהוא מרים סולם לאחד המדפים ומטפס עליו.

"הייתי מנחש שאתה בן של זאוס, או אפולו, אבל מסתבר שאתה בנו של פוסידון!" צחקק אולי-מה שמו.

לא הגבתי, הייתה עדיין המום.

הוא הוריד קופסא גדולה ומאובקת.

היה רשום עליה בכתב מחשבי ומחובר, (שהתעלל בדיסלקציה שלי!) פוסידון.

הוא הוציא שרביט אחד ואמר, תוך כדי שהוא  מגיש לי אותו:

"שרביט מעץ דקל, 22 סנטימטרים, ליבה מספיר של בן-ים"

אחזתי בשרביט הזה, הרגשתי קור לא נעים מטפשת בידי.

"נו... תנסה" האיץ בי אולי-מה שמו.

הנפתי את השרביט, תוך שניה שמעתי קול התנפצות, המדף שלידי קרס.

"סליחה" מלמלתי, מבוייש. "אין על מה" אולי-מה שמו נופף בידו בביטול.

"תנסה את זה" הוא הגיש לי שרביט אחר:

"עץ תאנה, 19 סנטימטרים, ליבת מלח-ים"

נופפתי בשרביט, עוד מדף קרס.

"לא" אולי-מה שמו הניד בראשו והגיש לי עוד שרביט... יפיפה:

הוא היה כחלכל-ירקרק, עם דוגמאות חרוטות של חיות ים.

על הידית שלו, קת השרביט הייתה עטופה בעור ירקרק רך כמשי.

"זה זה!" הכרזתי.

נופפתי בשרביט והמדפים תוקנו.

פוסדון ואולי-מה שמו הביטו זה בזה, "כן" הם אמרו ביחד.

פוסדון הגיש לאולי-מה שמו כמה מטבעות.

"שרביט מעץ ים, 24 סנטימטרים, מחמש ליבות:

1. פנינה ממעמקי האוקינוס 

2. עצמות של חיות ים מתות שהקריבו את חייהן מרצון

3. מלח ים

4.שערת האופיאוטאורוס 

5. שערה משערו של הים (הערת הכותבת, פוסידון)" אמר אולי-מה שמו בגאווה.

חזרנו אל כולם.

נ.מ הארי

הם לא סיפרו לנו ממה עשוי השרביט של פרסי אבל הוא היה נראה מדהים

רב עוצמה אבל צנוע.

-------------------------------------------------------------------------------------

לא העליתי פרק מלא זמן!

ייש לי המשך ממש מגניב!

תגיבו ותדרגו!

לאו יו!!!

* זה השם החסוי של פוסידון, אחרת יגלו מי הוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא