חזרה לעבר

עוד מעט שנה..פדיחות..
מקווה שתהנו!

קלר מצאה את עצמה במרכז חדר עגול ורחב, על הקירות היו לפידים אשר בערו באש חזקה ועל הקירות היו מוטבעים סימנים וצורות  שקלר לא ראתה בחיים.
בחדר היו שתיים עשרה דלתות ממוספרות, קלר התקדמה לעבר הדלת הראשונה, עברה בה צמרמורת שנגעה בידית הקרה, היא פתחה את הדלת ו..
 
קלר התעוררה, היא נשמה במהירות וזיעה קרה כיסתה את מצחה.
"בוקר טוב!" קולה של היילי הקפיץ אותה "את בסדר?"
"כן..כן" אמרה קלר מבולבלת "הכל טוב".
"חיכיתי לך, רוז כבר באולם.." ענתה.
קלר הנהנה, שיפשפה את עינייה בעייפות והלכה להתארגן.
 
כעבור רגע שתי הבנות כבר ישבו ואכלו באולם הגדול.
"הסתכלתם על המערכת?" שאלה רוז.
היילי וקלר הנידו בראשם, "שעתיים שיקויים, על הבוקר.." המשיכה רוז.
"היי בלאקי" נשמע קול מאחורי קלר ורוז. היילי שישבה מולן שאלה בכעס, "מה את רוצה בלונדה?"
קלר הסתובבה, מאחוריה עמדה נערה גבוהה ובלונדינית.
"רק רציתי להגיד שלום..יש בזה משהו רע?" גיחכה הנערה, היא ניפנפת בשערה והלכה לשולחן סלית'רין.
"בלאק?" שאלה רוז בבילבול,
"בגלל הצבע עור.." ענתה היילי בשיעמום "קוראים לה נורה, הכרתי אותה לפני הוגוורטס היא סתם מפלצת..זה לא חשוב.."
"את בטוחה? כי זה- .."
"בואו כבר" קטעה היילי את קלר "שלא נאחר לשיעור הראשון.." 
השלישייה קמו ויצאו מהאולם.
 
"אז איפה הכיתה?" שאלה היילי,
"אחרי" ענתה רוז וגררה אותן למרתפים, "מה הייתן עושות בלעדיי?" חייכה.
"מאחרות לשיעור?" הציעה היילי.
רוז וקלר גיחכו ונכנסו לכיתה שהיילי אחריהן.
"תודה על זה שהצטרפתן לשיעור" העיר הפרופסור, הן התיישבו במקומות במבוכה.
"אז כמו שהתחלתי להגיד.. אני קלנס הווארד או פרופסור הווארד, מורה לשיקויים כבר ארבע שנים.." הפרופסור הציג את עצמו והוסיף "כפי שחלקכם שמו לב מאחורי ועל חלק השולחנות יש קדרות ומבחנות." 
רחש של מילמולים עבר אשר תלמידים התחילו להסתכל אחורה והצדדים בחיפוש אחר קדרות.
"הקדרות והמבחנות מלאות בשיקויים, אז אני מבקש שתיזהרו" המשיך פרופסור הווארד "השיעור יוקדש אך ורק להתבוננות ולמידה בצורה קצת שונה. בבקשה אל תיגעו בשיקויים..מוזמנים להתחיל!"
עברו כמה שניות של שקט לפני שתלמידים התחילו לקום ולגשת אל השיקויים.
קלר, רוז והיילי ניגשו אל קדרה גדולה שעמדה בקצה החדר.
"מה זה?" שאלה קלר והתקרבה לקדרה.
"יש לזה ריח טוב.." אמרה היילי.
"כן, קצת משכר.." ענתה בחולמנות קלר.
"שיקוי המוטוס.." ענתה רוז.
"את יודעת הכל. אה?" שאלה היילי.
"זה כתוב על הקלף." אמרה רוז, אחזה בקלף הקטן ונופפה בו מול פניה של היילי.
היילי חטפה לרוז את הקלף, פתחה אותו וקראה, "שיקוי המוטוס: שמו של השיקוי לקוח מהמילה 'עבר' בלטינית, השיקוי מאפשר לצלול חזרה לעבר לזמן קצוב".
"מגניב!" אמרה קלר.
"נו יאללה בואו.." אמרה היילי "שלא יתבזבז לנו כל הזמן.."

אחרי ארוחת הצהריים קלר הלכה עם רוז לינשופייה.
"זה היא יום לא רע.." נאנחה קלר כאשר טיפסו במדרגות, 
"והוא עדיין לא נגמר" אמרה רוז.
"כן..אני יודעת.." גיחכה קלר ונעצרה,
"קרה משהו?" שאלה רוז בחשש, קלר לא ענתה לה, "קלר..קלר.." אמרה רוז אבל הפעם קולה נשמע רחוק ומעומעם, קלר התחילה לראות מטושטש וכתמים ריצדו לה מול העיניים, ראשה הסתחרר, היא הרגישה כאילו הכל הולך ונסגר עליה והאפלה השתלטה.

קלר התנשמה במהירות שקמה בהפתעה במדשאות של הוגוורטס ביום חם וקיצי.
"היי.." נשמע קול עדין "הכל טוב?" 
קלר הרימה מבט וראתה תלמידה מבית רייבנקלו שענדה את סמל המדריכים, "הכל טוב?" חזרה.
"כן.." ענתה בבלבול קלר "תודה".
היא הסתכלה סביב הוגוורטס נראתה אותו הדבר אבל שונה, קלר לא ידעה להסביר את זה אבל משהו היה שונה בהוגוורטס.
היא נכנסה לטירה, הסתכלה הצידה, ילד מסלית'רין, שכנראה היה בשעתו הרביעית, נתקע בכוונה בילד אשר היה קטן ממנו, "היי! סת'כל לאן אתה הולך!" קרא הילד מסלית'רין בחיוך, הוא חלף על פני קלר באדישות. 
התחושה של הסיחרור חזרה והכתמים חזרו לרצד..

היא התרוממה באיטיות משפשפת את ראשה בכאב.
"מה קרה?" שאלה בבלבול.
רוז ישבה על המדרגה לפניה ולידה הייתה גם היילי, שתיהן קמו בשמחה שראו שהתעוררה.
"את חיה!" הריעה היילי בשמחה, 
"פשוט התעלפת על המדרגות" הסבירה רוז "עברו כבר עשר דקות, חשבתי כבר לקרוא לפרופסור מקונגל!" הוסיפה בלחץ.
"עשר דקות?" שאלה קלר בהפתעה.
רוז הנהנה, "את בסדר?" שאלה, 
"כן.." ענתה למרות שלא הייתה בטוחה במאה אחוז מה קרה הרגע.
הן עלו לינשופייה וקלר שלחה את המכתב להוריה.
"אז מה בידיוק קרה לך?" שאלה היילי, 
קלר היססה ואז סיפרה להן הכל, "מה? איך?" הגיבה רוז באי אמינות.
קלר משכה בכתפיה, "אין לי מושג.."
"טובבב.." אמרה היילי לאחר כמה דקות של שקט "יש מזל שהתעוררת ועוד יותר מזל שעשית את זה לפני השיעור.." 
"כן, אה?" גיחכה קלר.

"אוקיי..חשבתי על זה.." אמרה רוז וצנחה אל הכורסה מול האח.
השעה הייתה מאוחרת רוב התלמידים הלכו לישון.
"ו.." אמרה קלר,
"אני לא יודעת" נאנחה, "קראתי כל ספר שהצלחתי למצוא, זה לא  היה מוזכר אפילו פעם אחת".
"אז זה אומר שאת תמשיכי לחלום בהקיץ ולהיעלם לנו?" שאלה היילי.
קלר נשכה את שפתיה, "אני מקווה שלא.." אמרה והוסיפה בשקט "אבל מי יודע מה יקרה בעתיד.."
היא קמה מהספה ונעמדה ליד החלון, רעם חזק נשמע ואחריו ברק האיר את השמיים, קלר הסתכלה וראתה מישהו מהלך במדשאות, ירד גשם חזק אבל הוא לא נרטב, הטיפות התרחקו ממנו.

ברק הופיע שוב והדמות נעלמה.

הפרק הקודם