הקוסמים לומדים בזום

תודה רבה לתגובות זה ממש ממטבץ

הפרק מוקדש משום מה לירחוני+

ולשאלת מישהו-זה מתרחש בשנה החמישית של השלישיה 

סליחה על הפרק הקצר...

אני אשתדל לפרסם יתר מהר.

"את רוצה שאני ישלח לך ינשוף אם מגבת זהובה? או שאחד האחים שלך גם אלרגי לזה?"

היא שאלה ברצינות אמיתית.

אני לא יכולה לשקר עכשיו חשבתי.

"את האמת לונה..." עצרתי לרגע כדי לחשוב מה לענות.

"אבא שלי לא מסכים לקבל ינשופים בגלל ש.... "התחלתי לגמגם.

"הוא מפחד להדבק!" הברקתי וחייכתי לעצמי בסיפוק.

זה היה שקר טוב.

מסתבר שבסוף שיקרתי.

"רעיון ממש טוב!" התלהבה לונה וחייכה חיוך גדול. "אני יאמר לאבא את הרעיון שלכם!

ג'ני, את קראת את מה שאבא שלי כתב על הקורונה בפאקפקן?"

היא שאלה בהיסוס.

"לונה" חייכתי. "נראה לי שאמא שלי קוראת לי, אני חייבת ללכת לעזור לה" אמרתי בקול "מאוכזב".

"אוקיי נפגש בשיעור ועל תשכחי לפתוח מצלמה,אני רוצה לראות אותך!" היא אמרה.

"טוב להתראות לונה" אמרתי וסגרתי את המחשב בלי לענות לה.

לונה בן אדם מהמם באמת! ואני הראשונה שתאמר את זה. אבל למה לא יכול להיות לא קצת...מודעות חברתית! כן, חוסר במודעות חברתית זה בדיוק איך שהייתי מתארת את לונה. חשבתי ונאנחתי. הייתי רעבה ירדתי לאכול ארוחת בוקר. "איפה הבנים?" שאלתי את אמא שלי.

"אני לא יודעת... מקווה שהם ירדו בשלב מסוים" נאנחה אמא שלי.

"נראה שהשלב הזה הגיע!" אמרתי בעליזות כשביל צ'ארלי פרד ג'ורג' ורון ירדו.

כן יש לי המון אחים...

פרסי, מיותר לציין קם בשש כמו בכל בוקר.הבחור כנראה בחיים לא שמע על לקום מאוחר.

הבנים התיישבו בשולחן והתחילו לאכול. איפה אבא?" שאלתי בהפתעה.

"הוא היה צריך להיכנס למשרד היום" ענתה אמא והביאה לשולחן את ארוחת הבוקר.

לקחתי לגימה מכוס המיץ שלידי-וירקתי מיד.הלכתי לברז והכנסתי את הראש מתחת והתחלתי לשתות במרץ תוך כדי שאני קופצת במקום."ג'יני?" שאלה אמא.

,התאומים האלו!" רתחתי. ושפחתי אליהם את מיץ התפוזים החריף. והם כתגובה לקחו ביצה לא מבושלת והעיפו אותה על הפנים שלי.

למזלי, הורדתי את הראש .

לחוסר מזלו של רון שעמד מאחורי.

"אתם כזה תשלמו!" הוא צעק לתאומים.

"אנחנו רועדים.." הם צחקו כתגובה.

רון התחיל לרדוף אחרי התאומים בזעם. אני רדפתי אחרי רון כדי לעזור לו.

ופרסי רדף אחרינו כדי לצעוק עלינו שנרגע.

בום! פרד וג'ורג' החליקו על המיץ תפוזים ששפחתי. רון צנח מעליהם, כשאני מעליו. ופרסי מעלינו.

תרדו ממני! צרחנו ארבעתנו. וניסינו לקום, אבל כל פעם שמישהו קם הוא החליק שוב.

לבסוף אחרי מאמץ רב עלינו 5 לחדרינו להחליף בגדים כשהתאומים עליזים ושמחים.

רון עצבני, ואני ופרסי עסוקים בלקלל את התאומים.(פרסי כנראה שמח שהיום אני בצד של:התאומים מעצבניים! והוא לא לבד בקבוצה)

בסלון נשמע צחוקם של ביל וצ'ארלי.

החלפתי בגדיים והבטתי לכיוון השעון. "מאוחר! השיעור התחיל לפני 15 שעה!" נלחצתי.

אבל אז נזכרתי שזה שיעור תולדות הקסם "נו, לא הפסד גדול" חשבתי.

ועליתי לשיעור וסגרתי מצלמה(סורי לונה!)

פתאום ראיתי שקיבלתי הודעה.

קולווין -הי ג'יני!

קולווין קריבי? חשבתי. מתי הפעם האחרונה שהוא דיבר איתי?

אני-כן...

קולווין-אז ג'יני, תגידי להארי שאני כותב לא ושהוא יענה לי!

אני-מה זה אומר? למה אתה לא שואל אותו?

קלווין-הוא לא אצלכם?

אני-לא.

אוקיי זה היה מביך חשבתי.

"השיעור עוד חמש דקות נגמר" חשבתי בשמחה ועליתי לשיעור.

"הקנטורים עשו אתנו ברית שלום בשנת 1876 ובשנת 1894..." נשמע קולו המשעמם של פרופסור בינס.

אני כמעט בטוחה שאנחנו לא לומדים על קנטורים...

"...כל אחד יחל לשמור על צדדו...תלמידי השנה החמישית לשיעור הבא ...."

שנה חמישית?

אופסי....

הפרק הקודם		הפרק הבא