איך אפשר?

אני ממש מצטערת שלא כתבנו מלא זמן.

ננסה לכתוב מהר יותר.

הפרק הזה מוקדש לכל מי שמגיב!

תודה רבה לכם! 😋

טוב, די עם החפירות.

להתחיל!

זהו.

כבר לא אכפת לי משום דבר.

נכון שזה עצוב?

כבר לא אכפת לי שהאיש הבוגד, הרשע והשפל - טוב, אני אפסיק כאן,

שאני לא מאמינה שפעם גר איתי באותו הבית, לא מסכים לעזור לי ברגעים הקשים בחיי, ופשוט נוטש אותי.

כבר לא אכפת לי שלא יהיה שום סיכוי שמישהו יוכל לדעת מה קרה בחיים שלי -

החל מרגע זה, אם הראיות למעשים שלי יושמדו.

כבר לא אכפת לי שהתינוק שלי יחיה בידיעה שפעם היה לו אבא.

פעם.

זו מילה שעכשיו תופסת הרבה משמעות בחיים שלי.

ואולי תהיה משמעותית גם ליומן הזה.

שעוד רגע כבר לא יהיה שלי.

אבל לפני הכל, יש משהו שאני חייבת לכתוב, שאני לא יכולה שלא לכתוב.

להתראות, הארי.

להתראות, יומן.

אני מצטערת.

ביי.

אל תדאגו, אני עצמי לא נוטשת!

אני ממשיכה לכתוב.😆

הפרק הקודם		הפרק הבא