דאדלי פוטר 2.0

מתחילים לזהות את התבנית של שמות הפרקים?

גם אם כן וגם אם לא - בתיאבון לכם! 

המשימה שבה עמדו בני הזוג דרסלי ובנם המאומץ הייתה לא פשוטה.
אבל עם קצת הרגל ופנייה לעוברים ושבים הם הצליחו להתחיל בתהליך הקניות.
אחרי הקנייה הראשונה (קדרה מתקפלת מברזל) שבמהלכה המוכר היה צריך להסביר לדוד ג'יימס מה ההבדל בין סוגי המטבעות, המצב הוקל על השלושה באופן משמעותי.
בצאתם, הם שאלו את המוכר איפה קונים מערכת בקבוקים, ואז יצאו לדרכם.
דאדלי בחן את הרשימה שהייתה מצורפת עם מכתב הקבלה בדרך והתכונן לשאול כבר מראש בעת צורך את כיוון יעדם הבא.
הם חזרו על צעדיהם אל בית המרקחת, שם כפי שנודע להם גם נמכרו מערכות בקבוקים.
דאדלי נשם לרווחה כשראה שהאיש שעמד על הדלפק היה אחר; הוא היה נמוך קומה ומקריח, ושפמו הבלונדיני דמה לחשופית פרוותית.
דודה לילי יצאה החוצה לקול העינבלים, אוחזת תחת חיקה מערכת בקבוקים.
דאדלי הביט סביבו בעניין רב. הם היו כעת בחנות הקדרות.
המוכר כהה העור הרים קדרה אפרפרה וכבדת משקל, והציג אותה בפניהם.
עיניו של דאדלי סקרו את מדפי העץ העבים, והוא הבחין בשורה של קדרות זהב נוצצות.
דודה לילי הבחינה במבטו החושק של דאדלי, ושאלה אותו: "אתה רוצה שנקנה אחת כזאת לבית הספר?"
"אבל הם אמרו לקנות רק מברזל," נאנח דאדלי.
"אני בטוחה שהם יסכימו לך."
תוך דקות ספורות דוד ג'יימס צעד ברחוב, כורע תחת משקלה של קדרה מזהב טהור.
דאדלי ודודיו המשיכו במסע החיפושים שלהם בסמטה, ופנו אל כלבו דורסי הלילה.
המוכרת בעלת האף הנשרי המליצה להם על אוח וירג'יניה; הינשוף גדול הממדים התעופף במשק כנפיים אל הדלפק, ושלח מבט מלא תוכחה בדאדלי.
"הוא מגודל, אבל נראה די מתאים לבן שלכם," היא אמרה וליטפה את קודקודו של האוח.
"אתה רוצה אותו?" שאל דוד ג'יימס במצח קמוט.
דאדלי הינהן נמרצות.
את קרקר (שם שעלה במוחו של דאדלי ברגע שיצאו מהחנות) לא היה צריך לשאת; גם שק האוכל לציפורים לא היווה מטרד גדול, שכן הוא היווה משקל מאוד זניח על כתפו של דאדלי.
הוא עופף נמוך מעליהם, וכנפיו שימשו להם כסככה מהשמש היוקדת של אמצע הצהריים.
לאחר ביקור קצר בחנות לטלסקופים ומאזניים, הדודים ואחיינם נתקלו באדם שעמד מחוץ לחנות רעועה, שהבחין במצוקתם; לאף אחד מהם לא היה מקום להחזיק את כל הציוד שקנו.
המוכר הסכים למכור להם תיק עם לחש הרחבה סמוי ומפחית משקל תמורת חמישה עשר חרמשים. הם צעדו שוב ברחוב, כשידיהם חופשיות לפעולות נוספות (דאדלי חפר את אצבעו עמוק בנחיר) ושמו פעמיהם אל חנות ההלבשה. חלוקים לכל עת בהנהלת מדאם מלקין בהחלט התאים לתפקיד.
הם התעקבו זמן רב מהרצוי אצל מדאם מלקין, שכשזיהתה את הקושי של בני הזוג דרסלי במציאת חלוק מתאים, היא סימנה להם לפנות הדרך והחלה לשקוד במציאת חלוק מתאים.
בזמן שמדאם מלקין תחבה את ראשו במתלה החלוקים וגיששה בידיה כאילו היא שוחה באגם של חלוקי בית ספר, ואילו דודה לילי ודוד ג'יימס פנו החוצה לברר איפה נמצאת חנות השרביטים, נשמע קול של ילד.
"הוגוורטס, מה? גם אני הולך לשם," דאדלי הסתובב והשיב מבט לילד חיוור עם שיער בלונדיני חלק כמשי. הוא נראה בן גילו של דאדלי.
הילד גיחך.
"לא ידעתי שנותנים לחזירים להתקבל גם להוגוורטס בימינו," אמר סינן בלעג.
דאדלי הזעיף פנים בשתיקה.
"כאילו, וואו," המשיך חיוור העור בתענוג. "אתה בטח צריך שני חלוקים במידה הכי גדולה, כדי לכסות את הגוף שלך לגמרי. כמה ארוחות בוקר אתה אוכל ביום? אחת לכל חצי שעה?"
מדאם מלקין שלפה את ראשה והביטה בחיוור העור בחמיצות.
הילד גילגל את עיניו והסתלק משם בשעמום.
מאוחר יותר יצא דאדלי מהחנות עם חלוק בגודל של מפה של שולחן (מדאם מלקין נאלצה להשתמש בלחש הרחבה) והתקדם עם דודיו אל חנות השרביטים.
דאדלי לא היה בטוח מה עושים עם שרביט, אבל הייתה לו הרגשה שהוא הולך לאהוב את זה.

מבטיח שהפרק הבא הוא האחרון עם סמטת דיאגון. (:

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא