ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

הרכבת נעצרה סוף כל סוף וקליירי, ג'ייס, הארי ורון ירדו יחד עם כל הילדים.

הם עמדו ברציף עם עוד המון ילדים בגילם. שאר הילדים שהם כנראה לא שנה ראשונה פנו לכרכרות בלי סוסים שעמדו בצד.

לפתע איש ענק הופיע פתאום. הוא היה ממש ענק. קליירי וג'ייס פערו את פיותיהם.

"מה זה היצור הזה?” מלמל ג'ייס.

"זה לא יצור,” סינן אליו הארי בכעס. “זה האגריד, הוא שומר הקרקעות כאן. הוא זה שגילה לי שאני קוסם.”

האגריד אחז בידו פנס ענק, הוא נופף לעבר התלמידים וסנוור את קליירי. “תלמידי שנה ראשונה אחרי בבקשה,” הוא קרא בקול עבה.

כולם עקבו אחריו. הוא הוביל אותם אל גדת אגם ענק, כמה עשרות סירות עמדו שם ממתינות להם, מעבר לאגם על ראש גבעה עמדה טירה ענקית מלאה בצריחים ומגדלים ומנצנצת בחשכה.

"ג'ייס,” לחשה קליירי באוזנו אחרי שהם התמקמו באחת הסירות. “אני חושבת שזאת הפנמיה..”

"וואו,” הוא פלט. “לא שיערתי שאנחנו הולכים להעביר את שבע השנים הקרובות בטירה ענקית...”

"נכון?” קראה קליירי בהתלהבות. “זה ממש ממש קסום. הכל כאן מלא בקסם. אני ממש אוהבת את זה.”

"שימו לב, אנחנו נכנסים למנהרה,” קרא האגריד מהסירה הקדמית.

הם נכנסו אל תוך מעבר תת קרעקי. קליירי שערה שהם נמצאים עכשיו מתחת לטירה עצמה. הם המשיכו לשוט עוד קצת עד שהגיעו למעין מעגן תת קרקעי. שם הם טיפסו החוצה.

הם הלכו בעקבות הפנס של האגריד במעלה מעבר צר ויצאו לבסוף אל חלקת דשא חלקה, לחה, ממש בצל הטירה.

הם עלו במעלה מדרגות האבן והצטופפו מאחורי דלתות אלון ענקיות.

האגריד דפק שלוש דפיקות, הוא היה כמעט בגובה של הדלתות עצמן.

הדלת נפתחה ופתח עמדה אישה חמורת סבר, לבושה בגלימה ירוקה ושערה השחור היה אסוף בצורה מהודקת. היא הביטה בכולם מבעד למשקפיה המרובעות. היא העבירה את מבטה ולבסוף עיניה נחו על הארי וג'ייס שעמדו אחד ליד השני.

"ברוכים הבאים להוגוורוטס,” היא אמרה. “תודה האגריד אני אקח אותם מכאן.”

היא פתחה את הדלתות והובילה את כולם במעלה עוד מדרגות אבן עד שהם עמדו באולם הכניסה.

"ברוכים הבאים להוגוורטס,” היא אמרה שוב. אני פרופסור מקונגל.” היא פתחה בהסבר ארוך על ארבעת הבתים ועל המיון שעכשיו הם יעשו.

"פרד אמר לי שצריך להתמודד עם זה איזה טרול זועם,” מלמל רון בפחד.

"קטן עלי,” סינן אליו ג'ייס. רון פער את עיניו וג'ייס פלט גיחוך קטן.

אחרי שהיא סיימה להסביר היא פתחה את הדלתות הגדולות שעמדו מאחוריה.

ג'ייס וקליירי נכנסו אל תוך האולם הגדול ופערו את עיניהם בהשתוממות. ארבעה שולחנות עמדו לאורך האולם והיו מלאים בתלמידים. התקרה הייתה ממש משונה ונראתה כמו השמיים שבחוץ ואלפי נרות רחפו באוויר והפיצו אור סביבם.

הם הגיעו אל סוף האולם, קרוב לשולחן של המורים.

פרופסור מקונגל אחזה בידה במצנפת מחודדת ומרוטה.

"כל אחד יחבוש על ראשו את מצנפת המיון והיא תקבע לאיזה בית הוא ילך,” היא אמרה ובידה השנייה היא אחזה ברשימה של שמות.

"אבוט חנה,” ילדה עם שתי קוקיות בלונדיוניות התקדמה והתיישבה על השרפרף וחבשה את המצנפת לראשה

גם סוזן בונז הלכה להפלפף וטרי בוט לרייבנקלו. לבנדר בראון לגריפינדור. ומיליסנט בלסטרוד לסלית'רין.

ואז פתאום פרופסור מקונגל קראה; “ג'ונת'ן וויילנד.”

"לעזעזל, זה אני,” מלמל ג'ייס. הוא ניגש לשרפרף וחבש את המצנפת לראשו. עברו כמה רגעים והיא צעקה "גריפינדור.”

השולחן האדום פרץ בתשואות. קליירי זיהתה שם כמה ראשים ג'ינג'ים, שאר האחים של רון.

אחרי ג'ייס רון התמיין, לגריפינדור. אחר כך דראקו מאלפוי, ילד בהיר שהתמיין לסלית'רין.

אחר כך הרמיוני גריינג'ר, ילדה עם שיער חום נפוח. לה עברו כמה רגעים ואז היא הצטרפה לגריפנדור.

ואז פרופסור מקונגל קראה "קליירי פיירצ'יילד.”

קליירי התקדמה בחשש וחבשה את המצנפת לראשה. היא התכווצה על מקומה כשכל העיניים באולם הופנו אליה.

"או, ציידת צללים צעירה,” מלמלה המצנפת באוזנה. קליירי נדרכה עוד יותר. “זה כבר ברור לי להיכן לשלוח אותך, יחד עם הצייד צללים השני, את תישלחי ל... גריפינדור!” היא קראה בקול.

קליירי נשמה לרווחה והצטרפה אל רון, וג'ייס. ממש אחריה הארי התמיין, גם לגריפינדור כמובן.

לאחר שהמיון הסתיים וכולם התיישבו על מקומתיהם הצלחות התמלאו באוכל וכולם החלו לאכול. המנהל של הוגוורטס נעמד. (הוא היה ממש נראה ככה והוא גם ישב במרכז השולחן.)

"ברוכים הבאים,” הוא אמר "ברוכים הבאים לשנה חדשה בהוגוורטס! לפני שנפתח בסעודה, הייתי רוצה להגיד כמה מילים ואלו הן: פטפוטים! בלאבוש! קוקו! שפיץ!

"תודה.”

ג'ייס נחנק מהמיץ דלעת. “הוא בסדר, הזקן הזה?”

"יכול להיות שהוא קצת משוגע שאל הארי את הבחור הג'נג'י שישב לידו הוא היה דומה לרון וקליירי הבינה שעוד עוד אחד מאחיו של רון שלומדים בהוגוורטס.

"מי? פרופסור דמבלדור?” אמר הנער. “הוא גאון! הקוסם הכי טוב בעולם! אבל כן, הוא גם קצת משוגע. רוצה תפוחי אדמה?”

"כן, תודה פרסי,” אמר הארי וגרף לצלחת שלו כמות נכבדת של תפוחי אדמה.

פתאוןם הופיעו לפתע עשרות רוחות רפאים. הם עפו במהירות ממקום למקום. לאחד מהם, שהיא נראה כמו ברון מימי הבינים, התגלגל הראש לצווארו כל הזמן.

"זה ניק-כמעט-בלי-ראש,” מלמל רון, “צ'רלי סיפר לי עליו.”

אחרי שכל ההמולה עם הרוחות רפאים נעלמה השיחה בשולחן עברה למשפחות התלמידים.

"אני חצי, חצי.” אמר ילד זהוב שיער ששמו שיימוס. “לאבא שלי הייתה הפתעה קטנה אחרי החתונה, כשאימא שלי גלתה לו שהיא קוסמת.”

"ומה איתך, נוויל?” שאל רון.

הילד העגלגל שישב ליד שיימוס ענה. “אותי גדלה סבתא שלי,” כולם היו בטוחים שאני בכלל לא קוסם. רק אחרי שדוד שלי תלה אותי מהחלון ואז עפתי ממנו כמו כדו גומי הם הבינו שכנראה אני כן קוסם.”

מצדו של הארי, פרסי והרמיוני ניהלו שיחה ערה על השיעורים.

אחרי שכולם סיימו לאכול פרופסור דמבלדור אמר עוד כמה דברים. הוא הזהיר לגבי עשיית קסמים במסדרונות ואמר שאסור להיכנס ליער האסור ללא רשות והוא גם אמר שמסדרון הקומה השלישית מסוכן ואסור בשום פנים ואופן להיכנס אליו.

אחרי כל ההזהרות האלה הם עזבו את האולם והלכו בעקבות פרסי. מתברר שהמדרגות יכולות לזוז וגם האנשים בתמונות. 'המקום הזה לא מפסיק להפתיע,' חשבה קליירי.

בסוף הם הגיעו לסוף המסדרון ושם פרסי אמר מילה מוזרה לאישה זקנה שישבה בתמונה ואז התמונה זזה וחשפה חור עגול. הם השתחלו אחד אחד והגיעו אל חדר מועדון אדום. כורסאות נצבו ברחבי החדר ואח בוערת הפיצה חום.

"חדרי השינה של הבנים זה לעלות בגרם המדרגות הימני, הבנות בשמאלי. לילה טוב.”

קליירי נפרדה מג'ייס מהארי ומרון ועלתה לחדר שינה היא בחרה במיטה שהייתה הכי קרובה לחלון והשקיפה על הנוף המדהים שנראה שם, מנסה לעכל את כל מה שעברה היום...

הפרק הקודם		הפרק הבא