הניצוץ

הפרק הזה הגיע מהבטאית שלי (רוונה) וסוף סוף יש המשך לפאנפיק!

אשמח שתגידו לי מה אתם חושבים על הפרק בתגובות..

וכמו בפרקים הקודמים - הפרק הזה מוקדש ל... 'זאת אני'! תודה רבה על התגובות:)

אז הנה הפרק.

תהנו❤

--

לייס

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, והאור החיוור שבקע מהשמש הספיק בקושי כדי להאיר את רחובותיה הצרים של העיר.
לייס סגרה בשקט את דלת ביתה, והלכה במהירות אל קרן הרחוב. היא ידעה שהדוור נכנס לרחוב שלהם מהמקום בו היא עומדת, והיא קיוותה שהיום סוף-סוף יגיע מכתב הקבלה שלה להוגוורטס. היא רצתה להפסיק לשקר לאמה ולהתגנב החוצה מהבית.
לייס נאנחה. היא ידעה שזה לא באמת מה שמפריע לה.
מאז מותו של אביה, אמא שלה לא הצליחה להתאושש לגמרי. לא באמת. לייס ידעה שברגע שהמכתב יגיע לתיבת הדואר שלהם, אמה תקרע אותו באותה אדישות בה היא מתייחסת לכל דבר שקשור לבית הספר או לאביה, ותודיע ללייס שהיא לא מרשה לה ללכת להוגוורטס. אם היא בכלל תספר לה על המכתב שהגיע.
אמא שלה מאשימה את הוגוורטס ואת ארווס במוות של אביה, והיא צודקת. חבורת מורדים הרגה אותו כסימן התמרדות בבית הספר. כמה ימים אחרי הרצח הגיע להם מכתב בדואר, ובו היה כתוב בכתב-יד רועד: 'הוא היה האדם הכי לא נכון, שהיה שם בזמן הלא נכון. הכול טעות'.
אמה לא הבינה ולא סלחה להם.
בהתחלה לייס ניסתה לבדוק למה הם התכוונו כשהם אמרו שזו הייתה טעות, כדי לשכנע את אמה שתיתן לה ללכת להוגוורטס, אבל אחרי כמה זמן היא התייאשה. מבחינת אמה, הוגוורטס הרג את אביה, והיא לא תסכים שלייס תלך ללמוד שם.
אבל לייס ידעה שהיא חייבת להגיע להוגוורטס. היא לא הולכת לשם בשביל ללמוד, ובטח שלא בשביל להצטרף לצבא שהמנהל מנסה להקים. היא הולכת לשם בשביל להילחם. להילחם בהם מבפנים. והיא תעשה את זה בשביל אבא שלה.
ואם - בגלל - שאמה לא מרשה, היא תברח.
"אתה מחכה למכתב?" קולו המשועמם של הדוור העיר אותה מהרהוריה, והיא היישרה אליו מבט מתחת לברדס שלה. הוא כנראה חשב שהיא בן.
"כן," היא כחכחה בגרונה, "מכתב למשפחת גרנד." הדוור חיפש כמה שניות בתיק שלו, ולאחר מכן הוציא שלושה מכתבים ותקע אותם בידיה באותה הבעה אדישה. לייס הנידה בראשה לעברו וחיכתה עד שימשיך ללכת לפני שפנתה להסתכל בערימה שבידיה. המכתב הראשון היה מכתב מדוד שלה. כשאביה מת הוא נהג לשלוח להם מכתב פעם בשבוע, אבל לאט לאט זה פסק. הוא לא שלח להם מכתב כבר יותר משנה. לייס העבירה את המכתב לתחתית הערימה. היא תניח את המכתבים שלא קשורים אליה אחר כך בתיבת הדואר שלהם.
היא הסתכלה על המכתב הבא ונשימתה נעצרה בהפתעה. הסמל שהיה מוטבע על המעטפה היה מוכר לה מהספרים העתיקים שהיא נהגה לקרוא, לפני שאביה נהרג, אבל הוא לא היה בדיוק אותו הדבר. ה'H' הגדולה עדיין הייתה שם, וגם ארבעת החיות, אבל במקום שהחיות יהיו קפואות, הן זזו כל הזמן, והיו נראים ממש כמו חיות בכלוב שמנסות לצאת ולתקוף את החיות שלידן, והיו מצוירות בצבעים כהים מפחידים. מתחת לסמל היה כתוב רק 'בית הספר הוגוורטס', וכמו הכתובת שהייתה כתובה בצד השני של המעטפה, זה היה כתוב בצבע שחור מבשר-רעות.
לייס רעדה מעט כשהביטה בכיתוב המאיים שעל המעטפה, אבל היא דחקה את החששות שלה הצידה. היא רצה אל ביתה, הניחה את המכתבים האחרים בתיבת הדואר, והלכה בשקט אל עבר החלון האחורי. היא ידעה שבעוד כמה דקות אמה תצא לאסוף את הדואר, ואחרי שתקרא אותו היא תעיר אותה ואת אחיה הקטנים. היא נכנסה בשקט דרך החלון וקפצה ממנו למיטתה בדיוק כששמעה את הדלת נפתחת. יש לה עוד כמה דקות לפני שהיא תצטרך להעמיד פנים כאילו עכשיו היא קמה.
לייס פתחה את המכתב בהתרגשות מהולה בחשש. בפנים היו שלושה דפי-קלף. היא הוציאה אחד מהם והחלה לקרוא.

בית-הספר הוגוורטס

גם כאן לא היה כתוב איזה בית ספר זה. היא הניחה שהוגוורטס הוא כבר לא ממש בית ספר לכישוף ולקוסמות, כמו שקראה בספרים.

מנהל: ארווס דמנטו
העלמה גרנד,
הנך רשומה לבית הספר הוגוורטס.
שנת הלימודים מתחילה באחד בספטמבר. הנך צריכה להתייצב ב'לונדון-ארנול' בשעה 11:00.
חתמי על האישור לא יאוחר מה-31 ביולי.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

אניד קוליאן,
סגנית מנהל.

לייס נשמה עמוק כשסיימה לקרוא. המכתב היה תמציתי, וכתוב בצורה עניינית. היא הוציאה דף שני, קטן יותר, עליו היה כתוב:

שם: לייסה גרנד
הנני מתחייבת להתייצב ב'לונדון-ארנול' בשעה 11:00, באחד בספטמבר.
חתימה:

באצבעות רועדות לקחה לייס עט נוצה וחתמה את שמה במקום הריק. רגע אחרי שסיימה, התפוגגה חתיכת הקלף ונעלמה. לייס הניחה שהיא הגיעה הרגע למשרד של המנהל. היא נאנחה. זהו. היא מחויבת.
בעוד המחשבות מסתחררות בראשה, נשמעה מחוץ לחדרה צעקה חדה ומהירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא