סקיבית

אר הכניסה את כל החפצים המועטים שלה למזוודה מרופטת שקנתה מזמן.

היא התרגשה מאוד ולא ידעה לאן דמבלדור יקח אותה. 

היו לה כל כך הרבה שאלות, כמו למשל: למה היא צריכה להשגיח על ילד קטן? איך היא קשורה לזה? ומי זה וולדמורט? 

יום למחרת אר יצאה מהבית לכיוון הספסל שעליו פגשה את דמבלדור.

היא חיכתה כמה שניות ולפתע היא שמעה קול פקיקה מוזר ודמבלדור הופיע מולה מחייך מאוזן לאוזן.

״את רוצה לראות את הבית החדש שלך?״ הוא שאל בחיוך.

אר הנהנה נמרצות.

״אז קדימה! נצא לדרך, למה את מחכה?״ הוא שאל את אר שנראתה כאילו היא מחפשת משהו.

היא לא ידעה איך הם אמורים להגיע לשם.

״את לא מבינה איך נגיע?״ אמר דמבלדור בהבנה, אר הנהנה שוב.

״נתעתק כמובן!״ חייך דמבלדור.

״סליחה אדוני, אבל חשבתי שסקיבים לא יכולים להתעתק מצד לצד?״ שאלה אר בביישנות.

״טוב, אנחנו לא בדיוק נתעתק מצד לצד...״ אמר דמבלדור, ״אני יכול להתעתק בלי שרביט, את רק צריכה להחזיק בזרועי״ אמר דמבלדור והרים את זרועו.

אר התרגשה להתעתק, היא מעולם לא עשתה זאת והתעניינה איך זה.

״אז קדימה״ אמר דמבלדור בשמחה, ״אחזי בזרועי״

אר אחזה בזרועו וממה שקרה אחרי זה היא החליטה שטוב להיות סקיבית.

היא הרגישה כאילו מנסים לכווץ אותה עם צינור.

בכלל לא נעים.

כשהגיעו היא ניערה את ראשה ונסתה להשתחרר מההלם עד שבכלל לא הבחינה בבית הקטן והיפה שניצב מולה.

לאחר שהבחינה בבית היא ידעה, היא מרוצה.

הפרק הקודם