ג'יימס מאלפוי-פוטר

תודה לכל הקוראים והמגיבים אני כל כך נהנת למתוח אתכם! תהנו מהפרק ותכתבו תגובות! תודה ובהנאה

"אבא!!!".
"זה אני". לוציוס הביט בפניו של, בנו גומע את המבט הנדהם, הוא שלח יד עדינה ללטף את לחיו של דראקו.
"לא!" דראקו תפס את היד, עיניו רצחניות "אתה לא אבא שלי. אתה לוציוס. אבא שלי לא עושה כזה דבר לילד שלו, לי." בעיניו של דראקו עלו דמעות.
"אני אבא שלך" אמר לוציוס לאט ובשקט.
דראקו ניענע בראושו בחוזקה.
"תהרוג אותי אם אתה לוציוס" הוא תפס בגלימתו של אביו "ואם אתה אבא שלי תשחרר את הילד שלי, אם לא תהרוג אותי".
"אני אבא שלך ולעולם לא התכוונתי להרוג אותך. אבל אתה לעומת זאת, לא אבא שלו" הוא הצביע על ג'יימס.
"אני אבא שלו!" צרח דראקו "אני הכי אבא שלו בעולם, לא משנה מה! אני אבא שלו לא משנה באיזה בית הוא. אני אבא שלו לא משנה כמה הוא מצליח. אני אבא שלו גם אם הוא ישנא אותי, גם אם הוא יהיה אוכל מוות, אני אבא שלו!" דראקו צרח ובכה "אני אבא שלו גם אם הוא לא הבן הביולוגי שלי" קולו נשבר ללחישה.
לוציוס פער את עיניו בתדהמה. הוא תמיד חינך אותו לא לאבד שליטה.
הוא בלע את רוקו "גם אני אבא שלך".
דראקו חייך "אתה אבא שאוהב אותי תלוי באיזה בית אני אהיה. אתה אבא שלי רק אם אני מוצלח. אתה אבא שלי, ואני חייב לאהוב אותך. אתה אבא שלי רק אם אני אוכל מוות" דראקו שתק לרגע והמשיך,
"אתה אבא שלי הביולוגי אבל בכל חיי הייתי יתום".
לוציוס שתק, כי לא היה לו מה לומר. הוא ידע שהוא עשה טעויות אבל הוא באמת אהב את דראקו, באמת.
והוא רצה להוכיח לו את זה.
"אתה רוצה לאכול משהו?" שאל לוציוס בקול נעים.
דראקו מיצמץ בעיניו "למה? בשביל שתשים בו שיקוי שיהרוג אותי?".
"מה אני אוכל לעשות כדי להוכיח לך שאני אוהב אותך?" הוא אמר את המילים בקושי.
"תשחרר אותנו מפה, אותי ואת הארי, והכי חשוב את הבן שלי" דראקו הדגיש את מילותיו האחרונות.
"אני מצטער, אבל אתה מבין שאני לא יכול לעשות זאת" בעיניו של לוציוס היה צער כנה.
"אז תשחרר את ג'יימס, תביא אותו אלי ותן לי לטפל בו". דראקו ידע שזה לא יחזיר לו את אמונו באביו אבל הוא חשב רק על ג'יימס כרגע.
"אוקי, אבל אני צריך שתבטיח לי שלא תעשה שטויות, אני גם לא רוצה לעשות כאלו" ענה לוציוס.
"מבטיח".
לוציוס ניגש לג'יימס ולחש משהו על אוזנו, ואז הוא נשא את ג'יימס החבול והמשוחרר אל דראקו.
דראקו חבק את ג'יימס כמו שלא חיבק מישהו מעולם, גם לא את הארי. הוא נשק לראשו, ליטף את לחיו והשיב אותו על ברכיו.
"ג'יימס, ג'יימס שלי אני אוהב אותך, אני איתך פה ג'יימס אנחנו נצא מכאן" הוא לחש, מעביר את אצבעותיו על השריטות המעטרות את גופו של ג'יימס, דמעות נוטפות מעיניו.
הוא נשק לו שוב על מצחו כשאמר "ג'יימס, שים ראש עלי תישן ילד שלי, הכל יהיה בסדר אני פה והכל בסדר".
ג'יימס הביט בו בעיניו הכחולות, רגוע מעט יותר. הוא הניח את ראשו על כתפו של אביו,מתכרבל בזרעותיו ועיניו נעצמות.
"אהמ" לוציוס הזכיר את נחכותו בחדר "אז עכשיו תרצה לאכול?".
דראקו הינהן. ג'יימס חייב לאכול, וגם הוא היה רעב.
"הילי!" גמדונית בית יפה, יחסית לגמדוני בית אבל מכוערת נורא בכללי, נכנסה אל החדר.
"הילי?" דראקו היה מופתע. לאחר שדובי שוחרר על ידי הארי, הם היו חייבים גמדון חדש והילי הגיעה כבר אז, דראקו הבין שאביו הוא אדם אכזרי ולכן היה נוהג להגניב להילי עוגות וממתקים וגם עזר לה קצת בעבודות הבית, כמובן שהכל היה בסתר.
"כן אדונילי" היא קדה לעבר לוציוס.
"תביאי לפה את מנת האוכל בשביל דראקו" פקד לוציוס בקול קר.
הילי סובבה את ראושה לעבר דראקו "אדונילי דראקו!" היא קדה עמוקות. "ומי זה?" היא החוותה לעבר ג'יימס הישן בזרעותיו.
"הבן שלי, ג'יימס" דראקו חייך אליה בגאווה.
"אדונילי ג'יימס" הילי קדה בשלישית.
נראה היה שלוציוס לא היה מרוצה מצירופו של ג'יימס למשפחה, אבל הוא שתק.
"אז הילי תביא מנה גם לאדונילי ג'יימס?"
"אין בכך צורך" חייך לוציוס "הוא ישן".
הילי חזרה כעבור רגע עם צלחת שריחפה לצידה, מלאה בצלעות טלה ותפוחי אדמה בצ'ילי. בידיה היא החזיקה כוס גדולה מלאה במיץ דלעת.
דראקו הריח את האוכל ונמלא רעב.
"ג'יימס" הוא ניענע בעדינות את בנו.
ג'יימס פקח את עיניו מיד. שינתו לא היתה עמוקה, בעקבות הכאבים.
"בוא ילד שלי" דראקו העביר יד בשיערו הרך "תאכל". דראקו הושיב את ג'יימס עליו חזרה וחיבק אותו ביד אחת, מנצל את העובדה שהוא יכול לחבק את ג'יימס כמה שהוא רוצה בלי שזה האחרון יגיד שהוא כבר גדול.
ביד השניה שלח כף מלאה אוכל לפיו של ג'יימס.
"דדי אני בן 11!" קרא ג'יימס בזעף.
חיוך עלה בזווית פיו של דראקו, נראה שג'יימס מתחיל לחזור לעצמו.
ג'יימס תפס את הכף ואכל ברעבתנות את האוכל, דראקו נמלא הקלה כשראה את הצלחת מתרוקנת, הוא היה רעב אבל ג'יימס יהיה שבע.
לוציוס הביט בבנו שויתר על האוכל שלו בשביל ג'יימס, ובהחלטה של רגע דחף את הצלחת שלו לכיוון דראקו משלב את ידיו.
הוא היה רעב אבל דראקו יהיה שבע.

הפרק הקודם		הפרק הבא