הקול בראש של הארי פוטר ועוד כמה...

היי חברה, סורי שלא העלתי המון זמן פשוט יש לי עוד אממ.. חמישה פאפניקים על הראש שאני כותבת עכשיו ועוד שלושה בדרך אז...

בקיצור זה הפרק הבא והוא מספר על... הנשיקה של רון עם לבנדר מהצד של הרמיוני! וואו, מקווה שיצא לי טוב.

הרמיוני הביטה ברון ובלנדר כרוכים זה בזו והרגישה איך כוס הברצפת ששתתה עולה לה לגרון מאיימת להתפרץ החוצה.

"מה דעתכם שנציב קיר קוצני ביניהם?” שאלה גועל. “זה יהיה יופי של מחזה..”

"כן, אני ממש אשמח לראות את הפרצוף האדיוטי של רון אחרי שקיר קוצני נדבק לו לפרצוף,” צעק כעס וקרע ברגלו על הרצפה.

פניה של הרמיוני התהדקו למסיכת כעס מעורבבת בשנאה.

"אנחנו לא רצויים יותר,” אמרה עצב. היא נגשה ללוח הבקרה ולחצה בכמה כפתורים. אף רגש לא ניסה לעצור אותה הפעם. “אנחנו נישאר בודדים לעד. לא היינו צריכים לסמוך על רון...”

הרמיוני נסוגה אחורה. דמעה גלשה לה על הלחי והיא נגבה אותה בכעס. היא הסתובבה ויצאה בסער מחדר המועדון.

היא הלכה במהירות במסדרון ונכנסה לאחת הכיתות הריקות. היא מלמלה לחש ושמונה ציפורים הופיעו לפתע ורחפו סביבה, משמיעות ציוצים נוגים.

קולות צעדים נשמעו לפתע והארי הופיע בפתח הכיתה, הוא הלך באטיות לכיוונה והתיישב על השולחן שלידה.

"אה, שלום הארי,” אמרה בקול שברירי. “בדיוק התאמנתי.”

"כן.. הן – אמ – ממש מוצלחות...” אמר הארי.

"זה חבר שאנחנו יכולים לסמוך עליו,” קרא כעס.

"נראה שרון מבלה לא רע,” אמרה הרמיוני בקול קצת לחוץ וגבוה.

"אה... באמת?” שאל הארי.

"משחק אותה תמים?” שאלה גועל בהרמת גבה.

"אל תעמיד פנים שלא ראית אותו,” אמרה הרמיוני ופניה התקשחו. “הוא לא בדיוק ניסה להסתיר את זה.”

הדל נפתחה מאחוריהם בבת אחת. רון נכנס לחדר, צוחק, גורר אחריו את לבנדר.

"אה,” הוא אמר, כשהבחין בהרמיוני ובהארי ועצר.

"אופס,” אמרה לבנדר ויצאה מחהדר, מצחקקת. הדלת נסגרה מאחוריה.

דממה איומה כבדה ומתנחשלת השתררה בחדר.

"גועל וכעס,” קראה שמחה בחיוך זדוני. “אנחנו זקוקים לשניכם עכשיו. קדימה.”

גועל וכעס החליפו מבטים וניגשו אל לוח הבקרה.

הרמיוני הסתכלה על רון, שסירב להביט לה בעיניים, ורק אמר בשילוב מוזר של גאווה ומבוכה. “היי הארי! שאלתי את עצמי לאן ענלמת.”

"קדימה,” קרא גועל וחיככה את ידיה זו בזו.

הרמיוני החליקה וידה מהשולחן. הציפורים המשיכו להקיף את ראשה במעגל מצייץ, כך שהיא נראתה כמו דגם משונה של מערכת השמש, עם נוצות.

גועל וכעס לחצו יחד על הלוח בקרה.

"לבנדר מחכה לך בחוץ,” אמרה הרמיוני בשקט. “אל תעכב אותה, היא תרצה לדעת לאן נעלמת.”

היא פסעה לעבר הדלת בצעד איטי ובגב זקוף. רון נראה לרגע כאילו רווח לו.

כאס האדים והאדים ראשו החל להוציא עשן. הפעם העשן התלקח ונעשה למדורה של אש.

"אופגנו!” הרמיוני הסתובבה מהדלת והוכיוונה את שרביטה אל רון במבט מטורף; להקת הציפורים הקטנה טסה לעבר רון כמו מטח של חיצים עגלגלים וזהובים. רון פלט צעקת בהלה וכיסה את פניו בידיו, אבל הציפורים תקפו אותו וניקרו ושרטו את כל פיסת עור חשופה בגופו.

"עזבו אותי,” הוא צעק, אבל הרמיוני התעלמה ממנו ופתחה את הדלת בחמת זעם נקמנית ויצאה.

היא רצה בחזרה למעודון. היא עלתה לחדר שינה מתעלמת מהמסיבה שנערכה למטה. רק לאחר שנשכבה על מיטתה והתכסתה בשמיכה היא הרשתה לעמצה לפרוץ בבכי סוער.

הפרק הקודם