היורשים!

"אני חושב שהאגריד מסתיר מאיתנו משהו,” אמר הארי. “גם בנוגע לסנייפ וגם בנוגע לפריצה ההיא שהתרחשה בגרינגוטס.”

"למה סנייפ כל כך שונא אותך?” שאל דראקו בקול.

"לא יודע,” אמר הארי. “אבל אני חושד בו.”

"גם אני,” הוסיפו רון ודראקו בו זמנית.

"אממ.. כדאי מאד שנמהר בחרה לחדר המועדון,” קטעה הרמיוני את השיחה שלהם. “אני ממש לא רוצה שיתפסו אותנו משוטטים בערב ברחבי הטירה.”

בעוד היא מדברת הם טיפסו באחד מגרמי המדרגות. הוא החל לנוע באיטיות. לפתע פניו של רון החווירו והוא הצביע ללא קול אל מעבר מעקה, מתחתם.

דראקו, הארי והרמיוני הציצו מעבר למעקה ונסוגו באחת. כמה גרמי מדרגות מתחתיהם טיפס פילץ' יחד עם החתולה שלו. החתולה הרימה את עיניה הצהובות והביטה היישר אליהם.

גרם המדרגות שלהם הגיע למקומו ונעצר בחריקה.

"בואו מהר לפה,” לחש הארי בלי להשמיע קול. הוא הצביע על דלת עץ סדוקה.

דראקו, הרמיוני ורון הנהנו. הארי ניסה לפתוח את הדלת. היא הייתה נעולה.

"הלך עלינו,” מלמל רון.

הרמיוני דחפה אותו בקוצר רוח ושלפה את שרביטה. “אלוהומורה,” היא סיננה. נשמע קול נקישה והרמיוני דחפה את הדלת לרווחה.”קדימה.”

דראקו, הארי ורון מיהרו להיכנס. רון נכנס אחרון ומהר לנעול את הדלת בחזרה.

"מה זה המקום הזה?” שאל הארי והביט סביבו בפליאה.

קול נחירה רמה נשמע לפתע. הם קפצו בבהלה והסתובבו על מקומם באיטיות. בפינה, מבין הצללים הגיח כלב ענקי. הוא היה כל כך ענק עד שהראש שלו התנגש בתקרה. ולא רק הראש שלו אלא כל שלושת הראשים. היו לו שלושה ראשים, שלושה זוגות עיניים ושלושה פיות ענקיים נוטפי ריר ומלאים בשיניים חדות.

"י..יש פה כ..כלב,” צייץ רון ואז פלט צווחה אימתנית. דראקו, הארי והרמיוני הצטרפו אליו.

דראקו נסוג לעבר הדלת ופתח אותה במהירות.

"קדימה,” הוא צעק לעבר הארי, רון והרמיוני.

הם רצו אליו מהר בעוד הכלב הענקי נוהם מאחוריהם. הם יצאו במהירות החוצה ונעלו את הדלת בחזרה.

ברגע שהם היו בחוץ הם השתתקו בבת אחת והתכופפו. פילץ' עמד בגרם מדרגות המקביל והביט היישר לכיוונם.

דראקו בקושי נשם. עברו כמה רגעים ארוכים ואז קול צעדיו של פילץ' התעמעם. דראקו הציץ וראה אותו נעלם אל אחד המסדרונות. “השטח פנוי,” הוא סינן אל הארי, רון והרמיוני. הם קמו באנחת רווחה.

את שאר הדרך הם העבירו בוויכוחים.

"ראיתם על מה הוא עמד?” שאלה הרמיוני.

"לא,” אמר רון. “הייתי עסוק מידי בראשים שלו. היו לו שלושה!”

"הוא עמד על דלת סתרים ברצפה,” הסבירה הרמיוני בסבלנות כאילו היא מדברת על ילד קטן. "הוא בטח שומר על משהו."

"שומר על משהו?” שאל הארי בפליאה.

"כן,” אמרה הרמיוני. קולה הפך להיות צווחני במידה מסוכנת ושערה החל להתנפח.

"ועכשיו אם לא אכפת לכם אני הולכת למיטה שלי לפני שתציעו עוד רעיון שיהרוג אותנו או גרוע מזה, נגורש מבית הספר!”

ובהצהרה חגיגית זאת היא פנתה לגרם המדרגות הנגדי שמוביל אל מגדל של ריינבקלו.

"אני גם צריך לזוז,” אמר רון וחייך בהתנצלות. הוא פנה לאותו גרם מדרגות שבו הרמיוני טיפסה אבל הוא פנה ימינה בפנייה הראשונה והיא עדיין המשיכה לעלות למעלה.

"טוב, הגיע הזמן ללכת לחדר המועדון שלנו,” אמר דראקו בהנחה והוא והארי ירדו למטה, אל המרתפים.

רק כשהם שכבו במיטותיהם ודראקו כמעט נרדם הארי אמר, “אתה יודע דראקו, שמתי לב שהסדר עדיפויות של הרמיוני מעוות לגמרי.”

"כן, בהחלט.” מלמל דראקו ונרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא