כשהמציאות עולה על כל דמיון

"במה את רוצה להתחיל?" שאלה אמא.
"בלחפש את האגריד" אמרתי בנחישות.
"איפה?"
החלטתי שלא לספר לה שאני מתמצאת במקום מצוין.
רק אז ראיתי את האגריד, שעמד בכניסה לגרינגוטס. אולי הוא חיפש אותנו.
רק כשהתקרבנו ראיתי שהוא שם עם עוד מישהו.
ואז נפל האסימון.
האגריד. גרינגוטס. הארי. וזה שהוא נעלם לנו לכל הזמן הזה.
מבלי לשאול את האגריד ידעתי בדיוק איפה הוא היה כל הזמן הזה.
וגם, עד כמה שזה לא חשוב עכשיו, הארי בשנה השנייה שלו.
יופי לי, מצאתי לי אחלה תקופה ללמוד בהוגוורטס.

"מזל שמצאנו אותך!" קראה אמא בהקלה "אחרת היינו ממשיכות לחפש בכל המקום נראה לי. איפה היית בכלל?"
"אני בדיוק אמרתי להארי פה-" (הלב שלי זינק) "-שאני הייתי בסמטת נוקטורון שמה, לקנות חומר דוחה חלזונות טורפים."
"חשבתי שסמטת נוקטורון מסוכנת" אמרתי בבלבול.
"כן בהחלט." אמר האגריד "אני בדיוק הבנתי, אני פה לא הצגתי אותך" אמר "סקיי, זה הוא פה הארי וזאתי הרמיוני. הם שנה מעליך שמה בהוגוורטס."
הארי חייך מין חיוך נבוך כזה, צנוע כמו בספרים.
הרמיוני הושיטה את ידה ללחיצה "הרמיוני גריינג'ר" אמרה "בת מוגלגים"
"לא שזה פה הוא משנה" אמר האגריד בזעף והרמיוני חייכה.
לחצתי גם את ידו של הארי "הארי פוטר" הוא אמר.
כאילו שלא ידעתי.
"תבוא איתי לגרינגוטס הארי?" שאלה הרמיוני מאחוריו.
"ברגע שאני אמצא את הוויזלים" אמר הארי
"הדבר הזה שאתה אמרת, זה תכף יקרה," חייך האגריד.
הסתובבתי וראיתי את הוויזלים (אדומי שיער, בדיוק כמו בתיאור!) מגיעים בריצה במעלה הרחוב.
"הארי," התנשף הג'ינג'י הגבוה ביותר "קיווינו שפספסת רק בארובה אחת...מולי כבר יצאה מדעתה מרוב דאגה-" תיארתי לעצמי שזה אדון וויזלי, בגלל שהוא קרא לאמא של רון מולי.
"איפה יצאת?" שאל אחד הג'ינג'ים.
"בסמטת נוקטורון" אמר הארי.
הם המשיכו בשיחה שלהם (שכבר הכרתי בע"פ) ואני פניתי לקצה האחר של הרחוב, כי ידעתי היטב מי עומדות לצוץ שם.
גברת וויזלי הגיחה בריצה, ארנקה מיטלטל בעוז בידה האחת, בעוד ג'יני מתאמצת להיצמד לידה השנייה. "אוי, הארי - אוי, חמוד שלי - יכולת להיעלם לנו לגמרי - "
גברת וויזלי הברישה את הארי משאריות האבק בשעה שהארי עשה היכרות ביני לבין ג'יני, "הממ.. ג'יני זאת סקיי, היא תהיה בשכבה שלך" -ג'יני הסמיקה כשהארי פנה אליה- "סקיי זאת ג'יני, אחות של רון." והוא מיהר להסתלק משם.
ג'יני, אדומה ממבוכה, הושיטה את ידה קדימה "ג'יני וויזלי" היא מלמלה. "סקיי אנג'ל" אמרתי בחיוך ידידותי.
"אנג'ל?" שאלה הרמיוני בסקרנות "יכול להיות שאת צאצאית של המכשפה מארי אנג'ל?"
"הממ.. טוב, כן" אמרתי במבוכה "אבל גיליתי את זה רק היום. בגרינגוטס."
"אה! אז כבר היית בגרינגוטס?" קראה הרמיוני בהפתעה.
"כן...הרגע יצאנו משם." הסברתי
גברת וויזלי הקשיבה בסקרנות "אז את לא בת מוגלגים. חשבתי שאת כן"
"זה בסדר." אמרתי "זה די הגיוני."
"כמובן שכן. אני רק אומרת. את לא נראית לי כמו מכשפה" גברת וויזלי פנתה לאמא.
"לא, לרוע מזלי לא." אמרה אמא "אמי הייתה מכשפה וככל הנראה שהיא הורישה זאת לסקיי"
"כן, אני מניחה שזה מה-"
"אמא אנחנו ממהרים" אמרה ג'יני בקולה השקט.
"צודקת, קדימה חברים. להתראות חמודה, היה נעים להכיר אותכן!" אמרה גברת וויזלי.
"ביי האגריד" אמר הארי
"להתראות!" קראה הרמיוני
"ביי ביי" אמרה ג'יני בשקט ונופפה בידה
"נתראה על הרכבת" אמרתי לה בחיוך והיא החזירה חיוך נבוך.
"אני פה מצטער שנעלמתי לכם ככה." אמר האגריד "אני חשבתי שאתם מסתדרים שם יופי אז הלכתי אני לקניות שלי שהפרופסור דמבלדור כבודו הוא שלח אותי."
"זה בסדר גמור. די נהנינו שם." אמרה אמא
"כן...היה כיף" אמרתי.
"טוב, אנחנו פה צריכים לזוז," אמר האגריד "תסתכלי ברשימה"
חיטטתי בכיסי ושלפתי משם את מעטפת הקלף המצהיבה והוצאתי מתוכה פיסת קלף והקראתי בקול:

בית- הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

תלבושת:
תלמידי השנה הראשונה נדרשים להצטייד בפריטי הלבוש הבאים:
1. שלוש גלימות עבודה פשוטות (צבע שחור)
2. כובע מחודד פשוט אחד (שחור) לשימוש יומיומי
3. זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון או מחומר דומה)
4. גלימת חורף (שחורה, אבזמי כסף)
נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תווית עם שמו.

ספרי לימוד:
כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק של כל אחד מהספרים הבאים:
ספר הכשפים הבסיסי (רמה א') מאת מירנדה גוזלי
תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט
תורת הקסם מאת אדלברט רוח
מדריך שינוי צורה למתחילים מאת אמריק חלפון
אלף עשבים ופיטריות קסומים מאת פילידה שורש
מרקחות ושיקויי קסם מאת ארסניוס מיליליטר
חיות הפלא והיכן למצוא אותן מאת ניוט סלמנדרה
בילויי עם הבנשי מאת גילדרוי לוקהארט
גלגולי עם גובלינים מאת גילדרוי לוקהארט
מסעותיי עם מפלצות מאת גילדרוי לוקהארט
עלילותיי עם ערפדים מאת גילדרוי לוקהארט
ראיונותיי עם רוחות מאת גילדרוי לוקהארט
שיחותיי עם שדים מאת גילדרוי לוקהארט

ציוד נוסף:
1 שרביט
1 קדרה (ברזל, מידה 2)
1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)
1 טלסקופ
1 זוג מאזניים מנחושת

נוסף לזאת מותר לתלמידים להביא עימם גם ינשוף או חתול או קרפדה.
תזכורת להורים: על תלמידי השנה הראשונה נאסר להביא מטאטא אישי.

"וואו" אמרתי. "זה ממש הרבה דברים"
"את בטוחה שלקחנו מספיק כסף?" שאלה אמא בחשש
"אתן יש לכן מספיק כסף שמה בארנק" אמר האגריד "אני פה הייתי ממליץ שנלך למדאם מלקין קודם"
"אני מסכימה" אמרתי
"מי זו מדאם מלקין?" שאלה אמא
"זו חנות גלימות, זה כתוב ברשימה" אמרתי "אני...ראיתי אותה בדרך לגרינגוטס" הוספתי למראה מבטו המשתומם של האגריד.

"מה עכשיו?" שאלה אמא.
רק עכשיו יצאנו מהחנות של מדאם מלקין. זה ארך זמן רב. למדוד, להאריך, לקצר, וכל הזמן הזה לעמוד על שרפרף. סיוט.
למה בספרים רולינג לא כותבת כמה זמן לוקח להארי לעשות דבר זה או אחר?
רגע אחד! רולינג! אם הוגוורטס אמיתית, הארי אמיתי וכל השאר אמיתי...אז מה עם רולינג? אולי היא מעין...לא יודעת...נביאה או משהו כזה?
וואו. התגלות חדשה.
"כרך ודף בע"מ" אמר האגריד.
"תן לי לנחש," אמרה אמא "ספרי לימוד?"
"כן, זאתי שמה היא חנות של ספרי לימוד," אישר האגריד "יש היום משהו מיוחד עם לוקהארט שמה."
"לוקהארט? אתה מתכוון לגילדרוי לוקהארט?" שאלתי בהפתעה מזויפת "ההוא שכתב את כל הספרים ברשימה שלי? אני אוכל לפגוש אותו?"
"כן, בטח" אמר האגריד "והוא גם יכול לחתום לך שמה על הספרים"
"מדהים" רק שלא נפספס את הקטטה.

"הנה, זה הוא שמה" אמר האגריד והצביע בידו הגדולה על שלט גדול ומהבהב שאמר: כרך ודף בע"מ.  מעליו היה שלט-בד ענקי שנמתח לאורך החלונות הגבוהים:

גילדרוי לוקהארט
יחתום על עותקים מספרו האוטוביוגרפי
אני הקסום
היום בין השעות 12:30 עד 16:30

הבטתי בשעון שעל ידי "הממ.. השעה עכשיו אחת, מה זה 'אני הקסום'?"
"זה אחד הספרים שלו שמה" הסביר האגריד
"בואו ניכנס" אמרה אמא.
באותו רגע נשמעה צווחה מתוך החנות "לא, ארתור, לא!"
האגריד רץ קדימה, דוחף אנשים מדרכו, "כולם אתם להתפזר, אתם להתפזר, רבותי -"
לא הצלחתי לראות מה קורה אבל זכרתי את הקטטה בעל- פה.
למיטב ידיעתי, אדון וויזלי אמור לדמם מהשפה, ומאלפוי  אמור לקבל מכה מאיזו אנציקלופדיית פטריות ואז להכניס את היומן של טום רידל לקדרה של ג'יני.
ואני יכולה למנוע את כל זה.
רק שאז אני עלולה לקטוע את הרצף העלילתי. אלוהים איזה סיבוך!

הוויזלים והגריינג'רים יצאו מהחנות יחד עם האגריד ונפרדו מאיתנו לשלום.
"עכשיו תורי" מלמלתי ופסעתי קדימה, אל החנות הכמעט  ריקה. (בגלל הקטטה)
נכנסתי פנימה ומסרתי למוכר את הרשימה.
"הממ... עלילותיי עם ערפדים ובילויי עם הבנשי נגמרו כבר אבל את יכולה לקחת את האחרים ואני בינתיים אביא מהמחסן" אמר המוכר
"טוב" אמרתי. לקחתי את הספרים (שלושה בכל פעם) והנחתי אותם על הדלפק, אחר כך ניגשתי ללוקהארט עם 5 מספריו.
"מה השם?" הוא שאל, שקוע במחשבות.
 "סקיי אנג'ל" בוא נראה מה תגיד על זה!
הוא הרים את ראשו בפליאה מעל שיחותיי עם שדים "אנג'ל?! מזל יש לי היום אני אומר לך! רק לפני שנייה היה פה הארי פוטר!" הוא קרא "בחיי!"
"באמת?" שאלתי ללא עניין מיוחד "אוה! תודה!" קראתי כשהמוכר הגיע עם שני הספרים החסרים.
"כן בהחלט! הצטלמתי איתו לשער של הנביא היומי ואיך שהוא עמד לצאת התחילה פה הקטטה. מזל שהאגריד היה כאן."
"כן," חייכתי "מזל"
"גמרתי!" הוא אמר בשמחה כשגמר לחתום על עלילותיי עם ערפדים.
"יש לי שאלה," פניתי אליו, קצת בחשש "אתה...אתה באמת עשית את כל מה שכתבת בספרים שלך? כי זה נשמע...לא יאומן"

גילדרוי לוקהארט POV
"יש לי שאלה," אמרה הילדה שלמולי בהיסוס "אתה...אתה באמת עשית את כל מה שכתבת בספרים שלך? כי זה נשמע...לא יאומן"
נבהלתי. איך יכלה הילדה הקטנה הזו לדעת? זה הרי בלתי אפשרי, לא סיפרתי לאף אחד. מעולם.
דמויותיהם צפות ועולות מול פני. האיש ההוא, שלא היה לו חוש ללבוש, שנלחם באיש הזאב. המכשפה ההיא, עם כתם הלידה על הסנטר ש...
"אדון  לוקהארט?"
"כן מתוקה?" הלוואי שהיא תרד מזה.
"שאלתי שאלה" או שלא.
"אני..." היססתי. אבל... למה שאספר לה מה שלא סיפרתי לאיש מעולם? "כן. כמובן. מי אם לא אני?" פלטתי צחקוק קטן ומבוהל.

סקיי אנג'ל POV
"אני..." לרגע חשבתי שהוא עומד לספר לי הכול. "כן. כמובן. מי אם לא אני?" כנראה שלוקהארט הישן עוד שם. איפשהו.
"טוב." אמרתי "תודה, להתראות!"
"גם לך." הוא עוד נראה לי קצת המום "היה נעים לשוחח איתך!"
חייכתי "גם איתך"

אחר כך היינו אצל הרוקח, קנינו שם כל מיני דברים מגעילים שגרמו לי להישבע לעולם לא לעשות בעיות בשיעור של סנייפ.

"מה עוד נשאר לך שמה ברשימה?" שאל האגריד
בדקתי ברשימה, "שרביט" אמרתי בהתרגשות.
"יש חנות לשרביטים?" התפלאה אמא
"אחרי כל מה שראינו היום, אני לא מבינה איך את עוד יכולה להיות מופתעת." הנדתי בראשי באי הבנה.
הגענו לחנות צדדית קטנה שהיה כתוב עליה בגדול אוליבנדרס.
פעמון צלצל אי שם במעמקי החנות כשנכנסנו.
"שלום לכם" הקפיץ אותי קול שלו מאחורי.
הסתובבתי. "אדון אוליבנדר!" הופתעתי.
הוא חייך "סקיי אנג'ל, חיכיתי לך."
"חיכית לי?" הופתעתי "איך יכולת לדעת - ?"
"זה נעשה ברור מרגע לרגע." אמר אוליבנדר "ואחרי הכול, סבתא שלך..."
"כן, אבל... שני ההורים שלי מוגלגים, האחים שלי מוגלגים – " באמת שניסיתי להבין.
"ובכל זאת, גם אם לא היית יוצאת מכשפה, גם מוגלגית לא היית יכולה להיות לעולם"
"מה זאת אומרת?" הוא מבלבל אותי.
"זאת אומרת, שהכוחות של סבתך... ידוע שהם מהסוג שמדלג על דור"
"מה - ?" התבלבלתי "כלומר, כוחות?"
"לא כוחות קסם כמו של רבים מאיתנו, כוחות כישוף" הסביר אוליבנדר
"מה ההבדל?"
"קסם, הוא שימוש באביזרים שונים שתורמים לו. כישוף, לעומת זאת, הוא שימוש בגופך שלך כדי ליצור משהו ברמה גבוהה יותר ממה שאנו, הקוסמים, עוסקים בהם."
"כמו מה?"
"כמו... טלקינז, כדורי אש, חזיונות ועוד דברים רבים אחרים."
"מגניב..."
"אני מסכים איתך." אמר אוליבנדר "את מוכנה להתחיל בעבודה?"
"כן, בהחלט!"

בשעה שסרט המדידה מדד אותי (בכוחות עצמו!) מבטי נדד אל מגילת קלף גדולה התלויה על הקיר:

חלוקת שרביטים לפי תאריך הלידה:
24 לדצמבר עד 20 בינואר- לבנה
21 לינואר עד 17 בפברואר- חוזרר
18 לפברואר עד 17 במרץ- מילה
18 למרץ עד 14 באפריל-  אלמון
15 לאפריל עד 12 במאי- ערבה
13 למאי עד 9 ביוני-  עוזרד
10 ליוני עד 7 ביולי- אלון
8 ליולי עד 4 באוגוסט- צינית
5 לאוגוסט עד 1 בספטמבר- אלסר
2 לספטמבר עד 29 בספטמבר- גפן
30 לספטמבר עד 27 באוקטובר- קיסוס
28 לאוקטובר עד 24 בנובמבר-  סוף
25 לנובמבר עד 23 בדצמבר- סמבוק

"זה מספיק!" קרא אוליבנדר והסרט צנח לרצפה.
"עכשיו... בואו נראה..." מלמל אוליבנדר לעצמו "עוזרד ונימי לב של דרקון, 29 סנטימטר, גמיש חלקית" הוא הושיט לי שרביט מעץ כהה במיוחד.
לקחתי אותו בחשש. שום דבר לא קרה.
"בסדר, תנסי את זה; ערבה ונוצת עוף חול, 20 סנטימטר, גמיש"
לקחתי ממנו את השרביט הקצר (כן, 20 סנטימטר נחשב קצר!) ועדיין, שום דבר.
אחרי עוד כמה שרביטים כבר התחלתי להתייאש.
"זה בסדר," קרא אוליבנדר "אף אחד לא יצא מכאן עם השרביט הראשון שהוא נגע בו! תנסי את זה, בוקיצה ושערה של ויליה, 32 סנטימטר, נוקשה"
הפעם אוליבנדר הושיט לי שרביט ארוך במיוחד ומחוספס, לפני שנגעתי בו כבר ידעתי שזה לא זה. פשוט אין סיכוי.
וזה באמת לא היה השרביט המתאים.
"מה בקשר לאחד הזה? הצעתי אותו ללא מעט קוסמים ומכשפות צעירים...חלקם אפילו סירבו לנסות אותו, סמבוק ושערת חד קרן, 35 סנטימטר, נוקשה למחצה"
"סמבוק*" אמרתי בפליאה "מעניין..." לקחתי את השרביט מידו, בתקווה שזה לא השרביט המתאים... וזה לא היה.
"אוף!" זעקתי "כמה עוד נצטרך לעבור??? בדקתי כבר יותר מעשרים!"
"תנסי את זה בבקשה," אמר לי אוליבנדר "אבל בזהירות, זה שרביט עדין במיוחד. סוף, שערה מזנבו של חד קרן, 21 סנטימטר, גמיש למדי."
הוא הושיט לי שרביט עדין ובהיר, לא ארוך מדי, ולא קצר מדי... בקיצור, מושלם.
בשנייה שנגעתי בו ידעתי זה זה, זה השרביט שלי. ואני יכולה לעשות בו הכול. איזו הרגשה מדהימה!!!

האגריד עזב אותנו ליד הבית, "להתראות בינתיים!" אמר "אנחנו ניפגש שמה בהוגוורטס"
"כן... אני בטוחה."
האגריד חייך מתחת לשיער שעטף את פניו, "אל תהיי יותר מדי בלחץ, זה שמה רק בית ספר. הכול הוא יהיה בסדר!"
חייכתי גם אני "תודה, ביי"
"להתראות"
"גם לך" אמרה אמא

______________________________________________________________________________________
*סמבוק- למי שלא זוכר, קיימת על עץ הסמבוק אמונה תפלה;  "אם שרביטך עשוי סמבוק, מזלך הרע חקוק"  זו, ככל הנראה, הסיבה לכך שהקונים הצעירים סירבו בכל תוקף לא לנסות את השרביט המסוים הזה.

***
וואו... יצא לי ממש ארוך...
טוב, אתם כבר יודעים מה לעשות נכון? (דירוג, רישום, תגובה)

הפרק הקודם		הפרק הבא