הדור הבא

״אררגג!״ צעקה מפלצת.

אה, לא, זאת הרמיוני בבוקר.

״מה אני אעשה עם השיער הזה?״ החוותה בייאוש לעבר שיערה הסבוך.

״הכל בסדר, הרם, הוא ישתפר.״ אמר רון בניסיון להרגיע את אישתו.

״אמרת את זה בגיל אחת עשרה.״ אמרה לו הרמיוני בגבה מורמת.

רון גירד בעורפו במבוכה.

״אררגג!״ נשמע מהחדר הסמוך.

אולי הפעם זו כן מפלצת.

אה, שוב לא, זאת רוז בבוקר.

״רוז, ביתם בת החמש עשרה של רון והרמיוני, נכנסה לחדר בזעף.

בשיערה האדום הסבוך המקורזל היה תקוע מסרק, שתיים משיניו שבורות.

״אימא! היית חייבת להוריש לי שיער כזה?״ שאלה ברוגז את הרמיוני.

״היא הורישה לך גם מוח, מה שאם היית יוצאת כמוני לא היה לך.״ אמר רון בהיגיון, ושתי הבנות הנהנו בהסכמה.

רוז נעצה בעקשנות את עיניה הכחולות בעיניה החומות של הרמיוני.

״בסדר, בסדר! אלוהים! הנה זה.״ הרמיוני הוציאה מתחת לכריתה ספר עב כרס, עליו כתוב באותיות זהובות:״סודות הכשפומטיקה הנסתרים״.

רוז חייכה ולקחה את הספר.

״למה אתן צורחות על הבוקר?״ שאל הוגו בן השתים עשרה, אחיה הקטן של רוז.

״שיער.״ ענו לו רוז והרמיוני ביחד.

הוא פרע את שיערו הג׳ינג׳י החלק בהשתאות.

״מה יש לצרוח על שיער?״ שאל, מבט מבולבל נשקף מעיניו התכולות.

״כלום, כלום.״ ענתה הרמיוני בשלווה.

״עכשיו, לכו להתארגן.״ זירזה את ילדיה.

היא ורון ירדו למטה, והרמיוני החלה להכין חביתה, בדרך המוגלגית כמובן.

״אני לעולם לא אבין אותך.״ נאנח רון, אך מייד כשהוגש האוכל לשולחן השתתק והחל לבלוס.

רוז ירדה במדרגות בריצה, שיערה האדום הנפוח פזור, והיא לבשה טייטס שחורים וחולצה קצרה ואפורה עם הדפס של לב אדום.

מייד אחריה שעט הוגו, לבוש בווסט משבצות ומכנסיים שחורים רחבים.

הם החלו לאכול את החביתה במהירות, ורצו מהמטבח.

הוגו הגיע ראשון אל האח.

״יש!״ קרא ועשה תנועה של אגרוף באוויר.

רוז התנשפה ברוגז.

הרמיוני ורון הגיעו אל האח וכל המשפחה עמדה באח ביחד.

״קינגס קרוס!״ קרא הוגו, ושמט את האבקה.

להבות אפפו את משפחת גריינג׳ר וויזלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא