האחות שלא ידעתי עליה

אז הנה עוד פרק בפאנפיק הזה!

כמובן שהוא מוקדש לרונמיוני לשלטון, סוד סודי, תולעתספרים ואפרת הלר פוטר שמנויות ומגיבות תמיד!

מי שאוהב בבקשה ללחוץ על ההמלץ הקטן הזה שממש פה בצד (לחיץ)

לכתוב תגובות

ולדרג!

ותהנו!

 "הכל התחיל כשאתה היית בן שנתיים בערך, ואני הייתי בת חמש עשרה. הייתי מבוגרת ממך בשתים עשרה שנים, אבל בכל זאת היינו חברים טובים שתמיד שיחקו יחד.

יום אחד פגשתי את לורנס. או יותר נכון ניסיתי להרוג אותו אחרי שהבהיל אותי בחנות הרוקח בהוגסמיד.

התאהבנו, וכמה שבועות אחר כך הבאתי אותו לביתנו. אמא מייד חיבבה אותו, אבל אבא פחות, כי אתה יודע איך הוא לגבי בני מוגלגים.

אבא חשב שהוא מוזר, ולא הסכים לקבל אותו למשפחתנו.

הייתי צעירה וטיפשה, ובלית בררה ברחנו אל ההרים.

אין יום שאני לא מצטערת על כך.

אבל זה מה שיש.

למדנו להסתדר כאן, יש אפילו כמה ענקים שמחבבים אותנו ואנחנו בקשרי ידידות.

האיסטונואים גילו עלינו, ותופסים כל כמה ימים קוסם תועה.

הם לא מבינים שהם טיפשים, וחסרי כוחות קסם.

יצאנו בדיוק לאסוף פטריות, ואז ראינו אותכם, ועכשיו אנחנו כאן."

מגי סיפרה את הסיפור בשטף.

"ועכשיו ספר לנו אתה- איך בדיוק גילית עליי?

הרי היית צעיר מאוד, והייתי בטוחה ששכחת."

דראקו פתח את התיק.

כשחיפש את התמונה והמפה נפלה מהתיק שקית סוכריות ברטי בוטס,

ומגי חייכה בהתלהבות.

"כמה שנים שלא אכלתי ממתקים!" היא אמרה, פותחת את השקית ומעקמת את פניה אחרי שנגסה בסוכרייה בטעם תרד.

דראקו הראה לה את התמונה, ועיניה דמעו למראה הוריה המחיכיים.

הם המשיכו ללכת בשתיקה.

דראקו חושב על דבריה של מגי, ומגי על דבריו של דראקו.

"הגענו." לורנס אמר, אחרי כחצי שעה של הליכה.

מולם ניצבה בקתת עץ עתיקה, וחורקת. 

הגג שלה היה מלוכלך, וארובה קטנה הזדקרה ממנו.

חלונות הבית היו מכוסים בווילונות, וכמה ערוגות עגבניות וגזר היו בחצר.

לורנס כיוון את שרביטו אל המנעול, אמר אלוהומורה, והדלת נפתחה, 

חושפת סלון קטן עם ספה מאובקת, כוננית ספרים גדולה ושולחן אפור.

"ברוך הבא לביתנו." מגי אמרה.

ואז נשמעה דפיקה בדלת.

תגובות? 

הפרק הקודם		הפרק הבא