הקוסמים שורדים(?) בקפסולות

אני מזכירה: הפרק קורה אחרי הקרב על הוגורטס אבל הם בגיל של השנה החמישית.
זה לא כל כך מתייחס לגילים
עבדתי על הפרק הזה הרבה אז על תשכחו להגיב.
הפרק מוקדש לג'יני 337 שהשאירה תגובה נכונה בפרק הקודם. אהה וגם על כל שאר התגובות הנחמדות.
ודבר אחרון, כתבתי פיקצר בשם בגללך וזה לא הופיע ברשימת הפנקייקים החדשים. אז עם לא קראתם אני ממליצה לכם לקרוא את זה.
עד כאן החפירות
אוהבת אתכם

שבוע טוב
עדי

בגלל שעם שעברה שכחתי לכתוב נקודת מבט עכשיו אני יכתוב את זה כמה פעמים
נ.מ.זכריה סמית' (רק אני מתבלבלת בין סמית' לשיימוש?) נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית' נ.מ.זכריה סמית'
הבנתם?
"מה קרההההההההההההההההההההה?: שמעתי את בראון צועקת.
"השעה חמש וחצי בבוקר" צעקתי בחזרה אבל אפילו אני לא שמעתי את עצמי מעל הצעקות של האריה.
קמתי מהמיטה שלי בכעס ויצאתי מהחדר "למה את צוע- חחח" המראה לפני היה מצחיק, עמדנו אני, פוטר, מאלפוי,וצ'ו במעגל סביב לבנדר. כולנו עדיין בפיג'מות ועל פנינו הבעה רצחנית. רק לונה ישבה ברוגע על הספה.
"היית חייבת להעיר אותנו?" כעס פוטר.
"כן!" צעקה לבנדר.
"למה?" לחשה צ'ו.
"דיברתי עם פרוויטי מתשע בערב ואז פתאום-(לבנדר עצרה בדרמטיות) הטלפון נכבה וניסיתי להדליק את הטלפון וזה לא עבד וגם קסם לא עובד! תראו!" לבנדר הרימה את השרביט וצעקה "רפריו" לעבר הכוס ששברתי אתמול. שום דבר לא זז,
"תני לי לנסות" דחף אותה מאלפוי.
"אתה חושב שאתה יותר טוב ממני בקסמים?" שאלה לבנדר.
"לא חושב, יודע"
"לעז-היי תרגעו! צריך להתמודד עם המצב. מצד אחד, לא יהיה לנו שיעורים היום, מד שני... אנחנו תקועים אחד עם השני כל היום. נפלא."אמרתי בסרקזיום.
"אבל אני חייבת לספר לפרוויטי" יללה לבנדר.
"אין מצב אני תקוע אתכם כל היום" אמר דראקו בקור. "תאמין לי, אנחנו מעדיפים שתלך" אמר הארי. "זה לא קורה הרבה, אבל אני מסכים איתך פוטר" צחקתי והתיישבתי על הספה.
השאר התיישבו לידי. רק מאלפוי נשאר עומד.
"אנחנו צריכים לקחת הפסקת מריבות, רק להיום. רק ככה נסתדר" דיברה לונה בפעם הראשונה להיום.
היא לבשה את שילוב הבגדים הצהובים המוזרים שלה שוב.ועל פניה הבעה חלמנית.
"אני מוכנה לשים בצד את כל המריבת להיום" אמרה, לחשה להפתעתנו צ'ו.
"אני בפנים" חייך פוטר חיוך ראשון להיום.
"כל עוד לא קוראים לי בוצדם אני בפנים" אמרתי והפנתי מבט נוקב למאלפוי.
"לבנדר? דראקו?" אמרה לונה.
"זה נשמע מעניין, ואם אני לא אוכל לדבר עם פרוויטי אז לפחות אני לא ישתעמם. אני בפנים" חייכה לבנדר.
"מה איתך מאלפוי?" שאלתי.
"בבקשה דראקו מאלפוי, תן לנו צ'אנס. אנחנו לא כל כך מפחידים" התחננה לונה.
"אני מפחד? מחבורת #%^&^*$ כמוכם? יא ריט... אני בפנים" אמר להפתעתנו מאלפוי.
הסתכלנו אחד על השני במבטים נבוכים,"אז מה עכשיו" שאלה לבנדר.
"עכשיו נארגן לעצמנו ארוחת בוקר. תראו" הצביעה לונה לעבר החלון שבו השמש התחילה לזרוח. "בכל הזמן שרבתם כבר הגיע בוקר והוגוורטס לא שולח לנו ארוחת בוקר אז בואו נמצא משהו"אמרה בעליזות לונה ונכנסה למטבח. נכנסנו אחריה באטיות. התחלנו לחפש מוצרים במטבח. "אז יש תפוחים ירוקים. ועוד תפוחים ירוקים. ועוד תפוחים ירוקים" אמרה לבנדר. "מה הוגוורטס חשבו? אנחנו סוסים?"
לונה הסתובבה ואמרה"היה גם תפוחים אדומים ותותים ואוכמניות אבל אתם יודעים, זה אדום."
פה התחלתי לרתוח "את צוחקת נכון? למה הייתי חיי-עישנו דיל" קטע אותי הארי"לונה למה אוכמניות?" שאלה לבנדר. לונה חייכה (לפחות מישהו אחד שמח מהמצב....) "האוכמניות נגעו בתותים"
נאנחתי בהבנה שבית חולים הקודש על שם מנגו שחרר כמה חולים מדי מוקדם.
"אז מי יודע לבשל?" שאלה לבנדר.
"בשביל מה יש גמדוני בית?" תהה מאלפוי.
"אני יכול, למדתי אצל דודים שלי שחייבו אותי לבשל להם" סיפר הארי וניגש על התפוחים והתחיל לחתוך אותם לפרוסות.
"לא מעניין אותנו סיפור החיים העצוב שלך פוטר. " אמר דראקו בחוסר סבלנות.
הארי התעלם ממנו." אז אין לנו תנור ולא שרביטים לחמם את התפוחים. איך אני אבשל את זה?" שאל הארי.
"אולי תניח את זה ליד החלון, בשמש. ולאט לאט זה יתבשל ויהיה לנו תפוחים אפויים"אמרתי.
"רעיון לא רע. אתה יותר חכם ממה שאתה נראה. ת'יודע?" אמר הארי בנימה חברותית.
"הי!"
"אז מה נעשה עד שזה מתבשל?" שאלה לבנדר.
הארי התיש על הספה בנוכחות. התיישבתי גם אני ולונה ולבנדר התיישבו לידי, צ'ו צ'אנג מוללה בידה ניר, מנותקת ממה שקורה סביבה ודראקו התישב על כסא עץ במרחק של 2 מטר מהספה.התקדמות.
"אתם לא חושבים שזה מוזר שיש הפסקת חשמל וקסם באותו זמן? זה בחיים קרה הפסקת קסם?" שאלתי בניסיון לפתוח שיחה.
"ערפדים" אמרה לונה "ערפדים הביאו את כל זה"
לכולנו כבר היה נמאס מלא להסכים איתה אז ניסיתי להחליף נושא."שמעתם על החיסון?"
"מי לא?"שאלה לנדר.
"אני לא יקח משהו מטופש שמוגלים הכינו" אמר דראקו ביהירת.
הארי התחיל לומר משהו על עקשנות טיפשית כשהפעם לבנדר הפסיקה אותו והזכירה לו את ההסכם.
בשלב הזה נגמרו הרעיונות לנושאים הבטנו אחד בשני במבטים נבוכים.
"אני יודעת! הוגוורטס העניקו לנו משחקים שנכיר אחד את השני יותר טוב. בואו נשתמש בזה"אמרה לונה בעליזות וקמה להביא את האריזה .
"את יודעת שזה לא אמיתי כל זה " אמר מאלפוי ביהירות מעצבנת. הארי הפנה לעברו מבט מלוכלך."אתה חייב להרוס הכל?" הוא סינן. מאלפוי החל לענות אבל באותו רגע לונה חזרה בעליזות "צ'ו תצטרפי עלינו בבקשה?" היא קראה לעברה הנערה בפינה. צ'ו התיישבה בטעות על כסא רחוק ממנו. מסכן דראקו, הוא רצה להיות האחד שיושב הכי רחוק. הרהרתי לעצמי. לבנדר עזרה ללונה לחפש משחק "צריך שרביט... מדי אישי...משעמם...." היא מלמלה לאחר כמה רגעים הוציא בהבעת ניצחון כדור קטן "בינגו!" היא קראה בעליזות.
"אז זה כללי המשחק" הסבירה לבנדר"
מטרת הפעילות: העמקת היכרות / הפשרה / הפוגה
מס משתתפים : יותר מארבע
אמצעים דרושים : כדור
הכנות מקדימות: -
משך הפעילות: עד שמפסיקים
תיאור הפעילות: מביאים חפץ שניתן לזרוק מאחד לשני והזורק שואל את התופס שאלה שתמיד רצה לשאול אם התופס עונה הוא זורק את הכדור. אבל כאשר תופס לא עונה מיד הוא נשאל שאלה מכל המשתתפים וחייב לענות בפחות משלוש דקות.
הבנתם?"
לרגע היינו בשקט.
"אתם מפחדים." קבעה לבנדר.
"אני בפנים" אמרתי.
"גם אני" אמר הארי.
"טוב בסדר" נאנח דראקו.
"אני בפנים. צ' צ'אנג פליז תשחקי" התחננה לונה
"בסדר" לחשה צ'ו בשקט.
"אז אני אתחיל" זרקה לבנדר את הכדור לחלל החדר צ'ו תפסה אותו. "מה?" היא שאלה במתח."אז ככה" התיישבה לבנדר בנוכחות."מה הבעיה שלך?,
צ'ו הופתעה."בעיה?"
"כן, העולם לא האויב שלך. למה את מתייחסת לעולם כאילו את קורבן" עכשיו אני שאלתי.
צ'ו נאנחה."תאזבו אותי אוקיי" היא אמרה בתקיפות שלא הייתה אופנתית לה.
לבנדר נאנחה"וואטאבר. צ'ו תזרקי את הכדור"
צ'ו זרקה את הכדור בחוסר רצון, הארי תפס את הכדור בהבעה מופתעת,שהפכה במהירות ללחוצה "אז.....מה?"שאל הארי והרים גבה(תמיד רציתי לדעת איך עושים את זה! יש לכם טיפים?)
צ'ו חשבה לרגע ואמרה:"מה השיעור הכי אהוב עליך?"
"את צוחקת!" אני ולבנדר בראון קראנו. לבנדר נראתה מאוכזבת. אבל הארי היה מאושר והייתי יכול לחשוב שהיום יום הולדת שלו.
"תעופה, הגנה מול כוחות האופל כשיש מורה נורמלי.ת" הוא זרק את הכדור שלו בעליזות,הכדור נחת עלי."אוף למה הכדור של צ'אנג לא נחת עלי" מלמלתי בשקט.
"מצטער" חייך הארי ברשעות "אז סמית, למה אתה שונא את כל הצבא דמבלדור?
"התשובה הנכונה או הכנה?" שאלתי.
"זה לא אותו דבר?" שאלה לבנדר. (חסרים במוחה כמה ברגים?)
"לא" אמרתי באטיות כמו מדברים לילד בן שלוש "התשובה שנכון לענות היא: מובן שאני לא שונא אתכם! אתם מדהימים!נהדרים! אני מתחרט על כל מה שאמרתי! קינאתי בכם קצת ולכן הייתי ככה. אני מצטער." סיימתי את נאומי בנימה מרגשת. לונה מחטה דמעה.
"ועכשיו התשובה האמיתית. לא שנאתי את צבא דמבלדור. העובדה שהצטרפתי בשונה מאחרים(כחכחתי בגרוני וכולנו הגנבנו מבטים למאלפוי שעטה על פניו מראה תמים) מראה שאני לא אפס קטן. יכולתי להיות מסולק מהוגוורטס.אתה יודע?" ופוטר, אתה חייב להבין משהו, העובדה שאני לא בחבורת המעריצים הקטנים שלך לא הופך אותי לפוץ מסריח. אני לא חייב להיות בחבורת המעריצים שלך כדי להיות בן אדם נחמד. מעולם לא הייתי בחבורת המעריצים שלך, אבל זה לא הופך אותי לאדם רע"
סיימתי לדבר וחיכיתי לתשובה.
ראיתי חמש זוגות עיינים מביטים עלי בהפתעה, אפילו צ'ו נראתה מופתעת.
דראקו היה הראשון שפתח את הפה "אני חייב לומר שאני מופתע מזה שאתה אומר את דעתך. ו" חבורת המעריצם הקטנים" לא רע..."
היינו כל כך נדהמים שפרצנו בצחוק שרק התגבר כשלונה טענה שהם לא כל כך קטנים. "אני לא מבין מה הבעיה שלך?" אמר הארי בטון כעוס" אתם חושבים שפתחתי את צ"ד כדי לקבל קבוצת מעריצים?"
"כן" אמר מאלפוי.
"חברים שלי חייבו אותי לפתוח את זה! והסכמתי רק מפני שידעתי שוולדמורט חזר לחיים ולא האמינו לי. היינו חייבים למצוא דרך להילחם בו" אמר הארי בכעס.
"אתה רוצה שנמחה לך כפיים? לא אמרתי שאתה לא צודק בגישה שלך. אבל אני לא חייב להיות בחבורת המעריצים שלך כדי להסכים איתך" עניתי.
" אני מסכימה איתך סמית..." מלמלה לבנדר בראון והמשיכה בשקט:" אתה חושב שאני תינוקת חסרת רמה בגלל כל הסיפור עם רון ועל תכחיש את זה" היא הוסיפה כשהארי קפץ להתנגד."אבל נשארתי במלחמה. וקיבלתי את זה" היא הצביעה על כל הצלקות ושריטות על פניה, מזכרת מפנייר גריבלק.הופתעתי, תמיד חשבתי על לבנדר בראון כילדה טיפשה. אף פעם לא חשבתי שהיא אולי יותר מזה.
"טוב צ'אנג ומאלפוי, עכשיו תורכם לספר הארי המרושע כמה הוא לא מבין אתכם." מלמל הארי בחוסר נוכחות.
צ'ו קמה ונכנסה לחדר שלה.
שיחקנו עוד כמה סיבובים, ואז צ'ו נכנסו חזרה וסיפרה שהחשמל והקסם חזרו, לפני שמיהרנו להתחיל להשלים את מה שהפסדנו מאלפוי צעק לעברנו בעליזות:"חוזרים לשנוא אחד את השני! תודה לאל! זה היה יותר מדי עצוב"
היום החמישי היה עצוב

הפרק הקודם		הפרק הבא