האחיות ג'ונסון

ממש התרגשתי! אף פעם לא ראיתי חד קרן (או חדת קרן) זה ממש כיף! עכשיו אני כבר רוצה לעלות לרכבת האקספרס להוגוורטס.

בבוקר אמא העירה אותי מוקדם.

ירדתי לקומת הקרקע. סטפני כבר ישבה על יד השולחן, עירנית לגמרי ומנסה לשנן בעל-פה את כל החוברות לפני שנעלה לרכבת. וגם מצליחה בזה.

צעדים כבדים נשמעו והיילי ירדה גם היא בעקבות אמנו.

התיישבנו לאכול. כשגמרנו אמא אמרה לכולנו להיכנס לרכב.

אמנו עצרה את המכונית בתחנת קינגס קרוס ויצאה מהרכב. יצאנו גם אנחנו ועברנו דרך המחסום לרציף תשע ושלושה רבעים.

רכבת האקס פרס דהרה מעל הנוף המשתנה במהירות שלא תאמן. סטפני היתה שקועה באחד מספרי הלימוד. האחרו שבהם. את כל השאר היא כבר למדה בעל-פה.

היילי קיטרה בכיסאה.

אני הבטתי על הנופים המהממים דרך החלון.

“תלמידים חדשים הנה לכאן, תלמידים חדשים הנה לכאן!” נשמע קול. חצי הענק האגריד התקרב.

סטפני נראתה מרותקת. תארתי לעצמי שהיא תפציץ אותו בשאלות, אבל היא כנראה היתה מאושרת מדי מפני שמשאלת ליבה התגשמה.

“גריפינדור!” קראה מצנפת המיון. רצתי לשלוחן של ביתי החדש.

“ג'ונסון היילי!” היילי הלכה בצעדים מתונים אל עבר המצנפת, מנסה להשאיר רושם.

“גריפינדור!” היילי התיישבה לידי.

“ג'ונסון סטפני!”

סטפני הלכה בצעדים רגילים וחיוך קטן, מנסה לשמור על איפוק עצמי ולא לפרוץ בצווחות אושר.

שתיקה. מצנפת המיוןהייתה על ראשה של סטפני הרבה זמן, ולבסוף…

“סלית'רין!”

סלית'רין? סלית'רין?!

סטפני מיהרה לשולחנה. היילי שלחה בה מבט של תיעוב עמוק. הייתה לי תחושה שכל הסיפור הזה ייגמר לא טוב…

וואו! בפרק הזה אין אפילו הערה אחת מהאחיות שלה! שיפור מדהים!;)

הפרק הקודם		הפרק הבא