טדי לופין והילד המקולל

אסופה יוצאת-דופן של אנשים כבר התיישבה על כמחצית מן הכיסאות: בלויים וחגיגיים, זקנים וצעירים. את רובם הארי לא זיהה אבל אחדים היו מוכרים לו, ובהם חברי מסדר עוף החול: קינגסלי שאקלבוט, עין-הזעם מודי, טונקס – ששערה חזר דרך פלא אל גון הוורוד הבוהק - רמוס לופין - שאת ידו נראה היה שהיא מחזיקה – אדון וגברת וויזלי, ביל הנתמך בזרועה של פלר, ובעקבותיהם פרד וג'ורג', בז'אקטים עשויים עור-דרקון שחור.
הארי הבחין גם בטדי, שנשען על עץ עתיק ובחר לא לשבת בכיסאות רק בוהה בזוג מסוים של קוסמים מבין יושבי הקהל. נראה שאבלם על דמבלדור לא נוגע אליו או שמא מפחד להרוס את ציר הזמן בכך שלוקח כיסא לשבת עליו ובמקומו אדם אחר יצטרך לעמוד.

אנשים נוספים התיישבו בהלוויה, אחדים מהם זיהה הארי רק פניהם, כמו הברמן מפונדק ראש החזיר והאישה שמכרה ממתקים מהעגלה ברכבת להוגוורטס.
טקס ההלוויה התחיל, רבים התייפחו לתוך המטפחות והארי שהביט בג'יני סיים את מה שעליו לעשות מרגע שידע שדמבלדור מת.
הארי התחיל ללכת ואחריו פסע סקרימג'ר. טדי ראה את השיחה מרחוק והחליט להתקרב להארי.
טדי, מיהר לקראת הארי, חולף על פני סקרימג'ר בכיוון ההפוך; הארי הסתובב והמשיך ללכת בשקט, פוסע לאט כדי שיצליח להשיג אותו. הם נפגשו לבסוף בצילו של עץ האשור שתחתיו אהבו לשבת בזמנים טובים יותר, ואפילו ניהל שיחה נעימה עם טדי.
רון והרמיוני הביטו בהם מרחוק, ממתינים לזמנם כדי לדבר עם הארי.
"הכל בסדר, הארי?" שאל טדי.
"אני לא יודע." הודה הארי. "זה נראה שבעתיד, מהמקום שאתה באת ממנו יש המון תקווה."
"זה באמת יהיה ככה."
"אבל לכל דבר יש את הזמן שלו."
טדי חייך.
"אני לא יודע איך לא הבנתי את זה קודם," אמר הארי. "טדי לופין?"
טדי לא נראה מופתע יותר מדי.
"גילית את זה לבד או שהסתכלת במפה?"
"לבד."
"כנראה שלא עשיתי עבודה מספיק טובה."
מבטיהם נדדו לעבר נקודה ורודה ורחוקה מהם, מסתכלים עליה ועל נקודה אפורה שלידה, מתהלכים, כנראה שלובים יד ביד.
"טוב, הבנתי את זה באיך שהסתכלת עליהם אז, במרפאה. אבל כבר בחג המולד התחלתי לחשוד. כשחיבקת את רמוס וכשדיברת על טונקס וחיפשת לראות שהוא מקנא."
טדי צחק. "טוב, גם מאוד הצלחתי. הוא כמעט החטיף לי."
"אני לא מבין איך הם לא רואים את זה." הארי חייך. "אתה מאוד דומה לו."
"אמא שלי כל הזמן אמרה לי שאני מזכיר לה מישהו. אבל אף אחד עוד לא הבין את זה."
"כשאמרת שאיבדת גם..."
"תשכח מזה, הארי. זה שאתה יודע מי אני, לא אומר שאוכל לספר לך מה מתרחש בעתיד."
"זו הסיבה שדמבלדור בטח בך מההתחלה? כי הוא ידע מי אתה?"
"כן."
"יכולת לחסוך מאמא שלך הרבה כאב..."
"וגם מאבא שלי." אמר טדי. "אבל זה לא היה הזמן שלהם להיות ביחד."
הארי הנהן והבין שאולי זה עדיין לא זמנם של ג'יני ושלו גם להיות ביחד.
"רון והרמיוני גם יודעים עליי?"
"לא, לא סיפרתי להם. אני גם לא מתכוון." הרגיע אותו הארי.
"אני מודה לך."
"מה אתה מתכנן לעשות מעכשיו?"
"אני לא יודע. להעביר את הזמן עם ההורים שלי, אולי יום אחד לגלות להם שאני הבן שלהם."
"ואיפה אתה גר עכשיו?" שאל הארי.
"בדירה הישנה שלי. מה התוכניות שלך, לעזוב את הוגוורטס?"
"כנראה שאתה כבר יודע."
"תשמור על רון והרמיוני קרוב."
"אני אשמור."

הפרק הקודם		הפרק הבא